אפשר?

[נוקי מתגעגעת]

אפשר?

לא כל כך נעים לי להתפרץ ככה....אבל כבד לי על הלב ואין לי מקום לפרוק את זה, אז הנה המטען היומי שלי. החברה הכי טובה של אמא שלי אושפזה בבית חולים...זה כשלעצמו מלחיץ ומבהיל אותי מאוד. היא מאושפזת באותו בית חולים ובאותה מחלקה שעברתי עם אמא שלי ימים קשים, וזה היה עוד בתחילת המחלה כשלא ממש הבנו את הסיוט שעומד להתרחש. דיברתי איתה היום ואמרתי לה שאבוא לבקר אותה מחר ואיך שניתקתי את הטלפון, תקף אותי פחד נוראי להגיע לשם. אני ממש מרגישה רע עם עצמי...היא הרי היחידה שבעצם עזרה לנו באותה תקופה והנה היא מאושפזת וזקוקה שאבוא ואני מתעסקת ברגשות שלי? מה קורה לי?...אני רק מסוגלת לדמיין את המעלית, הריח, הכניסה למחלקה, אולי פנים של אחיות מוכרות ואני נתקפת צמרמורת. די ברור לי שאלך מחר, הרי הבטחתי לה ולא אוכל לאכזב אותה, אבל אני מפחדת. פשוט מפחדת. מקווה שאני יעבור את זה בשלום ושזה לא יעורר סיוטים מודחקים. רק שתהיה בריאה.

 

[ציפיטפטת]

את מזכירה לי את עצמי וכבר חלפו להן 29 שנים

ואני לא נכנסת לשם גם אם יתהפך העולם לבי"ח העמק עוברת שם לפעמים עם האוטו ומסה מבט - לא יכולה בכלל להביט לשם... היי חזקה יותר ממני

 

[A GIFT OF LOVE]

שמחה שאת כותבת

איתך..

 

[אלומת האור]

את יודעת? אני הייתי ממש כמוך

מה זאת אומרת לא ללכת? ברור שאני אלך! זו היתה הגישה שלי כל פעם שמישהו היה חולה / מאושפז. גם אחרי שאמא נפטרה (אצלי זה שני ההורים) הייתי קדושה מעונה שכזו. אם אני לא אלך, מי ילך? ניסיתי לשחק את אלוהים. ואת יודעת מה? אף אחד לא הרוויח מזה שהלכתי. אני אספר לך עוד משהו קטן - לפני כחודשיים שלושה בת של חברה אושפזה עם סרטן. את יודעת מה זה בשבילי, בחורה די צעירה, ששני הוריה נפטרו מסרטן, ללכת לבקר חברה שהבת שלה מאושפזת שם, ילדה יפהפיה בגיל ההתבגרות שהסרטן חזר לה בפעם השניה??? אמרתי לחברה שבטח שאבוא, מה זאת אומרת, אני ובתי חולים זה כמו כפפה ליד ובכלל לא מזיז לי ואני כבר כל כך רגילה לזה... ומה תרצי שאביא לך? אולי לקנות לך משהו בקפיטריה? באתי לשם כולי כוונות טובות וחיוך מזוייף ועליצות כאילו עכשיו יוצאים כולנו לטיול. מזל שהביקור היה קצר. אבל גם הביקור הזה הספיק כדי לערער אותי ולגרום לי להצטער על כך שבאתי. בשביל מה הייתי צריכה את זה? ממש התעללתי בעצמי. לא עזרתי בכלום לחברה. היה מספיק לו הייתי מתקשרת או שולחת אס.אם.אסים. יש לה מספיק חברות מלבדי. לי יש פטור. אני לוקחת לעצמי פטור. אני לא יכולה יותר להציל את העולם. לפעמים אני עוד מתבלבלת ומנסה. אבל אני לא יכולה יותר. היום אני יותר חשובה לעצמי. קצת יותר. אני לומדת את זה מאחרים, זה לא בא לי טבעי. אבל אני מנסה קודם כל לחשוב על עצמי, אחרת לא יהיה לי מאיפה לתת ולתמוך. את יודעת מה? אולי זה נשמע אגואיסטי, אבל זה לא. זה לא, כי אם אני אתן ממקום שאין - אני אצבור טינות ולא אדע מאיפה זה בא לי. היום אני יכולה לתת רק ממקום שמלא לי ושיש לי. בתי חולים זה לא חלק מהעיסקה. רק בריאות, אור

 

[קינגית7]

הי נוקי

זה קשה. אני מבינה אותך. לפעמים אין ממש ברירה כי מדובר על אנשים קרובים מאד, לפעמים אפשר לוותר על זה ולפעמים אפשר להגיד לעצמנו שבי"ח זה בסך הכל מקום שאנשים באים אליו כדי להרפא, בבסיסו הוא חיובי, אפילו שבשבילנו הוא מקום שמזכיר דברים קשים. אפשר למצוא הקלות, כמו לבוא לבקר ולשבת בחוץ, או לבקר לזמן קצר. או ללכת עם עוד אנשים נעימים כך שמרגישים הרבה יותר טוב. אני חושבת שאם הולכים לבקר מישהו שמאד אוהבים אותו, זה כבר לא כל כך חשוב מה שקורה מסביב והיכן הוא נמצא. הכי חשוב זה להיות עם מישהו שאוהבים. זה תלוי בך.