[אפשר שלא יגיע הלילה?]

[TinaBa]

[אפשר שלא יגיע הלילה?]

 

[levshavur]

טינה יקרה

שלום לך
כן אני מכירה את הפחד הזה מהלילות. אבל את לא חייבת שיהיה "לילה" כשאני במצבים האלה אני פשוט לא הולכת לישון! אני קוראת כותבת וכ'...וכמה מהדברים היותר יצירתיים שלי היו דווקא בלילות האלה. את שעות השינה החסרות האלה השלמתי בשינה בשעות היום. (הבוקר משרה יותר תחושה של רגיעה וביטחון, לפחות ככה זה אצלי) כיום אין לי אפשרות למותרות כאלה של חסר שעות שינה בגלל הלימודים...אבל קרה איזה מוצאי שבת אחד שלא היה לי את הכדור שאני לוקחת במצבים האלה ונשארתי ערה כל הלילה.
אם בכל זאת תחליטי ללכת לישון תזכרי שהלילה לא נמשך לנצח...
לבשה

 

[TinaBa]

המשפט האחרון שלך מאוד נגע בי.

את צודקת. הלילה לא נמשך לנצח.
ואני מוסיפה ואומרת לעצמי שגם אם לילה, לא חייבים להיות לבד עם מה שקורה.

 

[levshavur]

ועוד משהו...

טינה שלום
כשהייתי פרפרית לילה הייתה לי חברה שגם הייתה כמוני והיינו מדברות שעות!!! בטלפון ב 2-3 בלילה

אני לא אומרת שזה "פתרון" טוב , אבל אם יש לך חברה כזאת יכול להיות לך יותר קל. במידה ולא, אולי בער"ן יש מישהו תורן בלילה (אם אני זוכרת טוב כן, למיטב זיכרוני יצא לי לדבר איתם בלילה) כך שאפשר למצוא דרכים שהלילה לא יהיה כזה ארוך,לא בתחושה שלך...
לבשה.

 

[TinaBa]

תודה לבשה

אבל כל מה שאני צריכה לעשות זה להושיט יד
ולהיות מסוגלת לקבל את היד שמושטת בחזרה

 

[levshavur]

טינה

שלום לך
אני חושבת שללמוד לקבל את היד המושטת, או לפני כן להיות מסוגלת לבקש עזרה, זה עניין של תהליך, של יכולת להשלים עם החולשות שלך. לדעת שכל אחת מאיתנו צריכה עזרה בשלב כזה או אחר בחייה ואין מה להתבייש בלבקש את העזרה.
לצערי בגלל מגבלת הראייה נאלצתי , בדברים מסוימים ,לבקש (ולקבל) עזרה מאחרים. באותה מידה מצאתי את עצמי לאורך כל החיים עוזרת לחברות, מתנדבת בכל מיני מקומות (הלוואי והיה לי זמן עכשיו להתנדב...)
אני זוכרת מייד אחרי הגרושים הייתי צריכה לעבור ניתוח גיניקולוגי ממש קשה שאחריו הייתי כמו נכה לא הייתי מסוגלת אפילו להתלבש ולהתקלח לבד...וזה היה ממש מביך שהייתי צריכה לשכור מישהי זרה לטפל בי באופן כל כך אישי, זה היה מביך שהגוף שלי היה חשוף לעיניים של אישה זרה...אבל השלמתי עם המצב שהיה אז ועם העובדה שהוא היה זמני...
כך שתנסי לחשוב, בכל פעם שאת צריכה לבקש עזרה, שזה שלב ואולי יבוא זמן שתמצאי דרך לעזור למישהו אחר.
זה בדיוק הרעיון של "בנק הזמן", לא יודעת אם יש את הפרויקט הזה במקום המגורים שלך, אבל פה בירושלים יש. הרעיון הוא שאת "מפקידה" זמן , כלומר את עושה איזושהי התנדבות ועוזרת למישהו, לדוגמה לעזור לאישה זקנה לעשות קניות, או להוציא את הכלב של מישהו לטיול (תתפלאי אבל יש אנשים שמבקשים גם דברים מהסוג הזה...

) ובתמורה, לפי כמות השעות שהשקעת, את "מושכת" זמן מה"בנק" כלומר את יכולה לבקש עזרה לאותה כמות שעות בתחום כלשהו שאותו את צריכה (זה לא אותו אדם שאת עוזרת לו שעוזר לך, למרות שקיימות גם החלפות כאלה.) כך זה מוריד את תחושת הקושי לבקש עזרה, עצם זה שאת מועילה למישהו אחר. זה גם נותן הרבה סיפוק.
כמובן תמיד קיימת גם האפשרות פשוט להתנדב באיזה מקום בלי לקבל "החזר" אבל הסיפוק הוא עצום! (לדוגמה לימדתי ציור בהתנדבות במועדונית לילדות עם בעיות רגשיות. היו לי שם 16 בנות מגיל 6-11 היה מאוד לא פשוט איתן, אבל לראות איך הן היו בתחילת השנה ואיך הן היו בסוף, היה שווה את כל המאמץ של זמן ונסיעות...! חבל שסגרו את המועדונית, אין לי מושג לאיפה שמו את הבנות האלה שבאו מבתים הרוסים או לא מתפקדים כראוי...)
בקיצור תחשבי על זה שזו לא בושה לבקש עזרה- וגם לקבל אותה!
לבשה.

 

[No longer]

[מצטרפת לבקשה ומאחלת לך.]

 

[TinaBa]

 

[פאנדורה]

היי טינה.

מקווה שבסוף הלילה עבר לך בשלום.
אני מתמודדת עם קושי להרדם ועם בעיות שינה בעצמי לא מעט
ממליצה לך לקרוא באתר של ד"ר אליצור, לי אישית ההרפיות שלו עוזרות
(לוקח קצת זמן להתגבר על הקול המצחיק שלו אבל אחרי זה זה ממש מרגיע)
מקווה שיעזור,
ומקווה שגם הלילה יהיה קל...

 

[TinaBa]

תודה,

אבל הסיוטים קורים גם סתם ככה באמצע היום.

רק שבלילה אני לבד...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

"טוב,
ליל מנוחה וחלום
כבר מאוחר
ומחר נקום ונראה
איך שמגיע היום
בסוף כל לילה "
...
מקווה שהלילה הקרוב יעבור מהר.
ובכלל, שנצליח לזכור שהחושך הוא זמני,
ובעוד כמה שעות, לא משנה מה,
יום חדש יתחיל.

אוהבת אותך.

 

[TinaBa]

נפלאה שכמוך

אני שרה את זה המון לפיצית ...

נכון. נשימה עמוקה. יום חדש מתחיל ממש עוד מעט.
[מפחדת מאוד גם הלילה... מתחננת לקצת שקט....]


אוהבת

 

[ג ר נ י ו ם]

כתבת את זה איפשהו בשרשור

את באמת לא חייבת להיות לבד. את יכולה להעיר אותו, ואת יכולה לשים את היד שלך עליו או עליה ולזכור שאת כאן עכשיו והם כאן ויש לכם משפחה ומה שהיה כבר לא יהיה. ואת יכולה לבוא לכאן ולכתוב ובשעות שבהן זה לילה אצלכם אני ערה ואני מבטיחה לקרוא ולהשתדל להגיב גם. ואת יכולה לנשום עמוק עמוק עמוק עמוק ולנסות להרגיע את עצמך ולאט לאט להירדם. ואת יכולה, אם זה לא מפחיד מדי, לבכות.

את יודעת, בסוף, אחרי שמדברים על זה ומדברים ומדברים וכותבים וכותבים וכותבים וחושבים וומדברים עוד ומקשיבים לאחרים זה עדיין הדבר הכי קשה, משפיל, מאיים שקרה אי פעם, אבל משהו מהעוקץ הנורא מתעמעם, ואפשר להבריא

אני סומכת עליך שאת עושה עבודה טובה

 

[TinaBa]

תודה
בעיקר על המילים של התקווה.


אוהבת
(ומאוד שמחה שכתבת לי

ומה שלומך?)

 

[ג ר נ י ו ם]

הן הופנו אליך מכל לבי

למרות הקשיים, אני קוראת אותך ומתמלאת בהרבה גאווה.

בצד הזה של האוקיינוס יש לא מעט מאבקים...

 

[TinaBa]

אני מקווה שאת יודעת

ש(עדין) יש לך פה מקום.
מאוד רוצה לשמוע אותך.

 

[ג ר נ י ו ם]

|ת ו ד ה|

 

[פרפר בתוך אגרוף]

 

[TinaBa]

כל כך הרבה (ט)

ידיים נוגעות בי עכשיו.
ולא עד הסוף ברור לי מי מעכשיו ומי מפעם.

רוצה לברוח מהמגע
רוצה לא להרגיש.
רוצה שכל זה לא יהיה.
רוצה שהגוף לא יהיה.
רוצה להעלם...

 

[2b mind]

את עוד פה?