מינה טומיי - אתמול בערב
היה סביר, אבל אני לא בטוחה שנחזור לשם שוב בקרוב. ראשית, ניהול התור - היה תור, מהרגע שבאנו ועד הרגע שיצאנו והם מאוד מתקשים לתקתק עניינים במסעדה כך שההושבה תלך מהר. בגלל שכל קירות המסעדה מזכוכית ראינו שלוקח להם יותר מידי זמן להביא חשבון, לקחת, להחזיר עודף, לנקות את השולחן ולשים לב שאפשר להושיב שם אנשים. גם כשנכנסנו השירות היה מאוד לא קשוב, המון מלצרים מתרוצצים בלי יד מכוונת, אף מלצר שהוא לא המלצרית שלנו לא ניגש אלינו אפילו כששמו לב שאנחנו רוצים משהו. המלצרית הייתה אנטיפתית ולא הזהירה לגבי התיבולים שלקחנו - שהיו לא סטנדרטים במיוחד. באופן תמוה גם המליצה לקחת 3-4 מנות "קטנות" ו2 "גדולות" לשנינו. קשה להבחין בתפריט מה גדול ומה קטן, רק לפי המחיר. אפילו שהיינו מאוד רעבים 2 הקטנות והגדולה שהזמנו הספיקו לנו לגמרי. אז מה אכלנו? מרק לאקסה לאמאק (חלב קוקוס) (18 ש"ח) שהיה מציר דגים (לדעתי) ומתובל בקארי עם איטריות זכוכית. הוגש עם מעיין "צ'יפסים" אווריריים ליד (כמו שמכינים בסופרים לאחרונה) מאבקת שרימפס. האיש לא הסכים להתקרב למרק מפאת הריח וגם אני שאוהבת פירות ים ודגים חייבת להגיד שהוא היה כבד למדי ולא מהנה במיוחד בשל אופיו הכבד. טמפורה ברוקולי, בטטה ופורטובלו (19 ש"ח) מגיע עם מיונז קצת חריף (וואסבי) מנה טעימה ולא שוחה בשמן, גודל בינוני כיאה למחיר. בומביי באטר צ'יקן (44 ש"ח) מדובר על 4 שיפודי חזה עוף על לאפה מחולקת לרבעים עם רוטב יוגורט ולימון ועלי רוקט. צריך להוציא את השיפוד מהבשר, ולאכול בידיים. מנה עם הודית עם תיבול הרפתקני למדי. החבר אהב, אני הסתפקתי בפחות מחצי מנה מכיוון שהתיבול היה לי תוקפני מידי, בעיקר אחרי המרק. זהו, אחרי זה היינו כבר שבעים פחות או יותר וחסרי חשק להישאר גם בגלל השירות שסבל מאיטיות. אע"פ שטרחו להודיע לנו שמוציאים מנות לא לפי הסדר אלא מתי שהן מוכנות לקח להן די הרבה זמן להגיע והן הגיעו בדירוג, בסופו של דבר. הקינוחים מסביב נראו דווקא מפתים ובכלל המנות מעוצבות בצורה משובבת עין, כמו המסעדה. הפרדה בין מעשנים ולא מעשנים - וירטואלית בלבד אע"פ שלא חשנו בעשן סיגריות - מצד שני לא הסכמנו לשבת ב"קו האש". השירותים בקומה השניה היו זקוקים לביקור דחוף (רחוק מהעין רחוק מהלב?) אז מה היה לנו כאן? אוכל בסדר, פחות או יותר, לא שיגרתי לעיתים. תמחור סביר ושירות שדורש שיפור מיידי. בפעם הבאה נלך לזוזוברה.