אני עוברת פה על הפליקסים
ששמת לנו יפעת (תודה! תודה! תודה!) במסגרת ההכנות לקראת ההופעה, וכיוון שהסאונד לא תמיד מוצלח, אני לא קולטת את כל המילים, אבל כשאני קולטת, אני נ-ג-נ-ב-ת ממנו - "אם תסתכלי בתוך עיני ותראי שם משהו טוב חולף אל תופתעי אם תגלי שזה התום שבך שמשתקף..." או נניח - "אני מלחין לך את האגן בסגנון פולק אמריקאי ישן" (טוב שאתן לא שומעות את ההמיות החצי-היסטריות שלי כשאני קוראת את זה) מה שאני אוהבת בכתיבה שלו זה שיש בה משהו סגור, בלי קצוות פרומים, בלי משפטים שלא נגמרים ורעיונות לא ברורים (מי אמר קרן פלס?). אז אומנם הכתיבה בעינה נשארת, בלי קשר למבצע, אבל כמו שז'ורז' ברסנס וז'אק ברל שרו את עצמם ומעולם לא היו להם מתחרים בביצוע החומר של עצמם, ככה גם אריק, לדעתי. ואי, תליתי אותו באילנות גבוהים. נראה לי שבצדק.