אפשר עזרה?
רשמתי את זה בעוד פורום ושמח לדעת האם אתם חושבים שיש מצב לאוסידי בסיפור הזה...מנסה לתקוף אתה סיפור מכמה פינות..יש לציין שאני לא עורך טקסים למיניהם אלא זה רק מחשבות..אודה לכם אמוד על התמיכה והסבלנות..
"אני בן 23..נמצא 5 חודשים במערכת זוגית נפלאה עם בן זוג שבוגר ממני בכמה שנים(מעט)..לצערי בחיי עברתי הרבה טראומות ומשברים שגרמו לי לא להאמין באנשים...להאמין שכל מערכת זוגית סופה בפרידה .....העולם שלי התנהל בצורה די מעוותת..
נלחמתי בדכאון כמה שנים והתגברתי..הלכתי ללמוד וכיום עומד לסיים לימודים ויש לי אחלה קריירה! עוד כמה פרידות מבני זוג "שרטו" אותי מאוד ולכן הבטחתי לעצמי שלא עוד- אני עם זוגיות סיימתי כי עדיף את התסכלול של הבדידות מאשר את שברון הלב (וכן בעקבותה דכאון חוויתי בדידות לכן יודע איך זה מרגיש)...ואז הוא הגיע וכמו שאתם יודעים..אתה לא יכול לבחור מי יאהב אותך ואת מי אתה תאהב וזה קרה...יש לציין שהוא מדהים אכפתי תומךומקסים פשוט ואילו אני....עם החרדת פרידה ונטישה שלי הייתי בסדר ב 5 חודשים הראשונים..בימים האחרונים הרגשתי שאני משתנה...אני הפסקתי לחשוב על העבודה והלימודים..הפסקתי להיות מרוכז בתחומי העניין שלי והפכתי למרוכז רק בו...אני רמגיש שהפכתי לאובססיבי מאוד לגביו ובעיקר אובססיבי לפחד מפרידה...עברנו שמברון קטן שלא היה קשור אלינו אלא לסביבה החיצונית (יש אנשים שלא ממש יראו אתה קשר בינינו בעין יפה כנראה) וכשראיתי אותו לרגע נתערער נחטפתי פאניקה..יש לציין שהוא התאושש יפה והתחזק הקשר בינינו..אך נשארתי פגוע...אני מצליח לשמוע אתה קול שלו ממש אומר לי "אני כבר לא אוהב אותך...אני לא מרגיש כמו פעם...זה לא יילך בינינו..אני רוצה לסיים את זה...זה לא עובד יותר" כל פעם בצורה טורדנית...אני לא ישן טוב..בקושי אוכל...באמת שניסיתי לכפות על עצמי לעשות את הדבריןם שאוהב..פ]ייסבוק מוזיקה שיעורים ועדיין ללא הצלחה...אני לא משתףף אותי כדי לא להבריח אותו מן הסתם...אבל המחשבה שחס וחלילה הוא ייפרד ממני יום אחד גורמת לי לחשוב שחיי בסכנה...שאני אתאבד...שייגמרו לי החיים...אני מכור אליו ואוהב אותו מאוד ולא יכול לדמיין את חיי בלעדיו...ידוע לי שאובססיות בד"כ מגיעות כאשר בן זוג פוגע אז אנו נמשכים אליו ורוצים אותו יותר...אבל פה הוא מקסים ושליו ורגוע ולא מתוסבך...5 חודשים החזקתי אבל עכשיו הכל התפרץ ואני ממש במצוקה...יש לי פסיכולוגית והפסכיאטר אמור לראות אותי בסוף מאי וזה המון זמן לכן ממחר ננסה ללחוץ להכנס מהר...ניסיתי כדורי הרגעה אבל זה לא ממש עוזר..מנסה לשתף חבר ממש טוב ואת אימא והם עם המוןס בלנות אליי אבל אני ממשיך לסבות..אפילו לער"ן התקשרתי אך העזרה היא רק רגעית...זה לא אני יותר..לא מזהה את עצמי...אני מניח שהפחד לאבד את הפן הנורמלי שסופסוף יש לי בחיים גורם לי להיות אובססיבי כלפיו...ומרגיש שסופי יהיה רע ומר אם זה יסתיים..לא נפטר מהמחשבות..הצילו"
רשמתי את זה בעוד פורום ושמח לדעת האם אתם חושבים שיש מצב לאוסידי בסיפור הזה...מנסה לתקוף אתה סיפור מכמה פינות..יש לציין שאני לא עורך טקסים למיניהם אלא זה רק מחשבות..אודה לכם אמוד על התמיכה והסבלנות..
"אני בן 23..נמצא 5 חודשים במערכת זוגית נפלאה עם בן זוג שבוגר ממני בכמה שנים(מעט)..לצערי בחיי עברתי הרבה טראומות ומשברים שגרמו לי לא להאמין באנשים...להאמין שכל מערכת זוגית סופה בפרידה .....העולם שלי התנהל בצורה די מעוותת..
נלחמתי בדכאון כמה שנים והתגברתי..הלכתי ללמוד וכיום עומד לסיים לימודים ויש לי אחלה קריירה! עוד כמה פרידות מבני זוג "שרטו" אותי מאוד ולכן הבטחתי לעצמי שלא עוד- אני עם זוגיות סיימתי כי עדיף את התסכלול של הבדידות מאשר את שברון הלב (וכן בעקבותה דכאון חוויתי בדידות לכן יודע איך זה מרגיש)...ואז הוא הגיע וכמו שאתם יודעים..אתה לא יכול לבחור מי יאהב אותך ואת מי אתה תאהב וזה קרה...יש לציין שהוא מדהים אכפתי תומךומקסים פשוט ואילו אני....עם החרדת פרידה ונטישה שלי הייתי בסדר ב 5 חודשים הראשונים..בימים האחרונים הרגשתי שאני משתנה...אני הפסקתי לחשוב על העבודה והלימודים..הפסקתי להיות מרוכז בתחומי העניין שלי והפכתי למרוכז רק בו...אני רמגיש שהפכתי לאובססיבי מאוד לגביו ובעיקר אובססיבי לפחד מפרידה...עברנו שמברון קטן שלא היה קשור אלינו אלא לסביבה החיצונית (יש אנשים שלא ממש יראו אתה קשר בינינו בעין יפה כנראה) וכשראיתי אותו לרגע נתערער נחטפתי פאניקה..יש לציין שהוא התאושש יפה והתחזק הקשר בינינו..אך נשארתי פגוע...אני מצליח לשמוע אתה קול שלו ממש אומר לי "אני כבר לא אוהב אותך...אני לא מרגיש כמו פעם...זה לא יילך בינינו..אני רוצה לסיים את זה...זה לא עובד יותר" כל פעם בצורה טורדנית...אני לא ישן טוב..בקושי אוכל...באמת שניסיתי לכפות על עצמי לעשות את הדבריןם שאוהב..פ]ייסבוק מוזיקה שיעורים ועדיין ללא הצלחה...אני לא משתףף אותי כדי לא להבריח אותו מן הסתם...אבל המחשבה שחס וחלילה הוא ייפרד ממני יום אחד גורמת לי לחשוב שחיי בסכנה...שאני אתאבד...שייגמרו לי החיים...אני מכור אליו ואוהב אותו מאוד ולא יכול לדמיין את חיי בלעדיו...ידוע לי שאובססיות בד"כ מגיעות כאשר בן זוג פוגע אז אנו נמשכים אליו ורוצים אותו יותר...אבל פה הוא מקסים ושליו ורגוע ולא מתוסבך...5 חודשים החזקתי אבל עכשיו הכל התפרץ ואני ממש במצוקה...יש לי פסיכולוגית והפסכיאטר אמור לראות אותי בסוף מאי וזה המון זמן לכן ממחר ננסה ללחוץ להכנס מהר...ניסיתי כדורי הרגעה אבל זה לא ממש עוזר..מנסה לשתף חבר ממש טוב ואת אימא והם עם המוןס בלנות אליי אבל אני ממשיך לסבות..אפילו לער"ן התקשרתי אך העזרה היא רק רגעית...זה לא אני יותר..לא מזהה את עצמי...אני מניח שהפחד לאבד את הפן הנורמלי שסופסוף יש לי בחיים גורם לי להיות אובססיבי כלפיו...ומרגיש שסופי יהיה רע ומר אם זה יסתיים..לא נפטר מהמחשבות..הצילו"
