ארץ לעולם לא

mensrea7

New member
ארץ לעולם לא

ארץ לעולם לא ארץ לעולם לא (באנגלית: Neverland) הינה אי בדיוני המתואר בספרו של ג'יימס מתיו ברי "פיטר פן" ובספר ההמשך "פיטר וונדי". על פי ספרו של ברי, כל מי שנמצא בארץ לעולם לא אינו מזדקן, ועל כן הפך שם האי הבדיוני למטפורה לילדות נצחית וחיי נצח. טקסי מעבר, טקסים הם, האמנם? ישנם טקסים מכוננים בחיי האדם. קבלת רישיון נהיגה, תעודת בגרות, דיפלומה וכו... מצב הדברים היום הינם שהומואים אינם יכול לעבור את אחד הטקסים החשובים ביותר בחייו של אדם בוגר – טקס החתונה. לכאורה, טקס זה הינו עניין פורמאלי של מה בכך. אך אין הדבר כך. בפסקאות הבאות אני רוצה להציע ניתוח מעט מעמיק יותר על החשיבות טקס הנישואין, כיצד העדרו משפיע על הומואים בכלל והומואים דתיים בפרט. השאלה הראשונה שעולה היא מה משנה טקס החתונה חייו של אדם? נתינת מענה לשאלה זו תאפשר לנו לראות מה "לא יהיה" להומו הדתי. אומר כעת שהגירוי למחשבותיי התחילו בתקופה האחרונה לאחר שראיתי את חבריי מסביבי מתחתנים ועוברים שלב בחייהם ואני? נשאר אני. טקס התחתונה מסמל פירוד והתחלה גם יחד. פירוד מחיי המשפחה שהיו לאדם עד עתה, פירוד מההורים וכפי שנכתב בבראשית "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". בן או בת הזוג עוזבים את מה שהכירו עד עתה ופותחים דף חדש בחייהם, דף חדש בו הם מתווים את הדרך. בנוסף, טקס הנישואין הוא גם טקס בגרות. לא עוד ילד בלי אחריות, בני הזוג נעשים לאנשים בוגרים עם בית לכלכל ובמחויבויות לטפל. הצפייה החברתית שונה וניתן לראות זאת גם אצל חילוניים. זוג חילוני מתחתן היום בד"כ כשהוא רוצה להביא ילדים או כשהוא מרגיש שהוא רוצה לעבור לשלב הסופי והקריטי של הזוגיות. הומואים אינם עוברים את זה, האי הדמיוני של ג'יימס מתיו ברי הוא חייהם של הומואים רבים. הם לא מתחתנים (אני לא מדבר על אלה שבוחרים להתחתן לאישה על אף היותם הומואים). הם חסרי טקס ובמובן מסויים נשארים ילדים לנצח. ילד של ההורים, ילד שחוזר לשבתות הביתה כי אין מקום אחר, ילד שאין לו לאן להתקדם. ספציפית בציבור הדתי החתונה מקבל מקום של חשיבות שהרי זה להקים בית נאמן בישראל. ההומו הדתי לא מקים בית, וגם אם מקים הוא לא נאמן, מקסימום בישראל. [נקודה למחשבה: עד שוודני הגיע לארץ הלעולם לא היו שם רק בנים (חוץ מבנות הים כמובן). זה אומר דרשני?] יש לי זוג חברים והם כבר ביחד 8 שנים בזוגיות גאה לכל דבר ועניין. אך מה, טקס נישואין לא עברו ורישום באגודת במשפחה אחרת גם לא עשו. תמיד ציער אותי לראות שאחד מבני הזוג ממשיך לחוזר להוריו בכל סופ"ש אלטרנטיבי ומשאיר את בן זוגו בבית לשבת. למה? כי ההורים אינם מוכנים שבני הזוג ישנו ביחד אצלם בבית. האם מישהו מאתנו יכול לדמיין מצב בו בזוג נשוי כדת משה וישראל שהבעל יעזוב את אשתו להיות עם הוריו בסופ"ש (אלא אם כן חלילה קרה משהו)? טקס הנישואין מביא להורים את ההכרה כי עכשיו אני ואשתי נהיינו לאחד. אך יותר מאשר הוא מביא להורים הכרה זו הוא מביא את זה לבני הזוג. יכולת החברה לקבל טקס איחוד גאה היה משפיע על רבדים עמוקים יותר אצל בני הזוג ולדעתי יוצר מהפך בקהילה. אני רוצה להאמין שאם היה כזה דבר בני הזוג לא היו מוכנים לסבול מצב של פירוד ביניהם והיו טוענים בתוקף להורים או שאנחנו מגיעים ביחד או שבכלל לא. זה עלול להישמע כאילו באתי לצדד בנישואין חד מיניים, ואני אומנם מאמין בחשיבותם, אך לא לזאת כיוונתי. רצוני היה לתאר מצב בו נמצאים רבים מאתנו – מצב עצוב, מצב של ילדות אינסופית. אפשר לצאת מארץ הלעולם לא. אפשר למצוא בן זוג, לפתוח חשבון בנק משותף לקנות בית עם משכנתא וכו... זה לא קל, ואין עדיין טקס מתאים, אבל תקוותי היא שאנו כלפי עצמנו ובסופו של דבר כלפי החברה נוכל לעבור לשלב הבא בחיינו להתקדם ולחיות חיים מלאים ומאושרים.
 

avitano

New member
כתיבה יפה, אני רוצה להוסיף קצת...

אולי זה פחות רלוונטי להומואים הדתיים אבל דיברת בכלליות גם על הומואים שאינם דתיים... הומואים בכלל, כן יכולים להתחתן, נכון, לא בארץ והם יצטרכו להשקיע טיפה ולטוס לקנדה אבל ברגע שהם נוחתים בארץ, במשרד הפנים משנים להם את הסטטוס לנשוי ובספח מופיע שם בן הזוג. אז כן יש טקס וכן יש הכרה... ואני מכיר עשרות זוגות של הומואים שנישאו וחיים ביחד, ובסופי שבוע ביחד בביתם או ביחד אצל ההורים כל פעם של צד אחר. אני לא מאשים את החברה בכך שהזוגיות החד מינית לא עוברת למצב של נישואין, לא חייב טקס עם רב ושמלה בשביל זה. אני מאשים את האנשים, שנוח להם לבד, עד שהם מתבגרים. והאמת היא שזה תקף יותר אצל גברים, אצל זוגות חד מיניים של נשים זה הרבה יותר נפוץ המעבר לחיות ביחד ולהתחתן. במצב של היום אני חושב, ואולי אפילו בטוח, שטקס החתונה אצל זוגות סטרייטים הוא כמעט לא כלום. הבגידות הן אותן בגידות, הגירושין (כל זוג שני במדינה) הם אותם גירושין... להגיד לך את האמת? אני חושב שעדיף שיוולד ילד לזוג הומואים שהשקיע והזיע בשבילו, שחשבו המון על זה ועל כמה הם רוצים את זה... מאשר שיוולד ילד לזוג סטרייטים צעיר שזה אתה נישאו ואחרי חודשיים נפרדים והילד נקרע בין 2 עולמות... כן, להומו הדתי זה לא קל, כי בשביל ילד הוא חייב להינשא לאישה, והוא לא יטוס לקנדה להתחתן בחתונה אזרחית... אבל האופציות כאופציות הן קיימות, לצערי פשוט אין שום דרך לשנות את זה בקהילה הדתית, נישואים חד מיניים לא יתכנו אף פעם.
 

aviadd1

New member
קצת ממני

אחד הדברים הקשים ביותר לבן-זוגי החילוני זה השבתות. לא מדובר רק על זה שבשבת עצמה אנחנו לא מחללים שבת בבית, מלבד חדר המחשב בו הוא עושה כרצונו. כל הסופשבוע השונה. שבת אצלי מתחילה בחמישי בערב בקניות גדולות בסופר (ולא השכונתי היקר אלא הדיסקאונט הרחוק), ואז יום שישי של הבישולים. ארוחת שבת שהיא 3 מנות לפחות עם לפחות 2 תוספות. סטנדרט במושגים שלי. בערב בשבת ממוצעת אנחנו מארחים לפחות כ-4 חברים, וארוחה אחת מתארחים. כל זה לוקח כמובן זמן לא מועט ולמעשה משנה כליל את סופש שלו החילוני שהיה נראה כך: חמישי - מנוחה. שישי - קניות ובילויים. ערב שבת - ארוחה המבושלת במקום (ולא מורכבת מדי). שבת - חופש. לכן, העובדה שאני נוסע לבד להורים אחת לכמה שבתות מקילה עליו. נותנת לו שבת חופש ממני. הוא מוזמן לבוא איתי להורים לארוחה, אבל זה בד"כ קורה רק בחגים, וגם אז זה רק לארוחה כי אצל חילוניים אין דבר כזה "לעשות שבת אצל ההורים". יש לבוא לארוחה. אני לא חושב שזה הולך להשתנות לאחר החתונה שלנו.
 

likud1

New member
מאוד מעניין הניתוח שעשית...

אין ספק שלא קל להומואים דתיים (בעיקר), בעניין הנישואין לגבר ובניית המשפחה. כמו שאביטנו אמר, יש אפשרות נישואין חד מיניים במדינות שונות, אבל אני מקווה שביום מן הימים הדבר יהיה אפשרי גם בארץ. אני לא מצפה לחתונה כדת משה וישראל, כיוון שזה לא הגיוני הלכתית ואני בחור דתי, שלא מאמין בדרך הדת הרפורמית (אף שאני מכבד את כולם). מה שהכי מפריע לי, זו העובדה שמרחמים עליי ואיני זקוק לרחמים של אחרים. ידידה טובה שלי, זו שסיפרתי לה לאחרונה, אמרה לי שבשיחה עם אחת מבנות השבט שלי, זו אמרה לידידה שלי- תגידי, מה קורה עם ליכוד1, הוא יוצא עם בנות? כי חבל לי, נראה שהוא לא יוצא אף פעם. באותו הזמן, הידידה הזו גם לא ידעה עליי וגם היא דאגה מעט והייתה מטרידה אותי בנושא לפרקים
היום היא יודעת שאני לא מסכן, שאני לא בודד, שאני כן יוצא, שאני בחור בסה"כ דיי מאושר ב"ה. בקיצור, אין מה לרחם עלינו ולנו אסור לרחם על עצמינו, החיים טובים וצריך לממש אותם בצורה הכי טובה בשבילינו. ביום שהכרתי בעובדה שאני הומו, זה היה היום שבו החיים שלי הפכו מחיי שקר לחיים אמיתיים. ביום ההוא קיבלתי את הזהות המלאה שלי ומאז אני אדם הרבה יותר שמח ובאמת (לא שאין רגעי ותקופות משבר, אך אלו רגעים ולא החיים כולם).
 

everything4u

New member
כל הכבוד לך ליכוד ../images/Emo45.gif

שאתה ככה שמח ושלם ולא מרחם על עצמך. ככה צריך להיות. מאחל לך רק אושררררררר............
 

dkey

New member
איזה כיף לקרוא את הפוסט הזה ../images/Emo23.gif

כל מילה זהב
 

dkey

New member
חתונה זה סתם טקס כלל לא הכרחי

וכל אחד יכול לעשות את זה. לא חייבים רב, לא חייבים אישור של המדינה, לא חייבים כלל לעשות אותו. לא הטקס קובע אלא מידת המחויבות של שני הצדדים לזוגיות שלהם ויכולתם לעמוד בפני הבלאי של השגרה השוחקת. זה ממש לא משנה אם אתה סטרייט או הומו. (כלה ההקבלה לפיטר פן דיי לא לענין היום. בעבר הומו לא יכול היה להיות הוא בפומבי ולקיים קשר זוגי ולהקים משפחה עם ילדים. למסתכל הסטרייטי מהצד זה היה נראה כמו פיטר פן, כמו יצור א-מיני ילדותי, אבל גם אז המציאות האמיתית היתה אחרת, עגומה למדי)
 

leopold5

New member
קטע עמוק ומרשים! תודה mensrea על גירוי המחשבה

אני מסכים אתך שהיעדר החתונה, ולעתים היעדר מערכות היחסים ארוכות הטווח, עשוי להביא להיצמדות גדולה יותר לבית, להורים, למשפחה. לא תמיד זה רע. אבי חלה כשהייתי בתיכון, ונפטר לפני מספר שנים. אני חושב שהעובדה שנשארתי בבית עזרה הרבה לאימא. זו הייתה הזדמנות לקיים מצוות כיבוד אם שאחיי הסטרייטים לא זכו לה. הקשר עם אמא הפך לקשר מיוחד מאוד, עמוק מאוד, ואני שמח שיכולתי לעמוד לרשותה ברגעים קשים. אבל נכון - עכשיו כשיש לי בן-זוג, הפרידה ממני הייתה לה קשה יותר מהפרידה מאחיי. אבל היא מרשה לנו לישון אצלה בשבתות. וכך גם אמא של בן זוגי. אז לשנינו הייתה התבגרות רכה והדרגתית יותר מאשר יש לסטרייטים, כי לא היה רגע אחד של טקס, אלא רגעים רבים: היכרות עם בן זוג, העמקת הקשר, מעבר לדירה חדשה... אני חושב שבסופו של דבר התבגרנו לגמרי, אני ובן-זוגי, אבל כפי שציינת - לא היה קל לעזוב את ארץ לעולם-לא.... אבל לגדול כבן הומו משמעותו גם לשמור סוד מההורים, לפחות בשנים המעצבות. וזה בדיוק ההפך מארץ לעולם-לא. זו התבגרות מהירה וכואבת, זה ניתוק על-כרחך מההורים. וגם זה חלק מההוויה ההומואית. זה לעומת זה עשה הקב"ה. ואולי הומואים זכו בכך שאין להם טקס. כל יום בזוגיות הופך להיות טקס. כל יום הוא מחויבות מחודשת. שום דבר אינו מובן מאליו. חייבים לשמור על הקסם. אני ובן-זוגי שנתיים יחד. אין לי כוונה להתחתן איתו. אני רוצה לחתום על הזוגיות אתו. אני רוצה לחיות אותה כתהליך דינאמי, גם אם הוא יימשך לעד...
 

hotgavri

New member
Lost boys

Dear mensrea7 , תודה על המחשבות. במיוחד תודה על המשל עם Peter Pan. קצת שירה למי שזוכר: Think of a wonderful thought, any happy little thought...
Think of the happiest thing, it's the same of having wings! We're following the leader, the leader, the leader
We're following the leader wherever he may go! What makes the red mens red?
Why does he ask you HOW? ובכל זאת, צריכים עדיין להקל את הנושא החשוב הזה. תודה רבה על ההזדמנות! שלום גבריאל
 
בתור פשרה התחלתית...

הם יכולים לישון אצל ההורים אבל לא באותו חדר, או לפחות לא באותה מיטה.
 
למעלה