ארץ אהבתי

berlinale

New member
ארץ אהבתי

סתם הרהורים על שני שירים אהובים (שלושה למעשה - אבל אני מדברת על השניים שהולחנו) - "משירי ארץ אהבתי". למה שבע? בשיר אחד יש לנו "שבע כלות לשבעה אחים" (שאאל"ט, זה גם סמליות אצל הגויים); בשיר השני יש את שבעת הימים בשנה שהם יש אביב (וסגריר וגשמים כל היתר. גם כן משוררת. הייתה צריכה לכתוב "וחמסין וזיעה כל היתר"). שבע כמספר מזל ("גד")? כמספר ייחודי? ומה עם דימוי החתונה? למלכה אין בית, למלך אין כתר, אבל כשהשקד פורח, בשיר השני, שבע הכלות מצפות (לשווא?) לשבעת ארוסיהן. הייתי יכולה לחבר את זה עם זה שלאה גולדברג לא הייתה נשואה, אבל זה נראה לי נורא פשטני - לחבר הכול למצב של המשורר. לי יש העדפה לגירסא המלנכולית (חווה אלברשטיין במיוחד, אבל פעם שמעתי הקלטה של גולדברג עצמה מקריאה את השיר על רקע מוזיקה אלקטרונית זו או אחרת (לצערי אין לי הקלטה) וקיבלתי צמרמורת מרוב מלנכוליה קסומה ומלאת הוד והדר. איזה שיר מהשניים אתם אגב מעדיפים? או שהם בעיניכם "משלימים"? (ובהקשר זה מעניין לציין שהשלישי חוזר למלנכוליה, ושאת השני, ה"אופטימי", שרה להקה צבאית, לעומת הראשון, שאותו שרה חווה).
 

קא זו או

New member
יש לי בקשה אולי "מחוצפת"

את מסוגלת למקד קצת יותר את השאלה שלך? האם את מתייחסת לשימוש במספר הטיפולוגי - 7?
 
ומה עם השלישי? מה הוא עז?

בשיר השלישי אין לא שבע ולא חתונה, לעומת זאת המלנכוליה גדולה אפילו יותר מאשר בשיר הראשון- "...אפילו הירח בשמים עומד כעני בפתח"..."ועבים קרועות ובלויות באות מכנף השמים, חופזות חסודות וצנועות לכסות חרפתו הדלה". זהו השיר האהוב עלי מבין השלושה. סליחה - אני לא מציעה פה פרשנות מכל סוג, אני פשוט חוגגת את זה שקיבלתי את "מוקדם ומאוחר" של גולדברג מתנה לחג...
 

shellyland

New member
אם גולדברג עשתה לך צמרמורת

חכי עד שתשמעי את דורותי - היא עושה אותה, את רואה ראי.
 

berlinale

New member
אולי זאת בכלל הייתה דורותי ...

בכל מקרה, לאלה שלא הבינו על מה אני מדברת: משירי ארץ אהבתי --------------- א מכורה שלי, ארץ-נוי אביונה - למלכה אין בית, למלך אין כתר. ושבעה ימים אביב בשנה וסגריר וגשמים כל היתר. אך שבעה ימים הורדים פורחים, ושבעה ימים הטללים זורחים, ושבעה ימים חלונות פתוחים, וכל קבצניך עומדים ברחוב ונושאים חורונם אל האור הטוב, וכל קבצניך שמחים. מכורה שלי, ארץ-נוי אביונה, למלכה אין בית, למלך אין כתר, רק שבעה ימים חגים בשנה ועמל ורעב כל היתר. אך שבעה ימים הנרות ברוכים, ושבעה ימים שולחנות ערוכים, ושבעה ימים הלבבות פתוחים, וכל קבצניך עומדים בתפילה, ובניך-בנותיך חתן-כלה, וכל קבצניך אחים. עלובה שלי, אביונה ומרה, למלך אין בית, למלכה אין כתר - רק אחת בעולם את שבחך אמרה וגנותך-חרפתך כל היתר. ועל-כן אלך לכל רחוב ופינה, לכל שוק וחצר וסמטה וגינה, מחורבן חומותיך כל אבן קטנה אלקט ואשמור למזכרת. ומעיר לעיר, ממדינה למדינה אנודה עם שיר ותיבת-נגינה לתנות דלותך הזוהרת. ב בארץ אהבתי השקד פורח, בארץ אהבתי מחכים לאורח, שבע עלמות, שבע אמהות, שבע כלות בשער. בארץ אהבתי על הצריח דגל, אל ארץ-אהבתי יבוא עולה-רגל בשעה טובה, בשעה ברוכה, בשעה משכיחה כל צער. אך מי עיני-נשר לו ויראנו, מי לב-חכם לו ויכירנו, מי לא יטעה, מי לא ישגה, מי ומי יפתח לו הדלת? אני ישנה ולבי ער, על פני ביתי האורח עובר. והבוקר אור ובחצר אבן בודדה מתגוללת. ג בארץ אהבתי האביונה אפילו הירח בשמים עומד כעני בפתח כפוף ורהוי וחיור. ועבים קרועות ובלויות באות מכנף השמים, חופזות חסודות וצנועות לכסות חרפתו הדלה. בבוקר עולה החמה צהובה כעין השלכת ובראש הסמטה מוטל תרנגול-הזהב שחוט.
 
מה, חייבים לבחור אחד?

כאילו, ואם אני אוהבת את שלושתם במידה שווה ורואה בהם חטיבה אחת שלמה?
 
למעלה