אקס
לפני כשנה נפרדתי מבחור שהייתי איתו במערכת יחסים רצינית מאוד של 4 שנים. (כתבתי פה קצת על הקשר והבעיות שהיו בו לפני שנפרדנו)
היו בקשר המון בעיות, שרובן קשורות לדעתי לשוני בינינו ולפערים שנוצרו, הקשר קצת הזיע רוב הזמן, שנינו כל הזמן נאבקנו עליו, גם בטיפול זוגי.
אז נפרדתי ממנו, ויצאתי גם עם אנשים אחרים, התאהבתי בכמה בדרך
ועדיין, אני לא מכירה אף בנאדם שאני אוהבת יותר ממנו, מעריכה, ומכבדת. הוא החבר הכי טוב שלי בעולם ובנאדם יקר לי מאוד.
כשנפרדתי ממנו זה היה ממקום של הרמת ידיים. ניסינו בקשר כל כך הרבה וזה פשוט לא הצליח, זה התיש ויצאתי מהקשר בתחושה שאני כישלון ענקי.
לאורך השנה הזו נפגשנו כמה פעמים, הוא עדיין אוהב אותי ורוצה לחזור. הוא גם התחיל טיפול לפני חצי שנה שזה די מדהים כי הוא מאוד התנגד לזה תמיד, ובכלל זה נראה שמשהו בו נפתח קצת
ו.... אני מתלבטת ממש. כי מצד אחד סגרתי את הפינה הזו והיא קצת כמו תיבת פנדורה שאני מפחדת לפתוח. זה לא חוכמה לאהוב בנאדם כשלא צריך לחיות איתו, כשלא צריך לפגוש את מי שאני כשאני איתו ולחלקים שאני לא רק שלא מתגעגעת, אלא גם נחרדת מהמחשבה עליהם. דברים שגרמו לי בסופו של דבר לא להיות מסוגלת לשכב איתו בלי להרגיש רע.
מצד שני- אני באמת אוהבת אותו, אני חושבת שאולי הדברים שהשתנו במציאות יכולים להטות את הכף, וגם העובדה שאחרי שנה שנינו עדיין ככ קרובים אולי אומרת שלא צריך לוותר
אני לא יודעת אם אני פשוט מפחדת להשאר לבד
אני לא רוצה להשלות אותו ולכן לא אומרת כלום ולא פותחת בכלל את הנושא.
לפני כשנה נפרדתי מבחור שהייתי איתו במערכת יחסים רצינית מאוד של 4 שנים. (כתבתי פה קצת על הקשר והבעיות שהיו בו לפני שנפרדנו)
היו בקשר המון בעיות, שרובן קשורות לדעתי לשוני בינינו ולפערים שנוצרו, הקשר קצת הזיע רוב הזמן, שנינו כל הזמן נאבקנו עליו, גם בטיפול זוגי.
אז נפרדתי ממנו, ויצאתי גם עם אנשים אחרים, התאהבתי בכמה בדרך
ועדיין, אני לא מכירה אף בנאדם שאני אוהבת יותר ממנו, מעריכה, ומכבדת. הוא החבר הכי טוב שלי בעולם ובנאדם יקר לי מאוד.
כשנפרדתי ממנו זה היה ממקום של הרמת ידיים. ניסינו בקשר כל כך הרבה וזה פשוט לא הצליח, זה התיש ויצאתי מהקשר בתחושה שאני כישלון ענקי.
לאורך השנה הזו נפגשנו כמה פעמים, הוא עדיין אוהב אותי ורוצה לחזור. הוא גם התחיל טיפול לפני חצי שנה שזה די מדהים כי הוא מאוד התנגד לזה תמיד, ובכלל זה נראה שמשהו בו נפתח קצת
ו.... אני מתלבטת ממש. כי מצד אחד סגרתי את הפינה הזו והיא קצת כמו תיבת פנדורה שאני מפחדת לפתוח. זה לא חוכמה לאהוב בנאדם כשלא צריך לחיות איתו, כשלא צריך לפגוש את מי שאני כשאני איתו ולחלקים שאני לא רק שלא מתגעגעת, אלא גם נחרדת מהמחשבה עליהם. דברים שגרמו לי בסופו של דבר לא להיות מסוגלת לשכב איתו בלי להרגיש רע.
מצד שני- אני באמת אוהבת אותו, אני חושבת שאולי הדברים שהשתנו במציאות יכולים להטות את הכף, וגם העובדה שאחרי שנה שנינו עדיין ככ קרובים אולי אומרת שלא צריך לוותר
אני לא יודעת אם אני פשוט מפחדת להשאר לבד
אני לא רוצה להשלות אותו ולכן לא אומרת כלום ולא פותחת בכלל את הנושא.