Apikachu L
New member
ארון מזכוכית
לפני זמן מה למדתי את המונח של ארון מזכוכית. ארון מחורבן למדי לשבת בו, כי בארון סתם לעיתים אינך יודעת גם שאת בארון, מצב שהייתי בו. אכן, ignorance is bliss במובן מסוים. אני הייתי פתוחה למדי עם המיניות שלי (והג'נדרקוויריות שלי) באינטרנט, כאשר חשבתי שקומץ האנשים שיודעים לא יכלו לפגוע בי. במחווה מזוייפת של אומץ באתי אפילו עם עניבה גאה לאייקון (שאלו אותי אם התחפשתי לדוקטור ה15...
) ועכשיו כאשר יש מי ששואל אותי אם אפשר לפרסם צילומים, אני מבינה כמה אני בארון מזכוכית. ארון מחורבן מזכוכית שאנשים בכל רגע יכולים לבוא ולשבור, והרסיסים שלו יפצעו אותי.
אני שונאת להיות בארון, בכל ארון, ובמיוחד בזה. אני שונאת את החיים הכפולים האלו שלי. אני שונאת את זה שאני לא יכולה להיות פעילה בקבוצה הגאה של העיר שלי כי אני בארון. וגם אם לא בארון, אז להסתיר מהמשפחה. להסתיר מאיפה אני מכירה אנשים. (אמרתי למשפחה שאת ליזי פגשתי בכנס גיקים...) להסתיר עוד ועוד ועוד. למעשה אני מבינה גם כמה הסתרתי אני מעצמי בעבר, אבל זה היה יותר קל כי לא ידעתי שאני בבוץ.
ארון הזכוכית הזה לא מגן עלי מחום השמש, וחם ודביק בתוכו. אבל אין לי האומץ לצאת ולנשום אוויר. אין לי אומץ להיות מי שאני. אין לי אומץ לעשות כל כך הרבה דברים, וזה מרעיל אותי מבפנים.
אז יופי שעכשיו אני כבר לא ממש מפחדת מהמיניות שלי (לא מדוייק, אבל מילא) אבל עכשיו אני בעיקר עוסקת בלשמור שהארון לא יתנפץ. אולי עדיף לחזור לארון עץ פשוט, או אפילו פלסטיק, שיגן עלי מחום השמש במידה סבירה, לפחות.
עוד מישהו/י מכיר/ה את המצב? לעוד מישהו בא לחלוק על הארון שהוא יושבת בו?
לפני זמן מה למדתי את המונח של ארון מזכוכית. ארון מחורבן למדי לשבת בו, כי בארון סתם לעיתים אינך יודעת גם שאת בארון, מצב שהייתי בו. אכן, ignorance is bliss במובן מסוים. אני הייתי פתוחה למדי עם המיניות שלי (והג'נדרקוויריות שלי) באינטרנט, כאשר חשבתי שקומץ האנשים שיודעים לא יכלו לפגוע בי. במחווה מזוייפת של אומץ באתי אפילו עם עניבה גאה לאייקון (שאלו אותי אם התחפשתי לדוקטור ה15...
אני שונאת להיות בארון, בכל ארון, ובמיוחד בזה. אני שונאת את החיים הכפולים האלו שלי. אני שונאת את זה שאני לא יכולה להיות פעילה בקבוצה הגאה של העיר שלי כי אני בארון. וגם אם לא בארון, אז להסתיר מהמשפחה. להסתיר מאיפה אני מכירה אנשים. (אמרתי למשפחה שאת ליזי פגשתי בכנס גיקים...) להסתיר עוד ועוד ועוד. למעשה אני מבינה גם כמה הסתרתי אני מעצמי בעבר, אבל זה היה יותר קל כי לא ידעתי שאני בבוץ.
ארון הזכוכית הזה לא מגן עלי מחום השמש, וחם ודביק בתוכו. אבל אין לי האומץ לצאת ולנשום אוויר. אין לי אומץ להיות מי שאני. אין לי אומץ לעשות כל כך הרבה דברים, וזה מרעיל אותי מבפנים.
אז יופי שעכשיו אני כבר לא ממש מפחדת מהמיניות שלי (לא מדוייק, אבל מילא) אבל עכשיו אני בעיקר עוסקת בלשמור שהארון לא יתנפץ. אולי עדיף לחזור לארון עץ פשוט, או אפילו פלסטיק, שיגן עלי מחום השמש במידה סבירה, לפחות.
עוד מישהו/י מכיר/ה את המצב? לעוד מישהו בא לחלוק על הארון שהוא יושבת בו?