ארבע עשרה דק´ וקצת

[ציפי ג]

ארבע עשרה דק´ וקצת

אחת לכמה זמן אני מגיעה מספיק מוקדם לתחת דלק, כדי לקבל עיתון, וכך זוכה לשזוף כתבות שונות ומשונות. הכתבה שהקפיצה אותי היום, עסקה בפרק הזמן אותו אנו מבלים עם ילדינו. מה דעתכן עליה?

 

[יונת ש.]

זה נתון מטעה

החוקרים ספרו רק את הזמן שבו ההורים מתעסקים רק עם הילדים ולא בדברים אחרים. ככה שאם הורה נמצא בחברת הילד במשך כמה שעות, עסוק בענייניו, ומדי פעם הילד קורא לו וההורה בא להתעסק איתו כל פעם לכמה דקות, החוקרים סופרים רק את הדקות האלה ולא את כל השעות שבהן ההורה היה זמין לילד.

 

[אביטל +]

ויש בזה משהו

גם אם ההורה זמין לילד, זה לא תחליף להיות עם הילד, אלו דברים שונים. זה אמנם שונה בהרבה ממצב של חוסר זמניות מוחלט. אבל אלו שלושה מצבים שונים.

 

[ציפי ג]

אני גם חולקת על הממצא

בשל העובדה, שלדעתי גם אם אני מקלפת מלפפון, ותוך כדי כך מדסקסת את ספורי ביה"ס אני עם ילדי. אמנם לא נטו, אבל הוא מקבל ממני תשומת לב. המחשבה שרק אחד על אחד אפשר לתת תשומת לב לילד, גורמת לשני דברים: א. אני לא רואה את הילד באינטראקציה עם אחרים. ב. אני מלאה רגשות אשם. על מנת שאוכל לתת לכל ילד שלי 3 שעות מידי יום של תשומת לב אישית, עלי לחפש 15 שעות ביממה. ילדים גם לא צריכים את זה בכל גיל. כאשר הם קטנים (עד גיל 4, 5) הם צריכים יותר שיח אישי. לאחר מכן השהות שלי בסביבתם מספקת אותם. אם בני בן ה11 רוצה לדבר איתי לבד, וזה קורה, הוא יודע שאני אתפנה אליו מיד לכשאוכל, ואשקיע בו את כל שהוא צריך. אבל זה לא קורה כל יום ואפילו לא כל יומיים. בד"כ הוא רוצה לרכב על אופנים לקרוא ספר, לראות טלויזיה, ולריב בלי שאתערב לו במריבות.

 

[ימימה]

גם לדעתי

לפעמים למשל בזמן הנסיעה לגן וחזרה (בערך רבע שעה, וממש לא נחשב "זמן איכות"), יש לי ולאביגיל את השיחות הכי מענינות ויפות, או שאנחנו משחקות משחקי מילים כדי להעביר את הנסיעה. אז זה לא נספר ב"חשבון" המחקרי, בגלל זה זה חסר ערך מבחחינה הורית? מה שכן, אביגיל לפחות, הרבה פעמים סופרת זמן ש"הייתי איתה" רק בתור זמן שישבתי ושיחקתי רק איתה בפועל בברביות או בפליימוביל, או משחק אחר שהיא בוחרת (וגם בלי להתייחס לנמרוד באותו זמן)- וגם זה קורה לא מעט - ועדיין אני לא חושבת שזמן שבו עשינו דברים אחרים יחד, אבל שלא מכוונים ישירות אליה, הוא זמן מבוזבז מבחינת "השקעה הורית". אז צודקת הכתבת שאומרת שזה לא חוכמה גדולה לשאול את הילדים מתי ההורים "שיחקו איתם" בפעם האחרונה, מכיוון שתפיסת הזמן שלהם (של הקטנים) לא ממש מובנית, וההתיחסות שלהם לזמן שבו התרחשו דברים תלויה בהרבה גורמים חוץ מהרצון לדייק בעובדות (ואני אשאל היום את אביגיל מתי לאחרונה שיחקתי איתה - נראה מה היא תענה לי). ובכל מקרה - נאמר אפילו שהלכנו יחד לקניון, ושלחנו יחד מכתב לחברה שלה בדואר, ואח"כ נכנסנו והסתכלנו על החיות בחנות החיות, ואח"כ קנינו בסופר, והיא עזרה לי לבחור עגבניות ומלפפונים כמו שהיא אוהבת - זה זמן מבוזבז מבחינה הורית? לדעתי בכל אופן - לא. יש כאן מקום לציון של הכתבת על העובדה שיוצרי התוכנית הם חסרי ילדים כולם ואולי לא מבינים לא את המורכבות של תביעות ההורות.

 

[vered4]

נסיעות באוטו

אני מאוד אוהבת את "זמן האוטו". כולם נמצאים ביחד, בלי הסחות דעת מיוחדות, אם כולנו באוטו ובעלי נוהג, אז גם אין את הצורך להתרכז בנהיגה. תמיד יש שיחות מענינות, הם שואלים שאלות ולהפך. לומדים הרבה על החיים שלהם בכלל, על הנוף, על חוקים בפיסיקה. ממש זמן איכות.

 

[1smile]

איכשהו הדברים מתחברים

אני רוצה לחלוק איתכם את צורת החשיבה שלי ואישהו היא מתחברת גם להקדשת זמן לנדב מדובר על הקדשת זמן "תוך כדי עיסוקים שלי". אבל השורה התחתונה של צורת החשיבה שלי היא הקטנה למינימום של חיכוחים והגדלה למקסימום של הנאה בכך שאני לא ממהרת להתרגז, להתרגש ולחנך אלא בודקת קודם כל מניעים להתנהגות, שברוב המקרים מסתכמים ברצון לחקר. אני מאמינה שילדים קטנים חוקרים כל הזמן את הסביבה שלהם והרבה פעמים אנחנו המבוגרים עוצרים בעדם וחונקים את הרצון ללמוד תוך כדי רצון שלנו לחנך ואני אסביר בדוגמאות: אני אספר לכם על 2 מקרים שהיו אתמול: 1. בזמן ארוחת הערב נדב הקיש עם הכף על צלחת החרס שממנה הוא אכל. איך הייתן מגיבות? בשיחות שלי עם אמהות אני יודעת שרוב האמהות (והאבות) היו אומרים משהו בסגנון "תאכל יפה, לא דופקים עם הכף על הצלחת וכד´" (ד"א זו גם תגובתו המידית של בעלי ובהדרגה הוא לומד ממני צורת התיחסות שונה). ניגשתי אליו ובקשתי ממנו להקיש גם על שולחן העץ שלידו הוא ישב וגם על כסא הפלסטיק, הוא כמובן הקיש בשימחה, עכשיו ציינתי את סוגי החומרים שמהם עשויים הצלחת, השולחן והכסא ואמרתי לו להקיש שוב ולהבחין בין הצלילים. הוא מאד נהנה וגם בזה נסתיים המשחק באוכל. אני בדקות אלו שהתחברתי למעשיו סיפקתי לו את התחושה שאני איתו גם אם אני עסוקה מאד, ז"א אני קשובה למעשיו גם אם אני לא יושבת לצידו. 2. נדב ביקש מספריים. נתתי לו מספריים ודף. הוא גזר ונהנה ולאחר מכן גזר גם את הגומיה של התקיה שלי. הסברתי לו שהתקיה חשובה לי אבל הבנתי את הצורך שלו לבדוק את תחושת הגזירה של מרקמים שונים, ונתתי לו דברים שונים לגזירה. שימת הלב לדברים האלו גוזלת ממני בכל פעם רק מס´ דקות ומעסיקה אותו זמן רב יותר. כמובן שלא במקום זמן שאני מבלה רק איתו שהוא מסתכם בערך כשעה בכל יום

 

[1smile]

חיכוחים = חיכוכים../images/Emo9.gif

 

[לאה_מ]

לא רק שהנתון מטעה -

אני חושבת שזה גם מאד לא נכון שהזמן שלנו עם ילדינו צריך להיות רק "אחד על אחד" ומוקדש אך ורק להם. נאמר שיכולתי להיות עם ילדי באופן הזה 24 שעות ביממה - לא היה לי בן זוג או חברים להקדיש להם זמן, הייתי שוכרת אנשים שיבצעו עבורי את כל השרותים (אוכל, כביסה, נקיון, הסעות...). אז איך הילדים שלי היו לומדים על תפקוד? איזו דוגמא היתה להם לאינטראקציה חברתית? הזמן שאני מבלה עם ילדי גם כאשר אני עושה בו דברים נוספים, הוא בעיני משמעותי ותורם לילדים, לא פחות מאשר ההזדמנויות הנקרות בפנינו לשוחח שיחה מלב אל לב או לשחק במשחק כלשהו.

 

[noa_f]

צודקת, ועוד משהו

איכשהוא, תמיד ההשוואה היא של החברה המערבית המודרנית אל מול חברות מסורתיות שבטיות, והמסקנה היא שבחברה המודרנית הילדים זנוחים. אבל אם נבדוק בחברות הללו, הילדים אכן בילו חלק גדול מהיום עם הוריהם, אולם ההורים לא שיחקו אתם דוקא - תינוקות נישאים במנשא אל השדה, ילדים גדולים יותר עוזרים בעבודות בבית ובשדה וכו´ וכו´. ההבדל היחיד הוא שאנו לא לוקחים את ילדינו אתנו לעבודה מחוץ לבית, כל שאר הפעילות - צריכה להכלל בספירה!

 

[vered4]

מסכימה ובנוסף

יש לי הרגשה שצריך לראות את התוכנית בערוץ 8, כדי לראות על מה ומי מדובר. יש כאן ביקורת על התכנית, ויכול להיות שנראה את התכנית ונגיד שבבתים המדוברים, זה המצב. הרי זה לא שהם עשו סטטיסטיקה על אוכלוסית מדגם. בעיה נוספת היא שמצוין שם שחלק מהשאלות שעליהן הסיקו מסקנות, שאלו את הילדים, כמו למשל, מתי שיחקו איתך בפעם האחרונה ולא בטוח שהילדים הציגו תמונה נכונה. אם הם היו רוצים לבדוק באמת מה קורה, ניסוי אמיתי, היה צריך לשים מצלמת וידאו בבית, ולצלם מה קורה לאורך תקופה. נראה את התכנית ונסיק מסקנות.

 

[דנה השניה]

זה גם המדיום

של הטלויזיה שמחפש את הסנסציות ורוצה להביא לקהל משהו שידהים ויזעזע - לדעתי אין כאן כוונה של מחקר רציני. התוכנית תראה, מן הסתם, מה שהיא רצתה להראות מלכתחילה, והקשר למציאות הוא כמובן בעיני המתבונן.

 

[נעה גל]

קראתי את הכתבה (קצת באיחור...)

לא ראיתי את התוכנית. אבל, מעל לכול לא יכולתי שלא להתרשם עמוקות מכך שהכתבה כתובה בנסיון ברור להציג את התוכנית כלא מייצגת, ולכן, אני מוצאת אותה כחשודה בעיני (רגשות אשם של הכותבת בעצמה?).

 

[חנה גונן]

מומלץ לראות!

בתוכנית פרות קדושות של ערוץ8 היום בתשע וחצי בערב- הכל למען הילד?. שלכם חנה גונן