ארבע שנים.

JamesNox

New member
ארבע שנים.

השבוע מלאו ארבע שנים לפרידה שלי מהאקס שלי. היינו ביחד שמונה שנים, גידלנו ילד ביחד, והפרדה ממנו היתה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים. כל השבוע אני חושב על זה. על מה שהיה, על מה שהיה יכול להיות. איפה הייתי אם לא הייתי חותך ובורח. האם הייתי עדיין איתו, עם הבן שלנו? האם הייתי מת? ואיפה היו האנשים שהם עכשיו המשפחה שלי? אם בעלי לא היה פוגש אותי, האם הוא היה כל כך חולה? האם הוא עדיין היה בארון אם הוא לא היה מכיר אותי? אין ספק שהוספתי לו כמות עצומה של מתח לחיים. לא רעיון טוב לחולה לב. והבת שלנו? ישבתי כמה לילות והבטתי בה ישנה. אם לא הייתי כאן, האם היא היתה מרגישה בחסרוני? אי אפשר להגיד שהיה לה חלל בחיים בצורת עוד אבא.. ההרגשה שלי כשעזבתי היתה שאם אני אשאר אני לא אשרוד. הוא יהרוג אותי או יגרום לי להתאבד. בחודשים האחרונים שלנו ביחד הוא היה אומר לי כל הזמן שעדיף לכולם אם אני פשוט אמות ולמה אני לא מסיים את זה כמו גבר. אבל הוא השתנה מאד אחרי שעזבתי. התנקה, התאפס. הבנתי שהוא אפילו "חזר בתשובה". נולד מחדש, מצא את ישו. אם עוד הייתי שם, האם זה היה קורה? ואם כן, האם היה לי מקם בחיים החדשים שלו? על הבן שלי קשה לי לכתוב. שלוש וחצי שנים לא ראיתי אותו. אני מקבל תמונות ודיווחים פעם בכמה חודשים, בהתחלה מידיד שגר שם בסביבה, ואח"כ פשוט מסוכנות שזה מה שהיא עושה. אני יודע שהוא גדל, משחק בייסבול בנבחרת של בית הספר, יוצא עם בנות. ומן הסתם הרבה יותר קל לו כשאני לא שם. כשהוא לא הילד שיש שמועות מרושעות על אבא שלו והשותף. אני מתגעגע אליו כל כך שלפעמים קשה לי לנשום. הבת שלי אומרת שהיא יודעת מתי אני חושב עליו כי יש לי מבט כזה עצוב, שהיא עוזבת הכל ובאה לחבק אותי, למלא לי את החלל בנשמה. היא ילדה מדהימה. עד השנה האחרונה אני יודע שהייתי עוזב הכל וחוזר אליו אם הוא היה מבקש. אפילו שמרתי על אותו מספר סלולארי (מה שעלה לי המון) ועל אותה תיבת מייל, רק למיקרה שהוא יחפש אותי. אבל הוא לא חיפש, ואני מנסה להזכיר לעצמי שטוב שכך. שאני במקום טוב יותר היום. אבל לפעמים זה לא קל. וזהו. החיים ממשיכים.
 
נורא קשה לי להגיב

כי לא הייתי בסיטואציה דומה. כל הקשור לילדים (אלא אם כן אלו בני 18+...) אין לי ממש ניסיון או ידע או יכולת להבין את הכאב שלך. מה שכן אני חושב שברגעים כאלה, שפתאום אתה מרגיש אתה רוצה לחזור אחורה, תוהה אם הדרך שבחרת היא הנכונה, המשפט שאתה אמרת צריך להיות העוגן שלך, זה שיזכיר לך שאתה במקום הנכון הדגש|"שאני במקום טוב יותר היום".
 

m a t a n O

New member
קשה להגיב

לי קשה להגיב כי כל פעם שאתה כותב משהו אתה מחזיר לי את הגוש בגרון. אני רק יכול לומר שילדים הם יצורים מאוד סגלתניים. מה שבתור מבוגרים אנחנו מאבדים או מתחילים לחשוש ממנו- הם לא. ועם זאת- מה שאנחנו באמת מגדירים בתור בית, אנשים שאנחנו מגדירים בתור משפחה- אנחנו לא יכולים לברוח מהם. איזו ילדה מדהימה. קצת כואב להיות במקום כזה, לנסות לפצות על מישהו שלא שם. צריך בשביל זה תעצומות נפש. שבוע מבורך. מתן.
 
ג'יימס

וואו, מאיפה להתחיל. כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה שאלות שלרובן לעולם לא תוכל להיות תשובה. נתחיל מזה שככל הנראה בזה שעזבת את בן זוגך הקודם הצלת את החיים שלך. אנשים לא עוזבים מקום שטוב להם בו, אנשים עוזבים כשרע, כשאין ברירה אחרת, במיוחד כשיש לך ילד שאתה כל כך אוהב. מהמעט שיצא לי להכיר אותך אני יכולה להגיד לך בביטחון גמור, שני הילדים שלך, הבן והבת, יצאו נשכרים מזה שהיית ועודך (לפחות לגבי הבת) חלק מהחיים שלהם. יש בך כל כך הרבה אהבה להעניק להם, שלא יכול להיות אחרת. אין דבר כזה, פשוט אין דבר כזה, יותר מידי הורים כשהם אוהבים, תומכים ומעניקים. רק לקרוא על ההתנהגות של הבת שלך מספיק להבין כמה היא אוהבת אותך, ואיזה חלק חשוב אתה ממלא בחיים שלה. בקשר לבעל שלך, אני יודעת שכואב לך לראות אותו חולה כל כך, אני גם יודעת עד כמה אתה אוהב אותו. ג;יימס, אל תנסה לשחק את תפקיד האלוהים, אל תנסה לקחת על עצמך אחריות על המחלה שלו. מי אומר שהוא לא היה חולה גם אם לא היה מכיר אותך? מי אומר שהיה לו טוב אם לא היה מכיר אותך? אולי דווקא בגלל שאתה איתו, ומעניק לו אהבה בלי סוף, יש לו יותר סיכוי להחלים ממשהו שממילא היה קורה? אתה מוחק באיזה שהוא אופן, בדברים שלך, את כל השנים שהייתם יחד, קודם למחלה, את האהבה, הנתינה הזוגיות שלכם, וזה מאד מכאיב לשמוע. עם כל הקושי, ואני לא אצליח להבין עד כמה קשה, כמה שאנסה, תנסה להסתכל קדימה לעתיד ופחות לעבר ולשאלות שאין עליהן תשובות. אתה יודע מה, גם לגבי הבן שלך, יש לי הרגשה שיום אחד תחדשו את הקשר בינכם. מחבקת אותך חיבוק ענק
 

E W

New member
../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

קראתי את ההודעה 3 פעמים... וגם את התגובות ולא קל לי לכתוב. אני יכול להבין את הכאב של לא לראות את הילד. זה הדבר הכי חשוב! אני יכול להבין כי עברתי משהו דומה (אבל שונה לחלוטין). הילד שלי היה בן שנה וחצי כשהכל התמוטט מסביב. שנה וחצי לא ראיתי אותו באופן שיאפשר לנו לפתח יחסי אבא-בן. נאחזתי בקרנות המזבח (ובבן זוגי) ושמרתי "בשיניים" על הקשר איתו. עד התערבותו של בית המשפט. אני לא יודע איך זה שם, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל כנראה שבכל זאת יש איזשהיא הגבלה, אם אתה לא רואה את הילד שאתה מחשיב (ואולי אף חוקית) שלך. אני יכול להרגיש את הכאב החד הזה שלך בלב, גם מעל דפי הפורום. אני מבין אותו. תסתכל על הצד החיובי! יש לך את החיים שלך!! והם נפלאים! ברור שהיית במעגל קסמים של לאבד את עצמך לדעת, לאבד את הזהות שלך. לשמוע מבן הזוג שאיתו אתה חי משפטים כמו "עדיף לכולם אם היית מת", לגרום לך להתאבד (כביכול), זה הדבר הכי קשה. היית סגור במערכת יחסים כובלת, חולה, ובעייתית מאוד. וזאת אני אומר מבלי לדעת את הפרטים. יצאת לחיים חדשים, עם אהוב חדש, וילדה. אתה צריך את כל כוחות הנפש להתמודד עם מחלת אהובך ולגדל ילדה, שתפגע מזה כמה שפחות. שוב, אני מבין. אני יודע. גם אני חוויתי את הפרידה מהילד. אבל ג'יימס, קח את עצמך בידיים! אל תתן לילדה להרגיש את הכאב... אל תעלים אותו, אבל תקח את הכאב הזה ותהפוך אותו לאהבה גדולה בשבילה. זה לא קל לעשות את זה. אני יודע. אני עושה את זה כל אימת שאני נפרד מהבן שלי..... זה דורש תעצומות נפש גדולות מאוד! אני גם מבין שמה שכתבת זה פורקן רגעי. אני לא יכולתי לעבור את המשבר הזה של חיי, להפרד מהילד, ללא עזרה. תנסה את זה. קח עזרה חיצונית. אתה עובר יותר מדי..... תהיה חזק ברגעים הקשים. גם אם זה וירטואלית, אנחנו כאן.
 
שכבות של צער

אילו היית נמצא עכשיו במצב טוב, הייתי אומר לך, תתעשת, קום על הרגליים, שכח את העבר, יש לך חיים חדשים וטובים. אבל אתה לא. וזה מה שמקשה על המצב כל כך. שכבות של צער - השיכבה הישנה עם האקס שלך והילד, ועכשיו עוד צער, טרי, עם הנוכחי שלך אותו אתה אוהב כל כך, והוא חולה כל כך. אנשים שחוו טרגדיה ואיבדו משפחה (ניצולי שואה שאני מכיר, ומכריי שאיבדו שני ילדים בתאונה), ואחר כך בנו משפחה חדשה, אינם מחלימים לעולם מן הטראומה, אבל המשפחה החדשה מחזקת אותם ונותנת להם תיקווה ומטרה בחיים. תתמקד בילדה, בפיתרון הטוב שבן זוגך מצא עבור שניכם בעניין הסקס, בעיסוקים של ההווה והעתיד, ופחות בעבר. תנסה למצוא עיסוק שדורש ריכוז, שישכיח ממך את העבר. חיבוק גדול. --פורטי
 
רק ../images/Emo201.gif

גרמת לי לקווץ בלב. יש לי להציע לך רק
מאחל לך שתרפא את הלב ושיום אחד אתה והבן שלך תתאחדו שוב (מאמין שזה יקרה
).
 

yosef 30

New member
היי גימס ייקר

וואוווו כמה דברים אתה עובר ידידי, מי מקשיב לך? מי תומך בך? מדוע אתה לבד בכל המערך הקשה הזה של חייך. כלכך הרבה רגשות עוצמתיים, גם לך קשה איש ייקר. אתה מספר כמה אתה מועיל, כמה אתה תורם, כמה אתה מוכן לעשות למען האחר. ומה עם עצמך? מה אתה עושה למען עצמך ולמען בריאותך? אני מצטרף לעצה שידידי EW B, נתן לך, אל תהיה לבד, קבל על עצמך עזרה חיצונית ומקצועית. גם לך מגיע תמיכה ואוזן קשבת. מאחל לך שתדע רק טוב בחייך. שהימים ייתבהרו בחייך ויהיה שפע של אור ואהבה אליך. באהבה גדולה יוסף.
 

JamesNox

New member
היו לי שני נסיונות בקבלת עזרה מקצועית.

מייד כשנפרדתי מהאקס שלי הלכתי לקבוצת תמיכה לאלימות במשפחה במרכז ההומו-לסבי. היו שם מנעד רחב מאד של אנשים - מבחורה אחת שהחברה שלה נתנה לה סטירה בשלהי שנות השמונים והיא עוד לא סיימה לדון בזה, ועד בחורון אחד יפיפה ענוג ומתוק, שדיבר כל כך בשקט שלקח זמן עד שהבנתי שהחבר שלו השוטר אונס אותו עם אלה. היה שם כל כך הרבה כאב בחדר, ואני הייתי שקוע כל כך בכאב שלי הפרטי שלא יכולתי לשאת את השהות שם. אחר כך, כשדברים קרסו עוד יותר, הלכתי לטיפול אצל פסיכיאטר. זה עלה הון שלא היה לי, כי הייתי חייב ללכת אליו פרטי (ולא במסגרת ביטוח הבריאות) כדי שלא יהיו רשומות על העניין. עוד קיוויתי לקבל יום אחד זכויות ראיה על הבן שלי, אז זה היה חשוב מאד. האדיוט פשוט נתן לי תרופות. וזה הכל. והעלה לי את המינון מדי פעם. לקח לי שלוש שנים להבין שאני לא יכול לחיות מסומם, ואת כל העזרה והאהבה של בעלי ואחותי כדי להפסיק. מתי אמרתי כמה אני מועיל ותורם? אם בכלל, אני מרגיש שאני לא עושה כלום. את מה שאני עושה בשביל האיש שאני אוהב יכולה לעשות כל אחות מתלמדת. אני אבא טוב, את זה אני יודע. ואני מספק יציבות בחיים של הבת שלי שהם מאד מאד קריטים עכשיו. כשבעלי אושפז היא באה אלי בבכי כשהיא מבטיחה להיות הילדה הכי הכי טובה בעולם, רק שאני לא אשלח אותה מכאן. אם להודות על האמת - חשבתי על זה. אמא שלה כבר הציעה שאני אשלח אותה לגור אצלה בינתיים, כדי שאני אוכל להתרכז בבעלי. אבל זה היה כל כך חשוב לה, אז היא נשארה ושנינו תמרנו בין בית החולים, בית הספר והבית, כשהרבה הרבה ימים דילגנו על בית הספר והבית ופשוט נשארנו לידו. והייתי צריך להתחנף להרבה אנשים כדי שיתנו לה להכנס לטיפול נמרץ. ואני כל כך שמח שהיא נשארה. היא הכניסה כל כך הרבה שמש לחיים שלי בימים האלו, ואני חושב שגם אני עזרתי לה לפחד פחות. וככה כשהוא התעורר היא היתה שם, והדבר הראשון שהוא אמר היה השם היפה שלה. אבל אני סוטה מהנושא. כרגע אין לי זמן ללכת לטיפול, גם אם הייתי רוצה. מרגיש אדיוטי לאמר שאין לי זמן כשאני כל כך משועמם כל הזמן, אבל זה נכון. אני לא יכול לעזוב אותו לבד, והאחות באה רק לשעה-שעתיים ביום, שמספיקות בדיוק בשבילי ללכת לסופר ולקחת את הילדה מבית הספר. אם היה לי זמן פנוי - הייתי יוצא לבר שעבדתי בו. פשוט לשתות בירה בין אנשים, אולי אפילו לפגוש כמה פרצופים מוכרים. לפעמים כשאני יוצא לסופר אני מרגיש כמו מישהו שהגיע מכפר קטן, המום מכמויות האנשים. מחר (היום?) יש לנו תור לרופא, ואני אשאל אם מותר לו להפגש עם חברים, אצלנו בבית או בבית הקפה למטה, אם אני מבטיח לשים לב שהוא לא מתעייף. ואז אני רק צריך למצוא חברים. מדהים איך שארבעה חודשי אשפוז גורמים לאנשים להעלם.
 

בופיק

New member
פשוט רוצה לחבק אותך....

אני כבר יומיים קוראת את מה שאתה כותב, פותחת וסוגרת את ההודעה, חושבת ורוצה להגיב, קוראת תגובות של אחרים ושוב פותחת וסוגרת את ההודעה, לא יודעת בדיוק מה לומר, איך לומר ולמה להתייחס... אבל מרגישה שאני פשוט רוצה לתת לחיבוק ענק, חיבוק שתרגיש שהוא רק בשבילך... חיבוק מרגיע ואוהב.... חיבוק דוב מלא כוח!! אני חושבת שכל אדם ששרוי בכאב, תמיד קודם כל יפנה לכאב של עצמו..."יגע" קודם בכאב שלו, זה אינסטינקט אנושי, שעוזר לנו להפחית את הכאב, אני כל כך רוצה לחבק אותך ולהפחית את הכאב שלך.... ואני כל כך מסכימה עם יוסף שאמר שאתה תורם... ואני אגיד לך בדיוק למה? שמת לב כמה אתה מקריב מעצמך בשביל מישהו שאתה כל כך אוהב? אף טיפול של אחות מוסמכת או איזה רופא הכי בכיר לא ישתווה לעולם לטיפול של מישהו שאנחנו אוהבים, אהבה וחום הזה שאתה מעניק לו הם יותר משמעותיים מכל תרופה אחרת, מכל איזה אחות שתיהיה איתו ותעשה את עבודתה כי זאת עבודתה (ואני בטוחה שהיא עושה אותה טוב) הטיפול בבת שלכם, נכון שטיפול של הורים צריך להיות ללא תנאי, ואתה עושה אותו ללא תנאי, אתה בעצמך כותב "ואני כל כך שמח שהיא נשארה. היא הכניסה כל כך הרבה שמש לחיים שלי בימים האלו, ואני חושב שגם אני עזרתי לה לפחד פחות" - הנה עזרת לה להפחית את הפחד... זה עצום!!! ג'ימס יש לך נתינה אין סופית לאנשים שאתה אוהב זה הדבר הכי מועיל ותורם שיכול להיות, שאדם ירגיש שאוהבים אותו ללא תנאי ללא גבול, עם מחלה בלי מחלה, עם כל דבר שקורה... זה משהו שכל אדם אחר היה רוצה....ולא לכל אדם יש... תמשיך לכתוב, תמשיך פשוט תמשיך לכתוב פה!!! נכון זה לא טיפול מקצועי, ואף אחד כאן אולי פרט ליוסף הוא לא איש מקצוע בתחום הנפש, אבל אנחנו שמחים להקשיב, וחשוב שתפרוק את מה שאתה מרגיש... זה משחרר, זה מרגיע וזה נותן תחושה טובה... שוב אני מחבקת אותך שולחת הרבה אנרגיות חיוביות חום ואהבה שלך בופיק
 
אהמ...

אז אולי אתה חייב לצאת קצת. נכון שבעלך צריךהשגחה וטיפול אבל האם העדרות של שעתיים תיהיה כזאת קריטית? אתה חייב לאוורר את עצמך קצת, אבל חייב! אי אפשר כל הזמן לדאוג לכולם ולשכוח את עצמך, וגם אי אפשר להיות חזק לנצח. אם יש לך אפשרות להשאיר אותו אחה"צ אחד או אפילו ערב אחד לבד בבית עם הילדה או מכר שישהה איתו, צא קצת החוצה, שב בבית קפה עם חבר, לך לבר שאתה מתגעגע אליו, תדבר קצת עם אנשים, ותספוג אנרגיות חדשות שתוכל להביא הביתה.
 

yosef 30

New member
אתה בהחלט מועיל ג'יימס

ואתה בעצמך אומר "מדהים לאיך שארבעה חודשי אשפוז גורמים לאנשים להעלם". ואתה, אתה לא נעלמת, תה שם במלוא נוכחותך, במלוא האמון והרצון הטוב לתת ולהעניק. אתה מכיל את הכאב שלו, את התסכול שלו, את הקושי, אתה מגדל את הילדה ונותן לה בטחון ואז עוזר לה לפחד פחות. האם כל אלה לא ראויים להערכה
האם כל זה הוא ברור מאליו
ממש לא ידידי, ואתה יודע את זה. אני מתאר לעצמי שגם לך קשה וקשה מאוד, אתה רואה את אהובך סובל וחסר אונים מול גופו, ובכל זאת מוצא כלכך הרבה כוח להחזיק מעמד, לטפל בו, להקישב לו, ולחזק אותו. זוהי תרומה במאת האחוזים - הוא זכה ובגדול. ואתה ידידי הייקר תתחיל לתת לעצמך קצת פידבק, אז מה אם הוא הבן זוג שלך. האמן לי שמניסיון שיש לי ראיתי אנשים שוכבים על ערש דווי, ואל היה שם אף אחד בכדי לנחם, ללטף אותם קצת בראש ולתת להם מגע חם ואוהב. אנשים בחרו להפסיק להילחם במחלה שלהם כי לא הרגישו שיש בשביל מה. ואילו אתה, הנוכחות שלך, האהבה שלך, העיקשות הבלתי נילאת שלך להישאר נאמן ולא לברוח לשום מקום. היא שוות ערך גדול מאוד. אתה בהחלט תורם ומועיל והנוכחות שלך חשובה מאוד. אני גאה בך ובכוח הרצון שלך וביכולת שלך. חזק ואמץ. ומאחל לך שבזכות האהבה הזאת, הבן זוג שלך ייתרפא ושניכם תוכלו להמשיך לחיות ביחד בכייף ובאהבה. יוסף.
 
../images/Emo45.gif

קשה להחזיק דברים כאלה בבטן. כדאי לשתף. יש לך חיים מלאים כל כך, ועם עזרה החיים יכולים להיראות טובים בהרבה.
 

סקיוקר

New member
הלוואי והייתי יודע

איך ומה לכתוב, או הלוואי והיה לי שיקוי שהופך הכל לטוב. אין לי לא מזה ולא מזה. וקשה לקרוא את שכתבת, אבל הזמן וכמו שכתבת החיים עצמם הם כנראה התשובה. שולח לך חיבוק ענק. may the force be with you
 

sidoni

New member
איש יקר

כשהיתי בחו"ל קראתי את ההודעות שלך רציתי להגיב ולא יכולתי מסיבות טכניות...אני שוכב לי בסלון כגע וקורא את מה שאתה כותב ובאמת מנסה להבין את מה שאתה עובר על מנת להגיב. תן את כל מה שאתה יכול ...תהיה שם בישבילו. ותן לעצמך חיים בין לבין תעשה לעצמך זמן פעם בשבוע ללכת לשעה של מדיטציה ,יוגה, חבר, בר , בית קפה או איזה קניון לסיבוב של שקט אין איש אחד בעולם שלא צריך את זה ואין איד אחד בעולם שלא יכול לאפשר שעה של סיפוק לעצמו . חיבוק גדול תמיד בשבילך סידוני
 
עבר ../images/Emo37.gif, עתיד ../images/Emo27.gif, הווה ../images/Emo127.gif

היי ג'יימס, קשה להישאר אדיש מול ההודעה שלך. ממבט ראשון ישר קולטים את הזמנים והמספרים הכל כך בולטים בהודעה שלך - '4 שנים' ועוד פעם 'ארבע שנים', ו-'8 שנים', ושבועות וחודשים וסימני שאלה ועוד ועוד... כל אלה דברים שאתה מביא איתך מהעבר. השאלות שאתה שואל את עצמך נשמעות כל כך אנושיות והגיוניות (וגם אני שואל את עצמי את אותן שאלות בדיוק) אבל גם הן - שייכות לעברך. ניתן לשאול שאלות לגבי כל דבר שעברנו בחיים - 'מה היה אם...'. כל אחד מאיתנו מורכב מעבר, הווה ועתיד וללא כל אחד מהזמנים הללו אנחנו לא נהיה עצמנו וללא הייחוד שלנו. אבל אולי, על מנת להרגיש יותר טוב, כדאי לנסות לחשוב יותר על ההווה ופחות על העבר ? יש לך כל כך הרבה בחיים, ונשמע שהזמן שלך יכול להתמלא בקלות. איך זה נשמע ?
 
למעלה