ארץ לעולם לא
ארץ לעולם לא ארץ לעולם לא (באנגלית: Neverland) הינה אי בדיוני המתואר בספרו של ג'יימס מתיו ברי "פיטר פן" ובספר ההמשך "פיטר וונדי". על פי ספרו של ברי, כל מי שנמצא בארץ לעולם לא אינו מזדקן, ועל כן הפך שם האי הבדיוני למטפורה לילדות נצחית וחיי נצח. טקסי מעבר, טקסים הם, האמנם? ישנם טקסים מכוננים בחיי האדם. קבלת רישיון נהיגה, תעודת בגרות, דיפלומה וכו... מצב הדברים היום הינם שהומואים אינם יכול לעבור את אחד הטקסים החשובים ביותר בחייו של אדם בוגר – טקס החתונה. לכאורה, טקס זה הינו עניין פורמאלי של מה בכך. אך אין הדבר כך. בפסקאות הבאות אני רוצה להציע ניתוח מעט מעמיק יותר על החשיבות טקס הנישואין, כיצד העדרו משפיע על הומואים בכלל והומואים דתיים בפרט. השאלה הראשונה שעולה היא מה משנה טקס החתונה חייו של אדם? נתינת מענה לשאלה זו תאפשר לנו לראות מה "לא יהיה" להומו הדתי. אומר כעת שהגירוי למחשבותיי התחילו בתקופה האחרונה לאחר שראיתי את חבריי מסביבי מתחתנים ועוברים שלב בחייהם ואני? נשאר אני. טקס התחתונה מסמל פירוד והתחלה גם יחד. פירוד מחיי המשפחה שהיו לאדם עד עתה, פירוד מההורים וכפי שנכתב בבראשית "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". בן או בת הזוג עוזבים את מה שהכירו עד עתה ופותחים דף חדש בחייהם, דף חדש בו הם מתווים את הדרך. בנוסף, טקס הנישואין הוא גם טקס בגרות. לא עוד ילד בלי אחריות, בני הזוג נעשים לאנשים בוגרים עם בית לכלכל ובמחויבויות לטפל. הצפייה החברתית שונה וניתן לראות זאת גם אצל חילוניים. זוג חילוני מתחתן היום בד"כ כשהוא רוצה להביא ילדים או כשהוא מרגיש שהוא רוצה לעבור לשלב הסופי והקריטי של הזוגיות. הומואים אינם עוברים את זה, האי הדמיוני של ג'יימס מתיו ברי הוא חייהם של הומואים רבים. הם לא מתחתנים (אני לא מדבר על אלה שבוחרים להתחתן לאישה על אף היותם הומואים). הם חסרי טקס ובמובן מסויים נשארים ילדים לנצח. ילד של ההורים, ילד שחוזר לשבתות הביתה כי אין מקום אחר, ילד שאין לו לאן להתקדם. ספציפית בציבור הדתי החתונה מקבל מקום של חשיבות שהרי זה להקים בית נאמן בישראל. ההומו הדתי לא מקים בית, וגם אם מקים הוא לא נאמן, מקסימום בישראל. [נקודה למחשבה: עד שוודני הגיע לארץ הלעולם לא היו שם רק בנים (חוץ מבנות הים כמובן). זה אומר דרשני?] יש לי זוג חברים והם כבר ביחד 8 שנים בזוגיות גאה לכל דבר ועניין. אך מה, טקס נישואין לא עברו ורישום באגודת במשפחה אחרת גם לא עשו. תמיד ציער אותי לראות שאחד מבני הזוג ממשיך לחוזר להוריו בכל סופ"ש אלטרנטיבי ומשאיר את בן זוגו בבית לשבת. למה? כי ההורים אינם מוכנים שבני הזוג ישנו ביחד אצלם בבית. האם מישהו מאתנו יכול לדמיין מצב בו בזוג נשוי כדת משה וישראל שהבעל יעזוב את אשתו להיות עם הוריו בסופ"ש (אלא אם כן חלילה קרה משהו)? טקס הנישואין מביא להורים את ההכרה כי עכשיו אני ואשתי נהיינו לאחד. אך יותר מאשר הוא מביא להורים הכרה זו הוא מביא את זה לבני הזוג. יכולת החברה לקבל טקס איחוד גאה היה משפיע על רבדים עמוקים יותר אצל בני הזוג ולדעתי יוצר מהפך בקהילה. אני רוצה להאמין שאם היה כזה דבר בני הזוג לא היו מוכנים לסבול מצב של פירוד ביניהם והיו טוענים בתוקף להורים או שאנחנו מגיעים ביחד או שבכלל לא. זה עלול להישמע כאילו באתי לצדד בנישואין חד מיניים, ואני אומנם מאמין בחשיבותם, אך לא לזאת כיוונתי. רצוני היה לתאר מצב בו נמצאים רבים מאתנו – מצב עצוב, מצב של ילדות אינסופית. אפשר לצאת מארץ הלעולם לא. אפשר למצוא בן זוג, לפתוח חשבון בנק משותף לקנות בית עם משכנתא וכו... זה לא קל, ואין עדיין טקס מתאים, אבל תקוותי היא שאנו כלפי עצמנו ובסופו של דבר כלפי החברה נוכל לעבור לשלב הבא בחיינו להתקדם ולחיות חיים מלאים ומאושרים.
ארץ לעולם לא ארץ לעולם לא (באנגלית: Neverland) הינה אי בדיוני המתואר בספרו של ג'יימס מתיו ברי "פיטר פן" ובספר ההמשך "פיטר וונדי". על פי ספרו של ברי, כל מי שנמצא בארץ לעולם לא אינו מזדקן, ועל כן הפך שם האי הבדיוני למטפורה לילדות נצחית וחיי נצח. טקסי מעבר, טקסים הם, האמנם? ישנם טקסים מכוננים בחיי האדם. קבלת רישיון נהיגה, תעודת בגרות, דיפלומה וכו... מצב הדברים היום הינם שהומואים אינם יכול לעבור את אחד הטקסים החשובים ביותר בחייו של אדם בוגר – טקס החתונה. לכאורה, טקס זה הינו עניין פורמאלי של מה בכך. אך אין הדבר כך. בפסקאות הבאות אני רוצה להציע ניתוח מעט מעמיק יותר על החשיבות טקס הנישואין, כיצד העדרו משפיע על הומואים בכלל והומואים דתיים בפרט. השאלה הראשונה שעולה היא מה משנה טקס החתונה חייו של אדם? נתינת מענה לשאלה זו תאפשר לנו לראות מה "לא יהיה" להומו הדתי. אומר כעת שהגירוי למחשבותיי התחילו בתקופה האחרונה לאחר שראיתי את חבריי מסביבי מתחתנים ועוברים שלב בחייהם ואני? נשאר אני. טקס התחתונה מסמל פירוד והתחלה גם יחד. פירוד מחיי המשפחה שהיו לאדם עד עתה, פירוד מההורים וכפי שנכתב בבראשית "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". בן או בת הזוג עוזבים את מה שהכירו עד עתה ופותחים דף חדש בחייהם, דף חדש בו הם מתווים את הדרך. בנוסף, טקס הנישואין הוא גם טקס בגרות. לא עוד ילד בלי אחריות, בני הזוג נעשים לאנשים בוגרים עם בית לכלכל ובמחויבויות לטפל. הצפייה החברתית שונה וניתן לראות זאת גם אצל חילוניים. זוג חילוני מתחתן היום בד"כ כשהוא רוצה להביא ילדים או כשהוא מרגיש שהוא רוצה לעבור לשלב הסופי והקריטי של הזוגיות. הומואים אינם עוברים את זה, האי הדמיוני של ג'יימס מתיו ברי הוא חייהם של הומואים רבים. הם לא מתחתנים (אני לא מדבר על אלה שבוחרים להתחתן לאישה על אף היותם הומואים). הם חסרי טקס ובמובן מסויים נשארים ילדים לנצח. ילד של ההורים, ילד שחוזר לשבתות הביתה כי אין מקום אחר, ילד שאין לו לאן להתקדם. ספציפית בציבור הדתי החתונה מקבל מקום של חשיבות שהרי זה להקים בית נאמן בישראל. ההומו הדתי לא מקים בית, וגם אם מקים הוא לא נאמן, מקסימום בישראל. [נקודה למחשבה: עד שוודני הגיע לארץ הלעולם לא היו שם רק בנים (חוץ מבנות הים כמובן). זה אומר דרשני?] יש לי זוג חברים והם כבר ביחד 8 שנים בזוגיות גאה לכל דבר ועניין. אך מה, טקס נישואין לא עברו ורישום באגודת במשפחה אחרת גם לא עשו. תמיד ציער אותי לראות שאחד מבני הזוג ממשיך לחוזר להוריו בכל סופ"ש אלטרנטיבי ומשאיר את בן זוגו בבית לשבת. למה? כי ההורים אינם מוכנים שבני הזוג ישנו ביחד אצלם בבית. האם מישהו מאתנו יכול לדמיין מצב בו בזוג נשוי כדת משה וישראל שהבעל יעזוב את אשתו להיות עם הוריו בסופ"ש (אלא אם כן חלילה קרה משהו)? טקס הנישואין מביא להורים את ההכרה כי עכשיו אני ואשתי נהיינו לאחד. אך יותר מאשר הוא מביא להורים הכרה זו הוא מביא את זה לבני הזוג. יכולת החברה לקבל טקס איחוד גאה היה משפיע על רבדים עמוקים יותר אצל בני הזוג ולדעתי יוצר מהפך בקהילה. אני רוצה להאמין שאם היה כזה דבר בני הזוג לא היו מוכנים לסבול מצב של פירוד ביניהם והיו טוענים בתוקף להורים או שאנחנו מגיעים ביחד או שבכלל לא. זה עלול להישמע כאילו באתי לצדד בנישואין חד מיניים, ואני אומנם מאמין בחשיבותם, אך לא לזאת כיוונתי. רצוני היה לתאר מצב בו נמצאים רבים מאתנו – מצב עצוב, מצב של ילדות אינסופית. אפשר לצאת מארץ הלעולם לא. אפשר למצוא בן זוג, לפתוח חשבון בנק משותף לקנות בית עם משכנתא וכו... זה לא קל, ואין עדיין טקס מתאים, אבל תקוותי היא שאנו כלפי עצמנו ובסופו של דבר כלפי החברה נוכל לעבור לשלב הבא בחיינו להתקדם ולחיות חיים מלאים ומאושרים.