מזל שמישהו מקשיב לי
כבר שנים אני כותבת בפורומים שונים מויישאלך, וכל פעם שואלים אותי מחדש. חזרתי עכשיו הביתה. נכון שהשכנים באו אלינו לארוחה דקותיים אחרי שסיימתי לכתוב, אבל התנור שלנו החליט להפסיק לעבוד בדיוק אז. אכלנו את המרק, והעברנו עצמנו, עם המנה הבשרית, הסלט, האספרגוסים, הפרושוטו, הלחם והעוגיות לשכנים. הבנות נשלחו כחיל חלוץ לחמם את התנור ולערוך שולחן, ואנו התנהלנו בעקבותיהם. שתינו יין כפרי מדרום איטליה, כזה שבא בבקבוקי פלסטיק שהאיכר ממלא בחווה עצמה. היה בסדר. לשבוע הבא הובטחה ארוחת מויישלאך, אז התגברתי על מרק העגבניות בעל תחושת עגבניות טריות מדי, ואני מחכה לארוחה. אי לכך בהתאם לזאת (הארוחה, כלומר) נזכרתי בעוד פרטי מזון שאינם מצרכי יסוד, אך חשובים ביותר: אספרגוס, יין אדום, שוקולד מריר, פרושוטו. ובואו נאמר שסוכר בטעם אמרטו ממש לא שייך לרשימת המזון החשוב בחיי.