אריך קסטנר 1899-1974
והרי לכם ביוגרפיית אריך קסטנר לרגל השנה החדשה. סופר גרמני, ידוע בסיפורי הילדים שכתב, המפורסמים שבהם "אמיל והבלשים", "פצפונת ואנטון", "אורה הכפולה" (שבמקור היה אמור להיות "לוטֶכן הכפולה"), "35 במאי", ועוד ועוד. עיבד מחדש סיפורי עם קיימים (הרפתקאות הברון מינכהאוזן, טיל אוילנשפיגל ועוד) . בנוסף לכך כתב רומנים למבוגרים, וספרי שירה. מהלך חייו נולד ב23 בפברואר 1899, בעיר דרזדן, בן לספרית אידה וליצרן האוכפים אמיל ריכרד. נישואין אלו לא היו מאושרים (למעשה היה אביו הביולוגי של אריך קסטנר רופא הבית, יהודי בשם אמיל צימרמן שהיגר לברזיל ב1933, אך זאת לא ידע אריך משך שנים רבות). כבר מילדותו היה קשור מאוד לאימו, תכונה שלא תשתנה משך כל ימי חייו ושתבוא לידי ביטוי באופן ברור בספריו. במשך למעלה מ30 שנים כתבו זה לזה מכתבים כמעט מדי יום. אמו אידה הייתה מסורה לבנה באופן מוחלט על מנת להבטיח לו עתיד מוצלח. אריך הקטן מודע באופן מוחלט למסירות של אמו, עד כדי עמידתה על סף אפיסת כוחות גופנית ונפשית, מה שמביא אותו לתחושה שאסור לו בשום פנים ואופן לאכזב אותה. על ימי ילדותו מפרט אריך קסטנר בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן" (Als ich ein kleiner Junge war), שפורסם בשנת 1957. ב1906 החל לבקר בבית ספר עממי בדרזדן, וב1913 החל את לימודיו בסמינר למורים. ב1917 גויס כחייל למלחמת העולם הראשונה, ממנה השתחרר ב1918 בשל מום בלב ממנו סבל. מאז ועד סיום לימודיו ב1919, בהצטיינות, היה סטודנט אורח בגימנסיית König-Georg (המלד ג'ורג'), שם פרסם את שיריו הראשונים בעיתון הגימנסיה, ובינהם שירו הראשון "הנוער זועק!" ("Die Jugend schreit!"). מלגה מטעם העיר דרזדן אפשרה לו להתחיל ללמוד באוניברסיטת לייפציג, שם למד לימודי גרמניה, היסטוריה, פילוסופיה והיסטוריה של התיאטרון (כמו כן למד סימסטר אחד ברוסטוק). לשם פרנסתו כיהן בזמן לימודיו, החל מ1922, כעורך ספרותי של העיתון Neuen Leipziger Zeitung. גם שם פירסם שירים. כמו כן החל לשמש כעורך משנה בעיתון השמאלני Leipziger Tageblatt. ב1925 מקבל קסטנר תואר ד"ר לפילוסופיה, וב1927 מפוטר קסטנר ממשרתו ב Neuen Leipziger Zeitung, לאחר סקנדל שהתעורר בעקבות פרסום שירו Abendlied des Kammervirtuosen (משהו בסגנון "שיר ערב של אומני התא"). בעקבות פיטוריו עוקר קסטנר מלייפציג לברלין, ומתחיל קריירה כסופר עצמאי. ב1928-1929 מפרסם קסטנר שני קבצי שירים: Herz auf Taille ("לב לפי מידה") ו"שאון במראה". הוא מנסה נסיון נפל לכתוב ספר הרפקאות לילדים המתרחש בעולמות רחוקים, ומחליט להתרכז בעולם המוכר לו, בברלין. כך בא לעולם "אמיל והבלשים" , יצירתו המוצלחת ביותר (מבחינה מסחרית), שתורגמה לעשרות שפות ואף הוסרטה מספר פעמים. שנתיים לאחר מכן מפרסם את הספרים "פצפונת ואנטון", "35 במאי" רומאן למבוגרים בשם "פביאן: סיפורו של מורליסט" וב-1932 את "הכתה המעופפת". ספרי הילדים שלו מצטיינים בגישה החינוכית בה הוא מנסה להכין את הילדים לקשיי החיים האמיתיים, ולכיבוד אם (שימו לב שאני לא אומר "אב ואם"). אנטון ואמיל הם ילדים כל כך מושלמים ומסורים לאמם, עד כי ניתן להרהר שילדים כגון אלה כלל לא קיימים במציאות. לאחר עליית הנאצים לשלטון נשרפים ספריו ביחד עם ספריהם של סופרים רבים אחרים באשמה של יצירת אוירת דקדנס ורקב מוסרי. בכל זאת החליט להישאר בגרמניה בניגוד לשאר עמיתיו, החלטה שבעטיה יאלץ להתגונן בערוב ימיו. הוא ממשיך לפרסם ספרים דרך שוויץ;ב 34 "אמיל ושלושת התאומים", רומאן למבוגרים "שלושה גברים בשלג"; ב- 36 רומאן למבוגרים "המיניאטורה שנעלמה", ו– Dr. Erich Kästners Lyrische Hausapotheke (בית המרקחת הביתי הלירי של ד"ר קסטנר), ויצירות נוספות., כמו כן היה פעיל בכתיבת תסריטים עד 1942. ב1934 אמנם דחה הצעה לכהן במנגנון התעמולה הנאצי, אך ידוע כי היה בידו לצאת את גרמניה ובמספר הזדמנויות בימי השלטון הנאצי אף יצא את גרמניה אך תמיד בחר לשוב. ב34 וב37 נעצר ע"י הגסטאפו, אך שוחרר לאחר מכן. ב42 נאסר עליו כליל לפרסם את יצירותיו, בגרמניה ומחוצה לה. ב44 נהרסה דירתו בהפצצה, מיד לאחר שעבר לשם עם שותפתו לחיים. לאחר המלחמה עוקר קסטנר למינכן וממשיך בחיי יצירה פוריים, ממשיך לפרסם פרסומים סאטיריים, שירה וספרי ילדים, ואף ממשיך להיות מעורב בעשייה עיתונאית. ב1946 אף הקים קברט בשם Die Schaubude (the show booth), ביחד עם שחקנים וסופרים אחרים. ב1949 חוזר לראשונה לפרסם ספרי ילדים עם פרסומם של הספרים "אורה הכפולה" ו"עצרת החיות" ובכך מקבע את מעמדו בתודעה הציבורית כסופר ילדים. בשנות החמישים ממשיך במגמה זו ומפרסם ספרים נוספים: "כשהייתי נער קטן"(57),"בית הספר לדיקטטורים(56)" ועוד, זאת לאחר שחווה את מותה הטראומתי של אמו ב1951. ב1957 חווה הן את מות אביו, והן את הולדת בנו, תומאס. (שימו לב – נתקלתי בביוגרפיות בעברית ברשת בהן נכתב כי מת רווק וחשוך ילדים. זוהי טעות חמורה. אם כי לא ידוע לי שהתחתן, בנו תומאס עדיין חי וקיים). שנות ה60 טמנו בחובם שינוי לרעה בגורלו של אריך קסטנר. ב61 חלה בשחפת, וכך עמד המשך חייו בסימן מאבק במחלה. עם זאת המשיך לפרסם ספרי ילדים "התיש אצל הסָפַּר" (תרגום מגוחך לשם המקורי "החזיר אצל הספר" – חזירים כנראה היו אז טאבו בישראל), "האיש הקטן", "האיש הקטן והעלמה הקטנה". השינוי הגדול ביחסה של החברה בגרמניה אל אריך קסטנר התרחש עם עלייתו של דור המחאה ב1968; לפתע מצא עצמו תחת ביקורת חריפה על התנהלותו בתקופה הנאצית, והואשם שהעדיף לסתום את אזניו ואת עיניו ולמלא פיו מים (זאת למשל בניגוד לתומאס מאן, שבחר להגר ופעל בשידור שידורי תעמולה לגרמניה בשירות בעלות הברית). בהזדמנות מסוימת התגונן במילים:
והרי לכם ביוגרפיית אריך קסטנר לרגל השנה החדשה. סופר גרמני, ידוע בסיפורי הילדים שכתב, המפורסמים שבהם "אמיל והבלשים", "פצפונת ואנטון", "אורה הכפולה" (שבמקור היה אמור להיות "לוטֶכן הכפולה"), "35 במאי", ועוד ועוד. עיבד מחדש סיפורי עם קיימים (הרפתקאות הברון מינכהאוזן, טיל אוילנשפיגל ועוד) . בנוסף לכך כתב רומנים למבוגרים, וספרי שירה. מהלך חייו נולד ב23 בפברואר 1899, בעיר דרזדן, בן לספרית אידה וליצרן האוכפים אמיל ריכרד. נישואין אלו לא היו מאושרים (למעשה היה אביו הביולוגי של אריך קסטנר רופא הבית, יהודי בשם אמיל צימרמן שהיגר לברזיל ב1933, אך זאת לא ידע אריך משך שנים רבות). כבר מילדותו היה קשור מאוד לאימו, תכונה שלא תשתנה משך כל ימי חייו ושתבוא לידי ביטוי באופן ברור בספריו. במשך למעלה מ30 שנים כתבו זה לזה מכתבים כמעט מדי יום. אמו אידה הייתה מסורה לבנה באופן מוחלט על מנת להבטיח לו עתיד מוצלח. אריך הקטן מודע באופן מוחלט למסירות של אמו, עד כדי עמידתה על סף אפיסת כוחות גופנית ונפשית, מה שמביא אותו לתחושה שאסור לו בשום פנים ואופן לאכזב אותה. על ימי ילדותו מפרט אריך קסטנר בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן" (Als ich ein kleiner Junge war), שפורסם בשנת 1957. ב1906 החל לבקר בבית ספר עממי בדרזדן, וב1913 החל את לימודיו בסמינר למורים. ב1917 גויס כחייל למלחמת העולם הראשונה, ממנה השתחרר ב1918 בשל מום בלב ממנו סבל. מאז ועד סיום לימודיו ב1919, בהצטיינות, היה סטודנט אורח בגימנסיית König-Georg (המלד ג'ורג'), שם פרסם את שיריו הראשונים בעיתון הגימנסיה, ובינהם שירו הראשון "הנוער זועק!" ("Die Jugend schreit!"). מלגה מטעם העיר דרזדן אפשרה לו להתחיל ללמוד באוניברסיטת לייפציג, שם למד לימודי גרמניה, היסטוריה, פילוסופיה והיסטוריה של התיאטרון (כמו כן למד סימסטר אחד ברוסטוק). לשם פרנסתו כיהן בזמן לימודיו, החל מ1922, כעורך ספרותי של העיתון Neuen Leipziger Zeitung. גם שם פירסם שירים. כמו כן החל לשמש כעורך משנה בעיתון השמאלני Leipziger Tageblatt. ב1925 מקבל קסטנר תואר ד"ר לפילוסופיה, וב1927 מפוטר קסטנר ממשרתו ב Neuen Leipziger Zeitung, לאחר סקנדל שהתעורר בעקבות פרסום שירו Abendlied des Kammervirtuosen (משהו בסגנון "שיר ערב של אומני התא"). בעקבות פיטוריו עוקר קסטנר מלייפציג לברלין, ומתחיל קריירה כסופר עצמאי. ב1928-1929 מפרסם קסטנר שני קבצי שירים: Herz auf Taille ("לב לפי מידה") ו"שאון במראה". הוא מנסה נסיון נפל לכתוב ספר הרפקאות לילדים המתרחש בעולמות רחוקים, ומחליט להתרכז בעולם המוכר לו, בברלין. כך בא לעולם "אמיל והבלשים" , יצירתו המוצלחת ביותר (מבחינה מסחרית), שתורגמה לעשרות שפות ואף הוסרטה מספר פעמים. שנתיים לאחר מכן מפרסם את הספרים "פצפונת ואנטון", "35 במאי" רומאן למבוגרים בשם "פביאן: סיפורו של מורליסט" וב-1932 את "הכתה המעופפת". ספרי הילדים שלו מצטיינים בגישה החינוכית בה הוא מנסה להכין את הילדים לקשיי החיים האמיתיים, ולכיבוד אם (שימו לב שאני לא אומר "אב ואם"). אנטון ואמיל הם ילדים כל כך מושלמים ומסורים לאמם, עד כי ניתן להרהר שילדים כגון אלה כלל לא קיימים במציאות. לאחר עליית הנאצים לשלטון נשרפים ספריו ביחד עם ספריהם של סופרים רבים אחרים באשמה של יצירת אוירת דקדנס ורקב מוסרי. בכל זאת החליט להישאר בגרמניה בניגוד לשאר עמיתיו, החלטה שבעטיה יאלץ להתגונן בערוב ימיו. הוא ממשיך לפרסם ספרים דרך שוויץ;ב 34 "אמיל ושלושת התאומים", רומאן למבוגרים "שלושה גברים בשלג"; ב- 36 רומאן למבוגרים "המיניאטורה שנעלמה", ו– Dr. Erich Kästners Lyrische Hausapotheke (בית המרקחת הביתי הלירי של ד"ר קסטנר), ויצירות נוספות., כמו כן היה פעיל בכתיבת תסריטים עד 1942. ב1934 אמנם דחה הצעה לכהן במנגנון התעמולה הנאצי, אך ידוע כי היה בידו לצאת את גרמניה ובמספר הזדמנויות בימי השלטון הנאצי אף יצא את גרמניה אך תמיד בחר לשוב. ב34 וב37 נעצר ע"י הגסטאפו, אך שוחרר לאחר מכן. ב42 נאסר עליו כליל לפרסם את יצירותיו, בגרמניה ומחוצה לה. ב44 נהרסה דירתו בהפצצה, מיד לאחר שעבר לשם עם שותפתו לחיים. לאחר המלחמה עוקר קסטנר למינכן וממשיך בחיי יצירה פוריים, ממשיך לפרסם פרסומים סאטיריים, שירה וספרי ילדים, ואף ממשיך להיות מעורב בעשייה עיתונאית. ב1946 אף הקים קברט בשם Die Schaubude (the show booth), ביחד עם שחקנים וסופרים אחרים. ב1949 חוזר לראשונה לפרסם ספרי ילדים עם פרסומם של הספרים "אורה הכפולה" ו"עצרת החיות" ובכך מקבע את מעמדו בתודעה הציבורית כסופר ילדים. בשנות החמישים ממשיך במגמה זו ומפרסם ספרים נוספים: "כשהייתי נער קטן"(57),"בית הספר לדיקטטורים(56)" ועוד, זאת לאחר שחווה את מותה הטראומתי של אמו ב1951. ב1957 חווה הן את מות אביו, והן את הולדת בנו, תומאס. (שימו לב – נתקלתי בביוגרפיות בעברית ברשת בהן נכתב כי מת רווק וחשוך ילדים. זוהי טעות חמורה. אם כי לא ידוע לי שהתחתן, בנו תומאס עדיין חי וקיים). שנות ה60 טמנו בחובם שינוי לרעה בגורלו של אריך קסטנר. ב61 חלה בשחפת, וכך עמד המשך חייו בסימן מאבק במחלה. עם זאת המשיך לפרסם ספרי ילדים "התיש אצל הסָפַּר" (תרגום מגוחך לשם המקורי "החזיר אצל הספר" – חזירים כנראה היו אז טאבו בישראל), "האיש הקטן", "האיש הקטן והעלמה הקטנה". השינוי הגדול ביחסה של החברה בגרמניה אל אריך קסטנר התרחש עם עלייתו של דור המחאה ב1968; לפתע מצא עצמו תחת ביקורת חריפה על התנהלותו בתקופה הנאצית, והואשם שהעדיף לסתום את אזניו ואת עיניו ולמלא פיו מים (זאת למשל בניגוד לתומאס מאן, שבחר להגר ופעל בשידור שידורי תעמולה לגרמניה בשירות בעלות הברית). בהזדמנות מסוימת התגונן במילים:
Ich bin ein Deutscher aus Dresden in Sachsen. Mich lässt die Heimat nicht fort. Ich bin wie ein Baum, der, in Deutschland gewachsen, wenn's sein muss, in Deutschland verdorrt.
ובתרגום חופשי: אני גרמני מדרזדן שבסקסוניה. מולדתי לא נותנת לי להתרחק. אני כמו עץ, שבגרמניה גדל, ואם זה חייב לקרות, בגרמניה קומל. אך גרם לכך שדווקא הרבה אנשים פירשו את מילותיו שלא כמו שהתכוון. כמו כן ההתייחסות לתוכן ספריו הפכה להיות מאוד ביקורתית. הוטחה בו ביקורת כי דמויותיו הן שטוחות, חד ממדיות ותלושות מהמציאות, כמו האווירה בספריו הראשונים שלא מזכירה במאומה את האווירה המדממת ששררה בתקופת ויימר. האווירה הזו בשנים האחרונות לחייו הותירה את זכרונו שנוי במחלוקת. במשך כל חייו היה חבר של כבוד באינספור מוסדות ספרותיים ולא ספרותיים, וזכה בפרסים רבים. נפטר במינכן, 29 ביולי, 1974. אתרים שהיו לי לעזר: http://www.ekg.gp.bw.schule.de/kaestner/k_life.htm http://aphorismen-archiv.de/autoren/autoren_k/kaestner.html http://www.kaestner-im-netz.de/leben/leben.html קישורים: מוזיאון אריך קסטנר, דרזדן. קישור למאמר מעניין מאוד (וקטלני) על קסטנר והנאצים מאת ד"ר אביהו רונן http://www.avihuronen.com/hebrew/articles/kastner.html אזהרה : ארוך, אך מומלץ (אני חושב שהוא קוטל אותו יותר מדי, אך אשמח לשמוע דעות נוספות).
