עם כל ההערכה לכוונה הטהורה
צריך להבין שלפעמים יש תנאים אובייקטיוויים מסויימים שאינם מאפשרים את מה שמוגדר עקרונית כשמירה על זכויות האדם. אם המשטרה פורצת לביתו של מישהו, מכה אותו ועוצרת אותו - זו פגיעה בזכויותיו הבסיסיות. אך מה אם אותו אדם הוא רוצח מבוקש, שגם נאבק בשוטרים בזמן שניסו לעצור אותו? ומה אם חבריו של הרוצח ניסו להגן עליו, והמשטרה נאלצה להילחם גם בהם? כל השתלשלות העניינים הזאת אין בה כבוד גדול לרוח האנושית, אך זה מצב של אין ברירה. אם אותו רוצח יהלך חופשי ייפגעו זכויותיהם הבסיסיות של הרבה בני אדם אחרים, כולל זכותם לחיים. יהיה זה מגוחך אם יתארגנו פתאום כמה שכנים ויכריזו שזה ממש-ממש לא יפה להרביץ. אנחנו יודעים שזה לא יפה, אבל זה מה שצריך היה לעשות ויואיל נא אותו ארגון להפסיק לבלבל את המוח. רוב הפלשתינים שנהרגו מאז רצח השר זאבי היו לוחמים חמושים ו/או מנהיגי ארגונים עוינים. נפגעו גם אזרחים, כפי שקורה באפגניסטן וכפי שקרה בכל מלחמה מאז ומעולם, כולל אזרחים גרמנים תמימים שנפגעו במלחמת העולם השניה. האחריות לכך היא על מי שיוצר מצב בו אין ברירה אלא להילחם. זה לא נחמד, זה לא יפה, זה עצוב מאוד, אבל אין דבר קל יותר מלתפוס את הפוזה של ההומני ולהשאיר את העבודה המלוכלכת למישהו אחר.