ארבעה לילות לבנים
ורק אני לובשת שחורים. נפגשים בחטף, בלי מבט, רק הידיים נוגעות, לשות ומלטפות והפיות שותקים. טומנת את ראשי בבית החזה משקיטה את נפשי למנגינתו של ליבך. כל מחווה שלך שורפת. כל נשיקה מציפה את תעלת הדמעות. לא! אל תפסיק! אל תחבק! אל תנחם! טמון את גופך בגופי. מלא אותי בתשוקתך ותן לי לבכות! להוציא הכל. אתה רק תמשיך לגעת, לאהוב. זה כל מה שאני צריכה להרגיש קרוב.
ורק אני לובשת שחורים. נפגשים בחטף, בלי מבט, רק הידיים נוגעות, לשות ומלטפות והפיות שותקים. טומנת את ראשי בבית החזה משקיטה את נפשי למנגינתו של ליבך. כל מחווה שלך שורפת. כל נשיקה מציפה את תעלת הדמעות. לא! אל תפסיק! אל תחבק! אל תנחם! טמון את גופך בגופי. מלא אותי בתשוקתך ותן לי לבכות! להוציא הכל. אתה רק תמשיך לגעת, לאהוב. זה כל מה שאני צריכה להרגיש קרוב.