ארקדיה
כמו שהבטחתי ביקורת קצרה על ארקדיה: ביום חמישי האחרון (או קצת לפניו) החלטנו,הבנזוג ואני, לנסוע סופסוף ללידה אחד בלי הקטנטונת (שנה ו-5 חודשים כמעט לאחר לידתה). החלטנו על לילה במלון בעיר בירתנו. נסענו לדן פנורמה שהוא מלון די נחמד (לא מדהים...).כמובן שהיינו חייבים לחגוג את "חירותינו" הריגעית במסעדה טובה, אז אמרנו למה שלא נלך סופסוף לארקדיה שיש טוענים שנשארה היחידה בצמרת המסעדות בארץ. אז ככה – המיקום של המסעדה – חור רציני (בסמטה אפילה שנכנסים אליה מרחוב אגריפס) העיצוב – חמים ונעים (קצת מזכיר את יועזר). במרכז דלקה חנוכיה עם מגן דוד ענקי במרכזה (ודווקא היה פסח... כנראה מעין הצהרה על פטריוטיות יהודית – ציונית). והאוכל... ממממ... פצחנו בטעימת מרק דלעת והדרים עם כפית שמנת שהוגש בכוס יין – היה ממש טעים והשאיר טעם של עוד (המנה לא תומחרה). כמו כן הזמנו את אפריטיף הבית – ערק עם אשכוליות (כמדומני – טוב הזכרון לא מה שהיה פעם...) ונענע (25 ₪ ) – טעים למרות שאני לא מתה על ערק. הוגש לנו לשולחן מספר פרוסות צנימים שנעשו על הגריל + סלט שומר, סלרי ותפוז שהיה טעים + טפנד טעים (של זיתים כמדומני) + סלט גזר מוחמץ (אני אוהבת). הכל חוסל. כמו כן מגישים לחמניות של קמח לבן או קמח שיפון שאותן ניתן לטבול בשמן זית + חומץ בלסמי. הזמנו יין "קוט זה רון" צרפתי בציר 99 (115 ₪). בכלל למסעדה יש מרתף יינות קטן ומרשים (רואים כשיורדים לשירותים, כשההרגשה היא ירידה למרתף עינויים ...). היין היה מהנה וגמרנו את כולו. מנות ראשונות: אני הזמנתי כבד אווז שהונח לו על קייוי שלם מתוק שנעשה עם ג'ינגר – היה מעולה (90 ₪) בעלי – דיונונים שלמים ברוטב ששאיננו זוכר. גם טעים אך קצת פחות מהמנה שלי... (80 ₪) למנת ביניים קיבלנו סורבה (לא מתוק מידי שנראה יותר כמו ברד) של אשכוליות, קמפארי ובזיליקום (לא מתומחר). מנות עיקריות: שנינו הזמנו את אותה מנה מהסיבה ששנינו לא אוהבים להזמין דגים במסעדות גורמה (והיו כמה מנות כאלו), ומנות בשריות אחרות היה קדרת אוכף טלה (אני לא אוהבת קדרות, לבעלי לא בא עליה) וקונפי שוק אווז (שיוצא לטעמי בד"כ די יבש). אז נשארה מנת סינטה בגריל שנחה לה על מעט פירה, בטטה מהגריל, צרור רוזמרין ובצל ירוק. לדברי המלצר השף (עזרא קדם שהפגין נוכחות מרשימה במסעדה ובמטבח – יש תצפית על המטבח מהסמטה שמובילה למסעדה ולי תצפיות כאלו עושות טוב כשאני יודעת שככה אפשר להשקיף על נקיון וטיב העבודה במטבח...) הוסיף לנו חתיכות קטנות של כבד אווז ושעועית טריה. היו מנות טעימות מאד אבל הן תומחרו, לדעתי, בהגזמה קלה – 150 ₪ למנה. למרות שברור לי שתמחור המנות כולל את כל מה שמסביב – מנות הפתיחה, הביניים, הפורפיטורים בסוף – שכולם לא מתומחרים, וכשנותנים אותם מרגישים שמפנקים אותך... לקינוח הזמנו מעין עוגה של 2 שכבות שוקולד עם כדור גלידת קפה ממש (ממש מרגישים את טעם הפולים ואת המתיקות המועטה, שלי היה טעים כי אני מתה על קפה ובעלי לא כ"כ אהב). התמחור – 50 ₪. הפוך אחד – 14 ₪. סיכום : היה טעים מאד, יחס טוב אבל מלצרים טיפה פחות קשובים ממה שצריך (לא תמיד מילאו את הכוסות הריקות בזמן, היינו צריכים להזכיר להם) – וזה ברור כשיש 2 מלצרים על מסעדה די מלאה (טוב הם כנראה שרידים לתקופות שהמסעדה היתה יותר ריקה עקב "המצב" או שככה זה במהלך השבוע...). העלות: כמעט 700 לפני טיפ (מוסף טיפ אוטומטי של 12%). אין ספק שנחזור לשם אבל לא בקרוב (בגלל העלות כמובן...).
כמו שהבטחתי ביקורת קצרה על ארקדיה: ביום חמישי האחרון (או קצת לפניו) החלטנו,הבנזוג ואני, לנסוע סופסוף ללידה אחד בלי הקטנטונת (שנה ו-5 חודשים כמעט לאחר לידתה). החלטנו על לילה במלון בעיר בירתנו. נסענו לדן פנורמה שהוא מלון די נחמד (לא מדהים...).כמובן שהיינו חייבים לחגוג את "חירותינו" הריגעית במסעדה טובה, אז אמרנו למה שלא נלך סופסוף לארקדיה שיש טוענים שנשארה היחידה בצמרת המסעדות בארץ. אז ככה – המיקום של המסעדה – חור רציני (בסמטה אפילה שנכנסים אליה מרחוב אגריפס) העיצוב – חמים ונעים (קצת מזכיר את יועזר). במרכז דלקה חנוכיה עם מגן דוד ענקי במרכזה (ודווקא היה פסח... כנראה מעין הצהרה על פטריוטיות יהודית – ציונית). והאוכל... ממממ... פצחנו בטעימת מרק דלעת והדרים עם כפית שמנת שהוגש בכוס יין – היה ממש טעים והשאיר טעם של עוד (המנה לא תומחרה). כמו כן הזמנו את אפריטיף הבית – ערק עם אשכוליות (כמדומני – טוב הזכרון לא מה שהיה פעם...) ונענע (25 ₪ ) – טעים למרות שאני לא מתה על ערק. הוגש לנו לשולחן מספר פרוסות צנימים שנעשו על הגריל + סלט שומר, סלרי ותפוז שהיה טעים + טפנד טעים (של זיתים כמדומני) + סלט גזר מוחמץ (אני אוהבת). הכל חוסל. כמו כן מגישים לחמניות של קמח לבן או קמח שיפון שאותן ניתן לטבול בשמן זית + חומץ בלסמי. הזמנו יין "קוט זה רון" צרפתי בציר 99 (115 ₪). בכלל למסעדה יש מרתף יינות קטן ומרשים (רואים כשיורדים לשירותים, כשההרגשה היא ירידה למרתף עינויים ...). היין היה מהנה וגמרנו את כולו. מנות ראשונות: אני הזמנתי כבד אווז שהונח לו על קייוי שלם מתוק שנעשה עם ג'ינגר – היה מעולה (90 ₪) בעלי – דיונונים שלמים ברוטב ששאיננו זוכר. גם טעים אך קצת פחות מהמנה שלי... (80 ₪) למנת ביניים קיבלנו סורבה (לא מתוק מידי שנראה יותר כמו ברד) של אשכוליות, קמפארי ובזיליקום (לא מתומחר). מנות עיקריות: שנינו הזמנו את אותה מנה מהסיבה ששנינו לא אוהבים להזמין דגים במסעדות גורמה (והיו כמה מנות כאלו), ומנות בשריות אחרות היה קדרת אוכף טלה (אני לא אוהבת קדרות, לבעלי לא בא עליה) וקונפי שוק אווז (שיוצא לטעמי בד"כ די יבש). אז נשארה מנת סינטה בגריל שנחה לה על מעט פירה, בטטה מהגריל, צרור רוזמרין ובצל ירוק. לדברי המלצר השף (עזרא קדם שהפגין נוכחות מרשימה במסעדה ובמטבח – יש תצפית על המטבח מהסמטה שמובילה למסעדה ולי תצפיות כאלו עושות טוב כשאני יודעת שככה אפשר להשקיף על נקיון וטיב העבודה במטבח...) הוסיף לנו חתיכות קטנות של כבד אווז ושעועית טריה. היו מנות טעימות מאד אבל הן תומחרו, לדעתי, בהגזמה קלה – 150 ₪ למנה. למרות שברור לי שתמחור המנות כולל את כל מה שמסביב – מנות הפתיחה, הביניים, הפורפיטורים בסוף – שכולם לא מתומחרים, וכשנותנים אותם מרגישים שמפנקים אותך... לקינוח הזמנו מעין עוגה של 2 שכבות שוקולד עם כדור גלידת קפה ממש (ממש מרגישים את טעם הפולים ואת המתיקות המועטה, שלי היה טעים כי אני מתה על קפה ובעלי לא כ"כ אהב). התמחור – 50 ₪. הפוך אחד – 14 ₪. סיכום : היה טעים מאד, יחס טוב אבל מלצרים טיפה פחות קשובים ממה שצריך (לא תמיד מילאו את הכוסות הריקות בזמן, היינו צריכים להזכיר להם) – וזה ברור כשיש 2 מלצרים על מסעדה די מלאה (טוב הם כנראה שרידים לתקופות שהמסעדה היתה יותר ריקה עקב "המצב" או שככה זה במהלך השבוע...). העלות: כמעט 700 לפני טיפ (מוסף טיפ אוטומטי של 12%). אין ספק שנחזור לשם אבל לא בקרוב (בגלל העלות כמובן...).
