אצל חברה
אני אצל ליאור, ןחוץ ממני נמצאות פה רוני ודנה, וכמבון גם ליאור. עכשיו אצלנו חצות. דנה ליאור ורינו שלושתן נררדמו על המיטה של ליאור, ואני היחידה שנשארה ערה, אז אני מנסה להיות בשקט, מה שלא כל כך הולך לי עם המקלדת הדפוקה הזאת של ליאור. דווקא נחמד לי אצל ליאור. יש עדיין המון ממתקים מהלאווין, והרדיו משמיע שירים ממש נחמדים, והחברה נעימה לי. אני חושבת שאני אכן מתחילה להסתדר פה. היום כבר לא הרגשתי כל כך לבד כמו שהרגשתי בשאר ימי השישי האחרונים. לא הרגשתי את הגעגוע הכואב הזה לארץ. לא הרגשתי מחוץ לעניינים, לא הרגשתי את הלבד הזה שכל כך הייתי עסוקה בו כשהגעתי, ופחות ופחות בזמן האחרון. אני חושבת שאני יוצרת איזשהם קשרים עם ליאור ודנה, וזה עושה לי טוב. אני מרגישה כאילו אנחנו הולכות בכיוון שבו אני אספר להן את הדברים הכי אישיים וטראומטיים שעברתי בחיים. דברים שאפילו לירון לא יודעת, שירדן עוד לר שמעה עליהם בכלל. שחדווה לא שמעה עליהם אף פעם ממני, אולי מעידן, שהיה שם כשזה קרה. כן, גם דברים מכיתה ד' משאירים צלקות מאד עמוקות. יום אחד אני אצטרף תרפיה מאד מרוכזת בגלל זה. בקיצור, אני כותבת פה כי אין לי ממש המון מה לעשות, בגלל ששלושתן נרדמו, וההורים שלי עדיין לא בדרכם לפי דעתי, ובגלל שאני מרגישה טוב. אני לא מרגישה רע עם זה שהן נרדמו שלושתן, ואני לא מרגישה מוזר להיות בחדר כשהן ישנות. אני חושבת שאני אולי אפילו הייתי מצליחה להירדם פה, דבר שנורא קשה לי לעשות במקום שאני לא מרגישה בו לגמרי בנוח. אז כן, הדברים מתחילים, סוף סוף, להסתדר לי.
אני אצל ליאור, ןחוץ ממני נמצאות פה רוני ודנה, וכמבון גם ליאור. עכשיו אצלנו חצות. דנה ליאור ורינו שלושתן נררדמו על המיטה של ליאור, ואני היחידה שנשארה ערה, אז אני מנסה להיות בשקט, מה שלא כל כך הולך לי עם המקלדת הדפוקה הזאת של ליאור. דווקא נחמד לי אצל ליאור. יש עדיין המון ממתקים מהלאווין, והרדיו משמיע שירים ממש נחמדים, והחברה נעימה לי. אני חושבת שאני אכן מתחילה להסתדר פה. היום כבר לא הרגשתי כל כך לבד כמו שהרגשתי בשאר ימי השישי האחרונים. לא הרגשתי את הגעגוע הכואב הזה לארץ. לא הרגשתי מחוץ לעניינים, לא הרגשתי את הלבד הזה שכל כך הייתי עסוקה בו כשהגעתי, ופחות ופחות בזמן האחרון. אני חושבת שאני יוצרת איזשהם קשרים עם ליאור ודנה, וזה עושה לי טוב. אני מרגישה כאילו אנחנו הולכות בכיוון שבו אני אספר להן את הדברים הכי אישיים וטראומטיים שעברתי בחיים. דברים שאפילו לירון לא יודעת, שירדן עוד לר שמעה עליהם בכלל. שחדווה לא שמעה עליהם אף פעם ממני, אולי מעידן, שהיה שם כשזה קרה. כן, גם דברים מכיתה ד' משאירים צלקות מאד עמוקות. יום אחד אני אצטרף תרפיה מאד מרוכזת בגלל זה. בקיצור, אני כותבת פה כי אין לי ממש המון מה לעשות, בגלל ששלושתן נרדמו, וההורים שלי עדיין לא בדרכם לפי דעתי, ובגלל שאני מרגישה טוב. אני לא מרגישה רע עם זה שהן נרדמו שלושתן, ואני לא מרגישה מוזר להיות בחדר כשהן ישנות. אני חושבת שאני אולי אפילו הייתי מצליחה להירדם פה, דבר שנורא קשה לי לעשות במקום שאני לא מרגישה בו לגמרי בנוח. אז כן, הדברים מתחילים, סוף סוף, להסתדר לי.
