אשא עיניי אל ההרים
אשא עיניי אל ההרים, אלה שקול דודי נשמע בהם. אלה, שפריחות ואהבות ניחתות על פסגותיהם כעת. יבוא יום, בו לא אוכל לשאת עיניי אל ההרים כבראשונה, כי אתן נפשי בעבורם. ונפשי, תהיה שלובה באדמת הארץ הזו: בחולות המדבר, במימי הכינרת ובמרומי מצדה. אני, ארצי, אפול על חרב עבורך, אך מה שווים חיים ומוות אם אין בי היכולת לראותך, לנשום את פריחתך ולהאזין לדממת מדברותייך ולקולות הגליל המשקיף אל ארץ גלעד? אשא עיניי אל ההרים בתפילה אלייך ארץ: היי את עזרי, כדי שלא אשכחך לעולם.
אשא עיניי אל ההרים, אלה שקול דודי נשמע בהם. אלה, שפריחות ואהבות ניחתות על פסגותיהם כעת. יבוא יום, בו לא אוכל לשאת עיניי אל ההרים כבראשונה, כי אתן נפשי בעבורם. ונפשי, תהיה שלובה באדמת הארץ הזו: בחולות המדבר, במימי הכינרת ובמרומי מצדה. אני, ארצי, אפול על חרב עבורך, אך מה שווים חיים ומוות אם אין בי היכולת לראותך, לנשום את פריחתך ולהאזין לדממת מדברותייך ולקולות הגליל המשקיף אל ארץ גלעד? אשא עיניי אל ההרים בתפילה אלייך ארץ: היי את עזרי, כדי שלא אשכחך לעולם.