אחד הדברים הכי חשובים,
זה תהליך גדילה של ילד. כשתינוק נולד אף אחד לא מבקש ממנו להתחשב באף אחד. הוא מתעורר כשהוא רעב, הוא בוכה, צריך לטפל בו בכל שעה, ולעשות עבורו כמעט הכל (לנשום, למשל, הוא בכל זאת בדרך כלל נושם לבד ועוד כמה דברים
).
בתהליך הגדילה ילד לומד להתחשב וגם להיות עצמאי, עד להפיכתו למבוגר עצמאי.
אם, ניקח דוגמה רחוקה, ילד מביע את התסכול שלו על ידי הכאת הוריו, הם צריכים לשים לזה סוף. הם לא צריכים להכיל את זה. ובכוונה כתבתי ילד. במקרה כזה ההכלה שלהם וחוסר המעש שלהם לשנות את זה - תהיה לא רק בעוכריהם, אלא בעוכרי הסביבה ובעוכרי הילד עצמו, שיהפוך לאדם שנוא.
אני מאמינה שילד צריך ללמוד גבולות.
במקרה של אקקוליה, שהיא סוג תקשורת בשבילו, כמו שיש מקרים שבהם אני אעצור ילד מלדבר אתי כי אני רוצה גם לנוח (אם הוא מדבר בלי הפסקה למשל) או שהוא רוצה לשמוע מוזיקה בקול רם.
מצד שני, אני גם לא רוצה לעצור אותו, ולכן אבקש ממנו לעשות את זה במקום אחר. כי גם לי יש זכויות. וככל שהוא ילמד את זה, יהיה לו, לדעתי, יותר קל בחיים.
גם אדם שרוצה לדבר עם החבר צריך להבין שהחבר לא תמיד פנוי בשבילו, למשל.
אם בא לי לדבר עם חברה בארבע לפנות בוקר, אני לא אתקשר אליה בשעה כזו.
אני חושבת שצריך לאפשר לילד דברים, אבל לא לשכוח שגם להורה יש גבולות ומותר לו לשים גבולות גם לילד.
אולי אפילו חובתו, כי זה חלק מתהליך החינוך בעיני.
ילדים בלי גבולות לא גדלים להיות ילדים מאושרים, כפי שחשבו בעבר, אלא בדיוק להפך.
אף אחד פה לא חייב לאמץ את רעיונות החינוך שלי.
זה תהליך גדילה של ילד. כשתינוק נולד אף אחד לא מבקש ממנו להתחשב באף אחד. הוא מתעורר כשהוא רעב, הוא בוכה, צריך לטפל בו בכל שעה, ולעשות עבורו כמעט הכל (לנשום, למשל, הוא בכל זאת בדרך כלל נושם לבד ועוד כמה דברים
בתהליך הגדילה ילד לומד להתחשב וגם להיות עצמאי, עד להפיכתו למבוגר עצמאי.
אם, ניקח דוגמה רחוקה, ילד מביע את התסכול שלו על ידי הכאת הוריו, הם צריכים לשים לזה סוף. הם לא צריכים להכיל את זה. ובכוונה כתבתי ילד. במקרה כזה ההכלה שלהם וחוסר המעש שלהם לשנות את זה - תהיה לא רק בעוכריהם, אלא בעוכרי הסביבה ובעוכרי הילד עצמו, שיהפוך לאדם שנוא.
אני מאמינה שילד צריך ללמוד גבולות.
במקרה של אקקוליה, שהיא סוג תקשורת בשבילו, כמו שיש מקרים שבהם אני אעצור ילד מלדבר אתי כי אני רוצה גם לנוח (אם הוא מדבר בלי הפסקה למשל) או שהוא רוצה לשמוע מוזיקה בקול רם.
מצד שני, אני גם לא רוצה לעצור אותו, ולכן אבקש ממנו לעשות את זה במקום אחר. כי גם לי יש זכויות. וככל שהוא ילמד את זה, יהיה לו, לדעתי, יותר קל בחיים.
גם אדם שרוצה לדבר עם החבר צריך להבין שהחבר לא תמיד פנוי בשבילו, למשל.
אם בא לי לדבר עם חברה בארבע לפנות בוקר, אני לא אתקשר אליה בשעה כזו.
אני חושבת שצריך לאפשר לילד דברים, אבל לא לשכוח שגם להורה יש גבולות ומותר לו לשים גבולות גם לילד.
אולי אפילו חובתו, כי זה חלק מתהליך החינוך בעיני.
ילדים בלי גבולות לא גדלים להיות ילדים מאושרים, כפי שחשבו בעבר, אלא בדיוק להפך.
אף אחד פה לא חייב לאמץ את רעיונות החינוך שלי.
