magicalwomen
New member
אריק VS שבן ../images/Emo79.gif
(את המאמר הבא כתב אח שלי שאוהב מוזיקה לא פחות ואף אולי יותר ממני, בתגובה לדיון שלנו על ההשוואות הבלתי נגמרות בין שלומי שבן ואריק ברמן. כל הזכויות שמורות, כמובן) שלומי שבן הוא אחד היוצרים והפרפורמרים הטובים בארץ אז למה ממשיכים להשוות בנו לבין הג'ינג'י מרימון? בשנים האחרונות יש הרגשה שצריך לזרוק כל אדם לנעליים של מישהו אחר, לברון ג'יימס וקובי בריינט לא זוכים להיות עצמם אלא רק מייקל ג'ורדן הבא, כל כדורגלן ממוצע הופך להיות מרדונה הבא, להקה ישראלית מוצלחת זה כוורת, ולהקה ישראלית בחו"ל זה minimal compact. ממילא כאשר ההשוואה נעשית מוקדם מדי (לדוגמא במקרה של לברון שהוא מצויין אבל עוד צעיר) אבל מדוע לעזאזל להוזיל את שבן על ידי השוואתו לאריק ברמן? חוש ההומור הציני וההתבססות העיקרית על קלידים ופסנתר יצרו אצל אנשים רבים קשר ברור בין אריק ברמן ושלומי שבן, אולם כאן נגמר הדמיון. ההבדל התהומי בין השניים מתחיל בכתיבת השירים ובלחנים, ונגמר בשיתופי פעולה ופרוייקטים. שלומי שבן נוטה לכתוב שירה צינית וביקורתית, כלפי עצמו במיוחד, עם שפה עשירה וללא כל משחקי אגו. הדוגמא הכי טובה הינה חדשות מהקוטב הצפוני, שיר הופעות אשר לא הופיע בשום אלבום. את השיר שבן מתחיל תמיד בהסבר "השיר הוא בעצם שיר מחאה נגדי, נגד אומנים, שמאלנים, שלא אכפת להם מאף אחד או משום דבר חוץ מעצמם. כמו כן השיר הזה מתכתב עם שיר ישן של מיכה שיטרית [אינתי עומרי] נראה אם תזהו" השיר עצמו מלא ביקורתית כלפי אומנים שלא מתייחסים לעוני כי הם יציבים כלכלית, שלא משרתים בצבא אבל כותבים על השלום (עם רמיזה מצד אחד לאביב גפן, ומצד שני הלקאה עצמית). לשבן שירים אשר גובלים בשירה (New age women) שירי ביקורת עצמית (עמוק, מסיבת גג, גור חתולים) , ביקורת חברתית (יחזקאל, אני שוקעת... תפוס אותי), ואפילו חיפוש עצמי (סיגריות, מחר, בן אדם רגיל). אריק ברמן לעומת זאת בוחר לכתוב החוצה על הנשים שאיתם הוא יצא ולא לקחת אחריות על עצמו. ב"מה עוד ביקשת" ישנה ביקורת נוקבת כלפי בחורה מבלי טיפה של הסתכלות עצמית ועם הרבה אגו ("איך את רצה לאבא'לה בחזרה") לעומת אריק של שבן, אשר דווקא לא מתבייש בחוסר בטחון עצמי שלו. ב"מתוקות האחרונות" אריק ברמן משמיץ כל בחורה שהוא אי פעם פגש, לא ששבן נוטה להלל את האקסיות אבל הוא רואה שני צדדים בכל מערכת יחסים, ואפילו "אינטואיציה" הכל-כך ציני מסתיים בשורות "וכשהייתי לבד לא הבנתי, הרי אני בחור חושב, איך יכול להיות שאני לא צריך שום דבר חוץ מזה"? הניסיון העמוק של ברמן בחיפוש עצמי הינו בשיר "יום חדש נפלא", אולם אפילו כאן יש מעיין האשמה של החברה וההורים ורחמים עצמיים מהמחסור בעבודה למוזיקאים. מבחינה מוזיקלית אין שום נקודת השוואה, ברמן הינו בוגר בית הספר רימון אשר בעבר ייצר מוזיקאים מוכשרים כגון ערן צור ויובל מסנר, אולם היום ידוע לשימצה בשל תופעת המסיקות. המוזיקה של ברמן "רגילה", מעין גלגל"ץ סטנדרטי. שבן בוגר האקדמיה למוזיקה בלונדון (בהצטיינות יתרה) נוטה להחליף כל כך הרבה סגנונות בין שיר לשיר, וגם לכל שיר של עצמו לעשות עיבוד מחודש כל כמה חודשים. "זוגות זוגות" (עוד שיר הופעה) נכתב בסיגנון ארץ ישראל הישנה, לעומת "גור חתולים" הרועש, כולם אומרים בעיבוד קלאסי שבו שבן מזכיר לכולם איפה הוא למד ואפילו "Lonely at the Top" של רנדי ניומן זכה לחידוש בהופעות של שבן. שבן עשה אין סוף פרוייקטים החל מהופעה שונה לחלוטין כל שנה בפסטיבל הפסנתר כולל את "מקרה פסנתר" עם פורטיס, ואת pianojunkyard עם להקת בת שבע. הוא הלחין עם אסף אמדורסקי את הפסקול "האסונות של נינה", והופיע באין סוף הפקות שונות כולל "הוא והיא" עם ערן צור, ואנסמבל עם רע ותום מוכיח. ברמן לעומתו הביא אמן אירי מmy space לארץ. אפשר להמשיך את ההשוואה עוד עשרים עמוד, לדבר על שנינות, על ההופעות, על ההשפעות של כל אחד. אבל זה כבר מתחיל להשמע כמו מסע השמצה אישי, ולכן אני רק אגיד שאם אתם אוהבים את ברמן זה בסדר ולגיטימי, אבל תשאירו לו את הכבוד שלו להיות עצמו ואל תעשו להם את העוול של ההשוואה אשר כל כך לא במקום...או, במילים של שבן: "אז אל תדברו על אריק... לא עוד!" הוציא לי את המילים מהפה. לא חוכמה, דיברנו על זה קודם
(את המאמר הבא כתב אח שלי שאוהב מוזיקה לא פחות ואף אולי יותר ממני, בתגובה לדיון שלנו על ההשוואות הבלתי נגמרות בין שלומי שבן ואריק ברמן. כל הזכויות שמורות, כמובן) שלומי שבן הוא אחד היוצרים והפרפורמרים הטובים בארץ אז למה ממשיכים להשוות בנו לבין הג'ינג'י מרימון? בשנים האחרונות יש הרגשה שצריך לזרוק כל אדם לנעליים של מישהו אחר, לברון ג'יימס וקובי בריינט לא זוכים להיות עצמם אלא רק מייקל ג'ורדן הבא, כל כדורגלן ממוצע הופך להיות מרדונה הבא, להקה ישראלית מוצלחת זה כוורת, ולהקה ישראלית בחו"ל זה minimal compact. ממילא כאשר ההשוואה נעשית מוקדם מדי (לדוגמא במקרה של לברון שהוא מצויין אבל עוד צעיר) אבל מדוע לעזאזל להוזיל את שבן על ידי השוואתו לאריק ברמן? חוש ההומור הציני וההתבססות העיקרית על קלידים ופסנתר יצרו אצל אנשים רבים קשר ברור בין אריק ברמן ושלומי שבן, אולם כאן נגמר הדמיון. ההבדל התהומי בין השניים מתחיל בכתיבת השירים ובלחנים, ונגמר בשיתופי פעולה ופרוייקטים. שלומי שבן נוטה לכתוב שירה צינית וביקורתית, כלפי עצמו במיוחד, עם שפה עשירה וללא כל משחקי אגו. הדוגמא הכי טובה הינה חדשות מהקוטב הצפוני, שיר הופעות אשר לא הופיע בשום אלבום. את השיר שבן מתחיל תמיד בהסבר "השיר הוא בעצם שיר מחאה נגדי, נגד אומנים, שמאלנים, שלא אכפת להם מאף אחד או משום דבר חוץ מעצמם. כמו כן השיר הזה מתכתב עם שיר ישן של מיכה שיטרית [אינתי עומרי] נראה אם תזהו" השיר עצמו מלא ביקורתית כלפי אומנים שלא מתייחסים לעוני כי הם יציבים כלכלית, שלא משרתים בצבא אבל כותבים על השלום (עם רמיזה מצד אחד לאביב גפן, ומצד שני הלקאה עצמית). לשבן שירים אשר גובלים בשירה (New age women) שירי ביקורת עצמית (עמוק, מסיבת גג, גור חתולים) , ביקורת חברתית (יחזקאל, אני שוקעת... תפוס אותי), ואפילו חיפוש עצמי (סיגריות, מחר, בן אדם רגיל). אריק ברמן לעומת זאת בוחר לכתוב החוצה על הנשים שאיתם הוא יצא ולא לקחת אחריות על עצמו. ב"מה עוד ביקשת" ישנה ביקורת נוקבת כלפי בחורה מבלי טיפה של הסתכלות עצמית ועם הרבה אגו ("איך את רצה לאבא'לה בחזרה") לעומת אריק של שבן, אשר דווקא לא מתבייש בחוסר בטחון עצמי שלו. ב"מתוקות האחרונות" אריק ברמן משמיץ כל בחורה שהוא אי פעם פגש, לא ששבן נוטה להלל את האקסיות אבל הוא רואה שני צדדים בכל מערכת יחסים, ואפילו "אינטואיציה" הכל-כך ציני מסתיים בשורות "וכשהייתי לבד לא הבנתי, הרי אני בחור חושב, איך יכול להיות שאני לא צריך שום דבר חוץ מזה"? הניסיון העמוק של ברמן בחיפוש עצמי הינו בשיר "יום חדש נפלא", אולם אפילו כאן יש מעיין האשמה של החברה וההורים ורחמים עצמיים מהמחסור בעבודה למוזיקאים. מבחינה מוזיקלית אין שום נקודת השוואה, ברמן הינו בוגר בית הספר רימון אשר בעבר ייצר מוזיקאים מוכשרים כגון ערן צור ויובל מסנר, אולם היום ידוע לשימצה בשל תופעת המסיקות. המוזיקה של ברמן "רגילה", מעין גלגל"ץ סטנדרטי. שבן בוגר האקדמיה למוזיקה בלונדון (בהצטיינות יתרה) נוטה להחליף כל כך הרבה סגנונות בין שיר לשיר, וגם לכל שיר של עצמו לעשות עיבוד מחודש כל כמה חודשים. "זוגות זוגות" (עוד שיר הופעה) נכתב בסיגנון ארץ ישראל הישנה, לעומת "גור חתולים" הרועש, כולם אומרים בעיבוד קלאסי שבו שבן מזכיר לכולם איפה הוא למד ואפילו "Lonely at the Top" של רנדי ניומן זכה לחידוש בהופעות של שבן. שבן עשה אין סוף פרוייקטים החל מהופעה שונה לחלוטין כל שנה בפסטיבל הפסנתר כולל את "מקרה פסנתר" עם פורטיס, ואת pianojunkyard עם להקת בת שבע. הוא הלחין עם אסף אמדורסקי את הפסקול "האסונות של נינה", והופיע באין סוף הפקות שונות כולל "הוא והיא" עם ערן צור, ואנסמבל עם רע ותום מוכיח. ברמן לעומתו הביא אמן אירי מmy space לארץ. אפשר להמשיך את ההשוואה עוד עשרים עמוד, לדבר על שנינות, על ההופעות, על ההשפעות של כל אחד. אבל זה כבר מתחיל להשמע כמו מסע השמצה אישי, ולכן אני רק אגיד שאם אתם אוהבים את ברמן זה בסדר ולגיטימי, אבל תשאירו לו את הכבוד שלו להיות עצמו ואל תעשו להם את העוול של ההשוואה אשר כל כך לא במקום...או, במילים של שבן: "אז אל תדברו על אריק... לא עוד!" הוציא לי את המילים מהפה. לא חוכמה, דיברנו על זה קודם