תודה! ... עדכון -
כנראה שכבר התרגלתי....
האוכל בסדר, המשקל תקין, החיים חזרו למסלולם אחרי שנים של מחלה אפשר לומר שאני בסדר גמור
רק ש...
אני מרגיש יותר מידי לבד, חשבתי שמתרגלים לזה, לצערי לא.
נכון, יש לי המון חברים ואפילו חברים טובים מאוד
נכון, כל היום אני עסוק, עושה הרבה דברים ונהנה מהם
נכון, אני תמיד מחייך, תמיד נמצא ליד אנשים
אבל זה מרגיש לבד ליד הרבה חברים.
כשנסגרת הדלת בלילה ואני אמור להיכנס לישון,
הבאסה, הדיכאון והמחשבות לא נותנות להירדם.
בבוקר אני לא מרוכז, כבר לא מצליח לחייך, מתרחק מאנשים, לא משקיע בלימודים.
כל מה שביקשתי זה חיבוק ולהירדם עם חיוך על הפנים,
למה זה כל כך קשה?
למה זה כל כך חסר?
תודה על החיבוקים [הווירטואלים] שלכן
