אריך קסטנר 1899-1974

Ungareska

New member
אריך קסטנר 1899-1974

והרי לכם ביוגרפיית אריך קסטנר לרגל השנה החדשה. סופר גרמני, ידוע בסיפורי הילדים שכתב, המפורסמים שבהם "אמיל והבלשים", "פצפונת ואנטון", "אורה הכפולה" (שבמקור היה אמור להיות "לוטֶכן הכפולה"), "35 במאי", ועוד ועוד. עיבד מחדש סיפורי עם קיימים (הרפתקאות הברון מינכהאוזן, טיל אוילנשפיגל ועוד) . בנוסף לכך כתב רומנים למבוגרים, וספרי שירה. מהלך חייו נולד ב23 בפברואר 1899, בעיר דרזדן, בן לספרית אידה וליצרן האוכפים אמיל ריכרד. נישואין אלו לא היו מאושרים (למעשה היה אביו הביולוגי של אריך קסטנר רופא הבית, יהודי בשם אמיל צימרמן שהיגר לברזיל ב1933, אך זאת לא ידע אריך משך שנים רבות). כבר מילדותו היה קשור מאוד לאימו, תכונה שלא תשתנה משך כל ימי חייו ושתבוא לידי ביטוי באופן ברור בספריו. במשך למעלה מ30 שנים כתבו זה לזה מכתבים כמעט מדי יום. אמו אידה הייתה מסורה לבנה באופן מוחלט על מנת להבטיח לו עתיד מוצלח. אריך הקטן מודע באופן מוחלט למסירות של אמו, עד כדי עמידתה על סף אפיסת כוחות גופנית ונפשית, מה שמביא אותו לתחושה שאסור לו בשום פנים ואופן לאכזב אותה. על ימי ילדותו מפרט אריך קסטנר בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן" (Als ich ein kleiner Junge war), שפורסם בשנת 1957. ב1906 החל לבקר בבית ספר עממי בדרזדן, וב1913 החל את לימודיו בסמינר למורים. ב1917 גויס כחייל למלחמת העולם הראשונה, ממנה השתחרר ב1918 בשל מום בלב ממנו סבל. מאז ועד סיום לימודיו ב1919, בהצטיינות, היה סטודנט אורח בגימנסיית König-Georg (המלד ג'ורג'), שם פרסם את שיריו הראשונים בעיתון הגימנסיה, ובינהם שירו הראשון "הנוער זועק!" ("Die Jugend schreit!"). מלגה מטעם העיר דרזדן אפשרה לו להתחיל ללמוד באוניברסיטת לייפציג, שם למד לימודי גרמניה, היסטוריה, פילוסופיה והיסטוריה של התיאטרון (כמו כן למד סימסטר אחד ברוסטוק). לשם פרנסתו כיהן בזמן לימודיו, החל מ1922, כעורך ספרותי של העיתון Neuen Leipziger Zeitung. גם שם פירסם שירים. כמו כן החל לשמש כעורך משנה בעיתון השמאלני Leipziger Tageblatt. ב1925 מקבל קסטנר תואר ד"ר לפילוסופיה, וב1927 מפוטר קסטנר ממשרתו ב Neuen Leipziger Zeitung, לאחר סקנדל שהתעורר בעקבות פרסום שירו Abendlied des Kammervirtuosen (משהו בסגנון "שיר ערב של אומני התא"). בעקבות פיטוריו עוקר קסטנר מלייפציג לברלין, ומתחיל קריירה כסופר עצמאי. ב1928-1929 מפרסם קסטנר שני קבצי שירים: Herz auf Taille ("לב לפי מידה") ו"שאון במראה". הוא מנסה נסיון נפל לכתוב ספר הרפקאות לילדים המתרחש בעולמות רחוקים, ומחליט להתרכז בעולם המוכר לו, בברלין. כך בא לעולם "אמיל והבלשים" , יצירתו המוצלחת ביותר (מבחינה מסחרית), שתורגמה לעשרות שפות ואף הוסרטה מספר פעמים. שנתיים לאחר מכן מפרסם את הספרים "פצפונת ואנטון", "35 במאי" רומאן למבוגרים בשם "פביאן: סיפורו של מורליסט" וב-1932 את "הכתה המעופפת". ספרי הילדים שלו מצטיינים בגישה החינוכית בה הוא מנסה להכין את הילדים לקשיי החיים האמיתיים, ולכיבוד אם (שימו לב שאני לא אומר "אב ואם"). אנטון ואמיל הם ילדים כל כך מושלמים ומסורים לאמם, עד כי ניתן להרהר שילדים כגון אלה כלל לא קיימים במציאות. לאחר עליית הנאצים לשלטון נשרפים ספריו ביחד עם ספריהם של סופרים רבים אחרים באשמה של יצירת אוירת דקדנס ורקב מוסרי. בכל זאת החליט להישאר בגרמניה בניגוד לשאר עמיתיו, החלטה שבעטיה יאלץ להתגונן בערוב ימיו. הוא ממשיך לפרסם ספרים דרך שוויץ;ב 34 "אמיל ושלושת התאומים", רומאן למבוגרים "שלושה גברים בשלג"; ב- 36 רומאן למבוגרים "המיניאטורה שנעלמה", ו– Dr. Erich Kästners Lyrische Hausapotheke (בית המרקחת הביתי הלירי של ד"ר קסטנר), ויצירות נוספות., כמו כן היה פעיל בכתיבת תסריטים עד 1942. ב1934 אמנם דחה הצעה לכהן במנגנון התעמולה הנאצי, אך ידוע כי היה בידו לצאת את גרמניה ובמספר הזדמנויות בימי השלטון הנאצי אף יצא את גרמניה אך תמיד בחר לשוב. ב34 וב37 נעצר ע"י הגסטאפו, אך שוחרר לאחר מכן. ב42 נאסר עליו כליל לפרסם את יצירותיו, בגרמניה ומחוצה לה. ב44 נהרסה דירתו בהפצצה, מיד לאחר שעבר לשם עם שותפתו לחיים. לאחר המלחמה עוקר קסטנר למינכן וממשיך בחיי יצירה פוריים, ממשיך לפרסם פרסומים סאטיריים, שירה וספרי ילדים, ואף ממשיך להיות מעורב בעשייה עיתונאית. ב1946 אף הקים קברט בשם Die Schaubude (the show booth), ביחד עם שחקנים וסופרים אחרים. ב1949 חוזר לראשונה לפרסם ספרי ילדים עם פרסומם של הספרים "אורה הכפולה" ו"עצרת החיות" ובכך מקבע את מעמדו בתודעה הציבורית כסופר ילדים. בשנות החמישים ממשיך במגמה זו ומפרסם ספרים נוספים: "כשהייתי נער קטן"(57),"בית הספר לדיקטטורים(56)" ועוד, זאת לאחר שחווה את מותה הטראומתי של אמו ב1951. ב1957 חווה הן את מות אביו, והן את הולדת בנו, תומאס. (שימו לב – נתקלתי בביוגרפיות בעברית ברשת בהן נכתב כי מת רווק וחשוך ילדים. זוהי טעות חמורה. אם כי לא ידוע לי שהתחתן, בנו תומאס עדיין חי וקיים). שנות ה60 טמנו בחובם שינוי לרעה בגורלו של אריך קסטנר. ב61 חלה בשחפת, וכך עמד המשך חייו בסימן מאבק במחלה. עם זאת המשיך לפרסם ספרי ילדים "התיש אצל הסָפַּר" (תרגום מגוחך לשם המקורי "החזיר אצל הספר" – חזירים כנראה היו אז טאבו בישראל), "האיש הקטן", "האיש הקטן והעלמה הקטנה". השינוי הגדול ביחסה של החברה בגרמניה אל אריך קסטנר התרחש עם עלייתו של דור המחאה ב1968; לפתע מצא עצמו תחת ביקורת חריפה על התנהלותו בתקופה הנאצית, והואשם שהעדיף לסתום את אזניו ואת עיניו ולמלא פיו מים (זאת למשל בניגוד לתומאס מאן, שבחר להגר ופעל בשידור שידורי תעמולה לגרמניה בשירות בעלות הברית). בהזדמנות מסוימת התגונן במילים:
Ich bin ein Deutscher aus Dresden in Sachsen. Mich lässt die Heimat nicht fort. Ich bin wie ein Baum, der, in Deutschland gewachsen, wenn's sein muss, in Deutschland verdorrt.​
ובתרגום חופשי: אני גרמני מדרזדן שבסקסוניה. מולדתי לא נותנת לי להתרחק. אני כמו עץ, שבגרמניה גדל, ואם זה חייב לקרות, בגרמניה קומל. אך גרם לכך שדווקא הרבה אנשים פירשו את מילותיו שלא כמו שהתכוון. כמו כן ההתייחסות לתוכן ספריו הפכה להיות מאוד ביקורתית. הוטחה בו ביקורת כי דמויותיו הן שטוחות, חד ממדיות ותלושות מהמציאות, כמו האווירה בספריו הראשונים שלא מזכירה במאומה את האווירה המדממת ששררה בתקופת ויימר. האווירה הזו בשנים האחרונות לחייו הותירה את זכרונו שנוי במחלוקת. במשך כל חייו היה חבר של כבוד באינספור מוסדות ספרותיים ולא ספרותיים, וזכה בפרסים רבים. נפטר במינכן, 29 ביולי, 1974. אתרים שהיו לי לעזר: http://www.ekg.gp.bw.schule.de/kaestner/k_life.htm http://aphorismen-archiv.de/autoren/autoren_k/kaestner.html http://www.kaestner-im-netz.de/leben/leben.html קישורים: מוזיאון אריך קסטנר, דרזדן. קישור למאמר מעניין מאוד (וקטלני) על קסטנר והנאצים מאת ד"ר אביהו רונן http://www.avihuronen.com/hebrew/articles/kastner.html אזהרה : ארוך, אך מומלץ (אני חושב שהוא קוטל אותו יותר מדי, אך אשמח לשמוע דעות נוספות).
 

Ungareska

New member
המממ

עשיתי paste מקובץ וורד וסידור הפסקאות (והצורה הכללית) התחרבשו לי. אנא סליחתכם.
 

Mנטה

New member
תודה תודה וגם כמה הרהורים על ציונות

אני חיבת להגיד שאני מאוד מזדהה עם קסטנר בענין הנאצים. אני בהחלט יכולה לדמיין לעצמי מצב שפה בא-י מצבנו המוסרי מידרדר נואשות (ויש האומרים שאנחנו כבר שם, ואולי גם בצדק) ולמרות התנגדותי הנחרצת אני מעדיפה להישאר כאן ולא לעבור לארץ אחרת. וחוצמיזה, כמו שאומרים, אל תדון אדם עד שלא הגעת למקומו.
 

danieljj

New member
תודה, נהנתי מאוד.../images/Emo8.gif

יש לך במקרה מושג, למה שם משפחתו הפך לקסטנר?
 

danieljj

New member
כתבת שלאבא שלו

קראו אמיל ריכרד, אבל בטח יש כאן משהו שלא הבנתי.
 

een ogenblik

New member
נסיון לעזרה בהבהרה

בביוגרפיה נכתב: "...בן לספרית אידה וליצרן האוכפים אמיל ריכרד.", ומכך הבנתי כי שמה המלא של אימו היה אידה קסטנר, שמו המלא של אביו (הרישמי) היה אמיל ריכרד קסטנר. יש מקומות בהם מקובל לתת לאדם יותר משם אחד, ולפעמים אפילו קוראים לאותו אדם בשמו הכפול. בהחלט יכול להיות שבמקרה אביו של אריך קסטנר זה המצב.
 

Rivendell

New member
../images/Emo51.gif היה מאוד מאוד מעניין

לגבי הנאצים וקסטנר - אני מעדיפה לקרוא גם את המאמר לפני שאגיב
 

Ungareska

New member
תוספת קטנה - הקדשה לשר האוצר

בספרו "פצפונת ואנטון" נהג קסטנר לחתום כל פרק בפקטע קצר, בן עמוד או שניים, בו הוא מנסה להסביר את מה שקרה בפרק ולתרום את דעתו. הוא קורא לזה "הרהורים" (Nachdenken), כאשר בכל פרק ההרהור עוסק בנושא אחר. על הגאווה, על הכבוד, על האומץ וכו'. אחד ההרהורים נקרא "על העוני". התרגום הוא שלי, כי ברשותי רק הגרסא הגרמנית. עמכם הסליחה. לפני 150 שנה לערך, יצאו העניים מקרב אוכלוסיית פאריז לורסאי, היכן שהמלך הצרפתי ורעייתו התגוררו. זו הייתה הפגנה, אתם יודעים כבר, מה זה אומר. האנשים העניים נעמדו לפני הארמון וצעקו:"אין לנו לחם! אין לנו לחם!" כל כך רע היה מצבם. המלכה מרי אנטואנט הביטה מהחלון ושאלה קצין גבוה: "מה רוצים האנשים"? "הוד מעלתה", ענה הקצין, "הם רוצים לחם, יש להם מאוד מעט לחם, ורעבם גדול מדי". המלכה נענעה בראשה בתדהמה ואמרה: "אין להם מספיק לחם?", שאלה. "אם כן צריכים הם לאכול עוגות!" אתם בודאי חושבים, שהיא אמרה זאת כדי לצחוק על העניים. לא, היא לא ידעה, מהו עוני! היא חשבה, שאם במקרה אין לחם, פשוט אוכלים במקום זה עוגות! היא לא הכירה את העם, היא לא הכירה את העוני, ושבוע לאחר מכן..." אני מעדיף להשמיט את המילים האחרונות כדי שלא יחשב באיזושהי צורה או אופן שיש בציטוט פסקה זו משום קריאה לפעולה אלימה. רציתי רק לאחל לאדם שאחראי יותר מכל להתפשטות העוני בישראל בשנה האחרונה, שיהנה מאוד מהארוחה הדשנה היום בערב, ערב ראש השנה, ושלא ישכח לקנח בסיגר קובני משובח. יאיר
 

Rivendell

New member
התרגום המדוייק

(אני לפני כמה חודשים שמעתי שהולכים לתרגם את זה מחדש וישר רצתי לחנות המשומשים האהובה שלי לקנות את התרגומים הישנים, מרוב פאניקה
). "לפני מאה-וחמישים שנה בערך קמו בני דלת-העם שבפריז ועלו על ארמון ורסי, מקום מושבו של מלך צרפת ואשתו. היתה זו תהלוכת-הפגנ: הלא יודעים אתם, מה זאת. העניים הייצבו לפני הארמון וקראו: "אין לנו לחם! אין לנו לחם" עד כדי כך הגיע מצבם. מרי אנטואנט המלכה עמדה אותה שעה ליד החלון. פנתה המלכה אל אחד הקצינים הנלווים אליה ושאלה: "מה מבקשים האנשים האלה?" "הם מבקשים לחם, הוד-מלכותה", ענה הקצין, "אין להם לחם, והם רעבים מאוד". תמהה המלכה ונענעה את ראשה, "אין להם לחם?" אמרה. "ובכן, שיאכלו עוגות!" שמא תאמרו, שכוונתה הייתה להתלוצץ על העניים? לא ולא. אלא שהיא לא ידעה עוני מהו. סבורה היתה שאם קרה המקרה ואין לו לאדם לחם בביתו, ייקח עוגות ויאכל!" מה שאומר שעשית עבודה יפה בהחלט בתרגום שלך
ואת הדיון הפוליטי נא לשמור לפורום אקטואליה
 

Ungareska

New member
ממש לא,

אני תרגמתי בצורה טכנית וצמודה מאוד למקור. ואילו מה שאת כתבת היא סימפוניה תרגומית
 

Rivendell

New member
תראה, אין ספק שהתרגום הישן מקסים

ולכן כל כך נלחצתי מהמילים "לתרגם מחדש" כשהן היו בהקשר לספריו של קסטנר. אבל בהתחשב בעובדה שאתה לא מתרגם במקצועך (אלא אם פספסתי משהו
) אני חושבת שעשית עבודה יפה בהחלט.
 
למעלה