אנדי - בוא נעשה חושבים
קראתי את דבריך בכובד ראש, כפי שקראתי את דבריו של ירון ואחרים. בתמצית הענין, ההצעה שלך באם תתקבל (והיא לא יכולה בשום פנים ואופן להתקבל) עשויה לגרום לנזק בל ישוער ואפילו בלתי הפיך לריקודי העם. ההצעה שלך בתמצית היא "למחזר" שירים והיה לנו דיון ארוך בענין זה. אתה רוצה לדעת מי יהיה האמיץ הראשון שיוותר על השיר והריקוד שרשום על שמו, לדעתי אין כאן שאלה של אומץ בכלל, אלא דווקא של "זכויות". יש משפט חכמים שאומר: "דברים שיצאו מפיך, אינך אדון להם". על הבסיס הזה אפשר להרכיב המון משפטים: "כתבה שפורסמה על ידך, אינך אחראי לה יותר". "ציור שפורסם בציבור, לא יכול להיות מוסתר יותר". ריקוד שחובר על ידך ונלמד בהשתלמות, אינך אדון לו יותר" ועוד ועוד... מאותו הרגע שהיוצר לימד את הריקוד שלו בהשתלמות או בהרקדה, הריקוד כבר לא שייך לו יותר ואין לו שום יכולת או זכות לקבוע, לאן יהיו מועדות פניו של הריקוד. זה נכון שהריקוד רשום על שמו, ובכל מקום שהריקוד ילמד, יזכירו את יוצרו, אבל מעבר לכך אין ליוצר שום יכולת להחליט החלטה כל שהיא לגבי הריקוד. היוצר לא יכול להחזיר את הריקוד לשינויים. היוצר לא יכול להעביר את הזכות למישהו אחר. למעשה היוצר הופך להיות כמו כל אדם אחר על פני תבל ביחס "לזכותו" על השיר והריקוד. אתה מדמיין לעצמך מצב שלדוגמא אני שמעון עשור אוותר על הריקוד "סתיו ישראלי", ואני אודיע שאני מעביר את הזכות ליוצר כזה או אחר, הרי זו בדיחה, מי יתייחס אלי בכלל. אני יכול לעמוד בראש חוצות ולזעוק עד מחר שאני מוותר על השיר והריקוד, היחס היחד שאני אזכה לו יהיה לכל היותר " מבטי רחמים והשתתפות בצער". נראה לך שגדי ביטון יוותר על "חלומות", שאבנר נעים יוותר על "ככה תנצחי", שאבי פרץ יוותר על "יום חולין". שמרקו בן שמעון יוותר על "לעצמי בלבד", שיענקלה לוי יוותר על "לא אהבתי די", שדודו ברזילי יוותר על "אל האור" וכו' וכו'. הם בטח לא יסכימו לוותר על השיר והריקוד, וגם אם הם יסכימו, מי יתייחס להסכמתם ברצינות? במכוון לקחתי ריקודים שנרקדים, ואותו היחס גם לגבי ריקודים רבים שלא נרקדים. איזו ועדה בכלל יכולה לקבוע: איזה ריקוד נרקד ואיזה לא? למי בכלל יש סמכות להקים וועדה כזו? מי בכלל יתייחס להחלטות של וועדה שכזו? אין פה שאלה של אומץ, כולם אמיצים וכולם גיבורים. יש פה שאלה של "סמכות" ועליה אני בספק אם תצליח לתת לי תשובה. בוא נעשה צעד קדימה ונגיד שההצעה שלך התקבלה. אתה יודע לאיזו אנרכיה אנחנו נכנסים. בהתחלה הוועדה תיקח רק ריקודים שלא נרקדים 20 שנה, אחרי זה יגידו ש 20 שנה זה הרבה זמן ומספיק 3 שנים בכדי לבחון ריקוד. ואם 3 שנים אז למה לא חצי שנה. ונגיד שהוועדה החליטה שריקוד מסויים כבר לא רוקדים אותו והעבירו את השיר ליוצר אחר, אחרי זמן מסויים מסתבר שגם את הריקוד של היוצר השני כבר לא רוקדים כל כך, ואז השיר יעבור ליוצר שלישי ורביעי וחמישי. לפי ההצעה שלך, עוד נגיע ליום שעל כל שיר יהיו 5 או 10 ריקודים וכבר לא נדע מי נגד מי, איזה שיר שייך לאיזה ריקוד, וכל אחד ירקוד לפי איך שחשקה נפשו. בקיצור, אנרכיה מוחלטת בריקודי עם. לדעתי, כדאי לך לשקול את הצעתך מחדש.
