ארוחת ערב משעממת
שלום, פעם ראשונה שמה פה משהו שכתבתי...אמנם קצת ארוך אבל לא נורא... הם ישבו בשולחן צדדי, על יד חלון גדול מכוסה בוילון. היא לבשה שמלה שחורה עד הברך, צמודה על הגוף ועם מחשוף V גדול שהדגיש מאוד את שדייה הגדולים. מוסיקת רקע נעימה, שקטה מספיק כדי שיהיה אפשר להקשיב אחד לשנייה. אור נמוך, ונר אחד על כל שולחן. הוא דיבר על מזלו לפגוש אותה אחרי כל הביטולים שנאלץ לעשות. הוא לא הפסיק להגיד את זה. מבטו היה משועמם, קולו מונוטוני. הוא חייך מתוך נימוס כל חמש דקות. היא שאלה את עצמה איך קרה שהיא יושבת עם מישהו כזה לארוחה, בעצם לדייט. היא החליטה להתרכז בצלחת מרק שהיה על השולחן. מרק גזר ותפוז. שביל לבן משמנת במרכז הצלחת רקד כאילו נחש. היא הסתכלה בו. ראתה את עצמה מכוסה סדין לבן כמו שלג, נעטפת בו בזמן שידייה מטיילות על גופה. היא לקחה כף מהמרק, אכלה אותו לאט, נתנה לטעם להרטיב את פיה, את גרונה, עד שהנוזל החם נכנס אליה. טעם חמוץ מתוק עדין העיר את תשוקתה הרדומה. הוא דיבר עכשיו על אישתו לשעבר ועל המלחמה שהוא ניהל כדי לא לאבד את הבית . היא הייתה אישה טובה מאוד אבל האהבה נגמרה. היא זאת שהחליטה להתגרש הוא אמר. היא חייכה, כמובן חשבה לעצמה. לגברים בדרך כלל אין אומץ לקום ולהתחיל מחדש. רק אישה חזקה מספיק לזה. אבל לא אמרה לא כלום. היא לגמה מהיין האדום. נתנה לו להתגלגל לאט בלשון. ומיד לקחה פרוסה מהלחם המלא, מרחה עליו חמאה ואכלה אותה. תמיד לחם לקח אותה לטעם של השורשים, אדמה, לשחק בבוץ ולהתגלגל מצחוק. כשהיא מכוסה אדמה רטובה, היא נגעה בשדייה, עשתה מה תמיד הצחיק אותה- קירבה את פיטמתה לפיה ומצצה אותה. יד אחד מעסה את השד חזק עד כאב. היד השנייה נגעה בין רגליה כשהיא יושבת באדמה ברגליים פתוחות. היא הריחה את עצמה, ריחות מעורבים של אדמה ונוזלים של עצמה. הוא שאל אותה אם הכל בסדר איתה. היא חייכה אליו ואמרה לו שהכל מצויין. הוא הראה לה תמונות של הילדים שלו. שני בנים עתק ממנו בדיוק. היא ניגשה לצלחת שלה. פירות ים ברוטב ביין לבן. עם סלט בצד. היא ראתה חגיגה מול עיניה. שרימפס, צדפות וקלאמרים הביטו בה בתאווה. צדפה אחת היא פתחה לרווחה וגילתה פנינה המחכה רק לה. ובלשונה ליקקה את הבשר הרך, טעמה ממנו לאט, נשכה אתו בעדינות ואכלה עד שטעם הים כבש אותה בהדרגה. קצף הגלים הרטיב אותה, גופה הערום השאיר סימנים על החול הרטוב בעת שלשון חם חקר את שפתי הערווה שלה, שפתיים מצצו את הדגדגן הביישן שלה, ושוב לשון נחש נכנס עמוק לתוכה, חיפש ובלע את מיצי תשוקתה. האיש שילם את החשבון. השאיר טיפ רק כי היה חייב. הם לקחו את המעילים וצעדו לעבר הרחוב. בחוץ היה קר הוא כיוון שהוא היה גר לא רחוק הזמין אותה לקפה אצלו. היא נענתה בחיוב אך לא התלהבה. רק חיכתה שהערב יגמר כדי לחזור לשקט שלה. הוא הכין קפה ממכונה איטלקית. הגיש אותו בספלים קטנים צבעונים. היא שתתה אותו מהר. הוא הסתכל עליה, חייך ונישק אותה. החל ללטף אותה, למשש את שדייה הגדולות. הוא לקח אותה למיטה. הוריד את החגורה שלו, ואת מכנסיו. הוא שכב עליה וליקק לה את הצוואר. עיניה היו עצובות, היא נזכרה בים ובאדמה, אך עכשיו הם לא ריגשו אותה. היא הרגישה את זינו חודר אליה בבת אחד, הוא התנשף מהר, ריח הזיעה חנק אותה. הוא גמר ונשאר עליה. היא הביטה לצד כדי לא לראות, כדי לא להרגיש. רק דמעה אחת דמעו עיניה, נהר של דמעות היו לה בלב. היא קמה מהר. לקחה את התיק שלה והלכה.
שלום, פעם ראשונה שמה פה משהו שכתבתי...אמנם קצת ארוך אבל לא נורא... הם ישבו בשולחן צדדי, על יד חלון גדול מכוסה בוילון. היא לבשה שמלה שחורה עד הברך, צמודה על הגוף ועם מחשוף V גדול שהדגיש מאוד את שדייה הגדולים. מוסיקת רקע נעימה, שקטה מספיק כדי שיהיה אפשר להקשיב אחד לשנייה. אור נמוך, ונר אחד על כל שולחן. הוא דיבר על מזלו לפגוש אותה אחרי כל הביטולים שנאלץ לעשות. הוא לא הפסיק להגיד את זה. מבטו היה משועמם, קולו מונוטוני. הוא חייך מתוך נימוס כל חמש דקות. היא שאלה את עצמה איך קרה שהיא יושבת עם מישהו כזה לארוחה, בעצם לדייט. היא החליטה להתרכז בצלחת מרק שהיה על השולחן. מרק גזר ותפוז. שביל לבן משמנת במרכז הצלחת רקד כאילו נחש. היא הסתכלה בו. ראתה את עצמה מכוסה סדין לבן כמו שלג, נעטפת בו בזמן שידייה מטיילות על גופה. היא לקחה כף מהמרק, אכלה אותו לאט, נתנה לטעם להרטיב את פיה, את גרונה, עד שהנוזל החם נכנס אליה. טעם חמוץ מתוק עדין העיר את תשוקתה הרדומה. הוא דיבר עכשיו על אישתו לשעבר ועל המלחמה שהוא ניהל כדי לא לאבד את הבית . היא הייתה אישה טובה מאוד אבל האהבה נגמרה. היא זאת שהחליטה להתגרש הוא אמר. היא חייכה, כמובן חשבה לעצמה. לגברים בדרך כלל אין אומץ לקום ולהתחיל מחדש. רק אישה חזקה מספיק לזה. אבל לא אמרה לא כלום. היא לגמה מהיין האדום. נתנה לו להתגלגל לאט בלשון. ומיד לקחה פרוסה מהלחם המלא, מרחה עליו חמאה ואכלה אותה. תמיד לחם לקח אותה לטעם של השורשים, אדמה, לשחק בבוץ ולהתגלגל מצחוק. כשהיא מכוסה אדמה רטובה, היא נגעה בשדייה, עשתה מה תמיד הצחיק אותה- קירבה את פיטמתה לפיה ומצצה אותה. יד אחד מעסה את השד חזק עד כאב. היד השנייה נגעה בין רגליה כשהיא יושבת באדמה ברגליים פתוחות. היא הריחה את עצמה, ריחות מעורבים של אדמה ונוזלים של עצמה. הוא שאל אותה אם הכל בסדר איתה. היא חייכה אליו ואמרה לו שהכל מצויין. הוא הראה לה תמונות של הילדים שלו. שני בנים עתק ממנו בדיוק. היא ניגשה לצלחת שלה. פירות ים ברוטב ביין לבן. עם סלט בצד. היא ראתה חגיגה מול עיניה. שרימפס, צדפות וקלאמרים הביטו בה בתאווה. צדפה אחת היא פתחה לרווחה וגילתה פנינה המחכה רק לה. ובלשונה ליקקה את הבשר הרך, טעמה ממנו לאט, נשכה אתו בעדינות ואכלה עד שטעם הים כבש אותה בהדרגה. קצף הגלים הרטיב אותה, גופה הערום השאיר סימנים על החול הרטוב בעת שלשון חם חקר את שפתי הערווה שלה, שפתיים מצצו את הדגדגן הביישן שלה, ושוב לשון נחש נכנס עמוק לתוכה, חיפש ובלע את מיצי תשוקתה. האיש שילם את החשבון. השאיר טיפ רק כי היה חייב. הם לקחו את המעילים וצעדו לעבר הרחוב. בחוץ היה קר הוא כיוון שהוא היה גר לא רחוק הזמין אותה לקפה אצלו. היא נענתה בחיוב אך לא התלהבה. רק חיכתה שהערב יגמר כדי לחזור לשקט שלה. הוא הכין קפה ממכונה איטלקית. הגיש אותו בספלים קטנים צבעונים. היא שתתה אותו מהר. הוא הסתכל עליה, חייך ונישק אותה. החל ללטף אותה, למשש את שדייה הגדולות. הוא לקח אותה למיטה. הוריד את החגורה שלו, ואת מכנסיו. הוא שכב עליה וליקק לה את הצוואר. עיניה היו עצובות, היא נזכרה בים ובאדמה, אך עכשיו הם לא ריגשו אותה. היא הרגישה את זינו חודר אליה בבת אחד, הוא התנשף מהר, ריח הזיעה חנק אותה. הוא גמר ונשאר עליה. היא הביטה לצד כדי לא לראות, כדי לא להרגיש. רק דמעה אחת דמעו עיניה, נהר של דמעות היו לה בלב. היא קמה מהר. לקחה את התיק שלה והלכה.