אפשר?





 

שיז2

New member
תודה! ... עדכון -

כנראה שכבר התרגלתי....
האוכל בסדר, המשקל תקין, החיים חזרו למסלולם אחרי שנים של מחלה אפשר לומר שאני בסדר גמור
רק ש...
אני מרגיש יותר מידי לבד, חשבתי שמתרגלים לזה, לצערי לא.
נכון, יש לי המון חברים ואפילו חברים טובים מאוד
נכון, כל היום אני עסוק, עושה הרבה דברים ונהנה מהם
נכון, אני תמיד מחייך, תמיד נמצא ליד אנשים
אבל זה מרגיש לבד ליד הרבה חברים.

כשנסגרת הדלת בלילה ואני אמור להיכנס לישון,
הבאסה, הדיכאון והמחשבות לא נותנות להירדם.
בבוקר אני לא מרוכז, כבר לא מצליח לחייך, מתרחק מאנשים, לא משקיע בלימודים.

כל מה שביקשתי זה חיבוק ולהירדם עם חיוך על הפנים,
למה זה כל כך קשה?
למה זה כל כך חסר?

תודה על החיבוקים [הווירטואלים] שלכן :)
 
שמחה לשמוע שהמצב טוב

מההודעות הקודמות שלך אני מבינה שזה ככה כבר די הרבה זמן, היציבות הזו היא משמעותית ונשמע שהיא מעידה על שינוי אמיתי. כל הכבוד.

להיות בודד זה אחד הדברים הקשים ביותר.
בלי שום קשר להפרעות אכילה, להיות בודד זה דבר מכאיב ונוטל כוחות.
אני מניחה שאתה בעיקר מדברת על זוגיות, כי נשמע שחברים יש לך.
אתה מרגיש שזה מחסום או בעיה? או בגדר הנורמלי, כמו עוד שלא תמיד נמצאים בזוגיות?

 
למעלה