המעברות וההשפלה, חצי ריק או מלא?
בשנים הראשונות לקום המדינה קלטה אוכלוסיית המדינה הצעירה שמנתה רק כ- 600 אלף איש אוכלוסיית פליטים מרובה ממנה. התעשייה בארץ והמשאבים לא הי מפותחים מספיק , אלא בשל מצב החרום אליו נקלעו הקהילות היהודיות בארצות ערב וטאומת ההשמדת היהודים בשואה כך גם החרדה לגורל היהודים בארצות ערב עמדו לנגד מי שהחליט לדרבן לזרז ולהביא כמות אדירה זו של יהודים בבת אחת. (יש לזכור כי הערבים אהדו את הנאצים ובעיקר את כוונותיהם אל היהודים - (ראו התמונה המשותפת של המופתי הירושלמי אל- חוסיני עם היטלר) או השת"פ של מדינות צפון אפריקה עם הנאצים נגד היהודים. כל אוכלוסיית הוותיקים בארץ ישראל נרתמה, מי בדרך פעילה ומי בדרך סבילה. באותם ימים קשים הארץ נכנסה לתקופת הצנע הידועה, גם לוותיקים היה קשה. מוצרים בסיסיים נמכרו במשורה ורמת החיים ,גם של הותיקים צנחה מטה. הקושי הרב של האוכלוסיות השונות אילץ את בן-גוריון למחול על הכבוד היהודי ולחתום על הסכם שילומים עם גרמניה החדשה שקמה לאחר מפלת הנאצים. כך בכספי הפיצויים שתבעה מדינת ישראל בשם נרצחי השואה , כך בכספים שנתנו בתמורה לדם מליוני הקורבנות קמו החברות המשכנות הממשלתיות וקמו שיכוני העולים שרוקנו את רוב המעברות. זו חצי הכוס המלאה. חזקי