ארווין קליין
Member
אלו הן ארבעת ההתניות הקיימות בבסיס התפיסה שלנו את העולם, שאותן עלינו לשנות, כדי שנוכל להתגבר על הרגשת חוסר האונים שלנו מול החיים.
כל הדברים בחיים קשורים, אחד בשני. שום דבר לא קיים כשלעצמו. עגבנייה בסופר הייתה קודם זרע שנזרע, אחר כך גשם שירד, אחר כך העגבנייה שנקטפה ולבסוף הובלה לסופר.
התובנה השנייה: הריקנות. בעצם שום דבר ממה שאנו רואים, לא באמת קיים. חיינו מלאים בתוויות שהדבקנו לדברים שאנו רואים. המכונית לא קיימת באמת, אלו הן חלקים שהורכבו ביחד. הסלט לא קיים, אלו הן ירקות שעורבבו.
התובנה השלישית: הארעיות. בגלל שדבר אחד משפיע על השני, שום דבר לא קיים כשלעצמו. הכול משתנה ומושפע ומשפיע על דבר אחר.
התובנה הרביעית: כל רגע הוא רגע מושלם שהביאו אותו לידי מימוש בגלל אלפי סיבות אחרות, שכולן קשורות אלו באלו. כלומר אל לנו לחשוב שהרגע הזה יש לו תחליף. כי הוא למעשה רגע שנברא ונוצר באופן מושלם!
יתרה מזאת, לפי הפילוסופיה של המדע, כל העולם נברא כל רגע מחדש. כלומר הרגע הזה נברא יש מאין ואין לו תחליף כלל! העבר כבר איננו, העתיד לא קיים עדיין והרגע הזה הוא כל מה שישנו!
ברגע שאנחנו מרגישים ממשות, במקום שהפחד מהעלמות תכחד, הוא רק מעמיק. מפני שברגע שאנו מרגישים את הממשות שלנו, אנחנו נתקפים חרדה מפני הידיעה שאנו עתידים למות ולהעלם!
קשה לנו לקבל את המציאות המתעתעת שבה שום דבר אינו ממשי. אנו חייבים להיאחז במשהו, כדי להרגיש ממשים שאנו קיימים. על כן אנחנו יוצרים את הדרמות בחיינו ונאחזים בהן, כדי להרגיש ממשיים וקיימים.
אנחנו צריכים לבנות לעצמנו עולם רך, לא של תוויות ולא סטיגמות אלא עולם גמיש, להתנתק מתוויות שכמו מעדר, הוא כלי מצוין, אבל יכול גם לפצוע אותנו אם לא נשתמש בו כשורה.
עלינו לראות את העולם כעולם של קווים מעגליים עדינים, עולם זורם, בו שום דבר אינו מוחלט וקבוע, שום דבר לא מדיד, אין בו עבר ואין בו עתיד.
בעולם הזה הכול נמצא כל הזמן בתהליך של שינוי. לכן אין לנו כל צורך להדביק לו שמות תואר וכינוי.
עלינו להרפות, ולהביט על העולם המשתנה כל הזמן, חורף, סתו, קיץ ואביב.
מסענו בעולם הזה אינו מסע של התפתחות אלא מסע של התפכחות.
יקיצה למציאות שבה אנחנו לא באמת קיימים, והבנה שאנחנו אוחזים בכל מני תוויות ודעות קדומות שגויות. רק כשנתעורר למציאות של הרגע הזה, נוכל להשתחרר מכל הפחדים שלנו והחרדות לגבי קיומנו.
כל הדברים בחיים קשורים, אחד בשני. שום דבר לא קיים כשלעצמו. עגבנייה בסופר הייתה קודם זרע שנזרע, אחר כך גשם שירד, אחר כך העגבנייה שנקטפה ולבסוף הובלה לסופר.
התובנה השנייה: הריקנות. בעצם שום דבר ממה שאנו רואים, לא באמת קיים. חיינו מלאים בתוויות שהדבקנו לדברים שאנו רואים. המכונית לא קיימת באמת, אלו הן חלקים שהורכבו ביחד. הסלט לא קיים, אלו הן ירקות שעורבבו.
התובנה השלישית: הארעיות. בגלל שדבר אחד משפיע על השני, שום דבר לא קיים כשלעצמו. הכול משתנה ומושפע ומשפיע על דבר אחר.
התובנה הרביעית: כל רגע הוא רגע מושלם שהביאו אותו לידי מימוש בגלל אלפי סיבות אחרות, שכולן קשורות אלו באלו. כלומר אל לנו לחשוב שהרגע הזה יש לו תחליף. כי הוא למעשה רגע שנברא ונוצר באופן מושלם!
יתרה מזאת, לפי הפילוסופיה של המדע, כל העולם נברא כל רגע מחדש. כלומר הרגע הזה נברא יש מאין ואין לו תחליף כלל! העבר כבר איננו, העתיד לא קיים עדיין והרגע הזה הוא כל מה שישנו!
ברגע שאנחנו מרגישים ממשות, במקום שהפחד מהעלמות תכחד, הוא רק מעמיק. מפני שברגע שאנו מרגישים את הממשות שלנו, אנחנו נתקפים חרדה מפני הידיעה שאנו עתידים למות ולהעלם!
קשה לנו לקבל את המציאות המתעתעת שבה שום דבר אינו ממשי. אנו חייבים להיאחז במשהו, כדי להרגיש ממשים שאנו קיימים. על כן אנחנו יוצרים את הדרמות בחיינו ונאחזים בהן, כדי להרגיש ממשיים וקיימים.
אנחנו צריכים לבנות לעצמנו עולם רך, לא של תוויות ולא סטיגמות אלא עולם גמיש, להתנתק מתוויות שכמו מעדר, הוא כלי מצוין, אבל יכול גם לפצוע אותנו אם לא נשתמש בו כשורה.
עלינו לראות את העולם כעולם של קווים מעגליים עדינים, עולם זורם, בו שום דבר אינו מוחלט וקבוע, שום דבר לא מדיד, אין בו עבר ואין בו עתיד.
בעולם הזה הכול נמצא כל הזמן בתהליך של שינוי. לכן אין לנו כל צורך להדביק לו שמות תואר וכינוי.
עלינו להרפות, ולהביט על העולם המשתנה כל הזמן, חורף, סתו, קיץ ואביב.
מסענו בעולם הזה אינו מסע של התפתחות אלא מסע של התפכחות.
יקיצה למציאות שבה אנחנו לא באמת קיימים, והבנה שאנחנו אוחזים בכל מני תוויות ודעות קדומות שגויות. רק כשנתעורר למציאות של הרגע הזה, נוכל להשתחרר מכל הפחדים שלנו והחרדות לגבי קיומנו.