אפשר לשאול אתכן שאלה?

אפשר לשאול אתכן שאלה?

יש כאן גננות , נכון? מסתבר שברגע שזה נוגע לענינים סביב איה, אני חסר סבלנות לחלוטין. אני בוחן את הגן בעיני נץ ומחפש את הסימן הראשון לבעיה כדי שאתקן אותה. זה מפריע לי ואני חושב שזה מפריע גם לגןבמובן מסויים. אני לא רגוע שם (נראה לי שזה נכון לכל גן) וקשה לי לסמוך על מי שלא יהיה. אם הסייעת עובדת רק בוקר ומתחלפת בסייעת אחרת אני נזעק.. רציתי לשמוע קצת, אם אפשר, מהצד של הגננות. איך הן רואות את ההורים, במה הן נתקלות. כמה זמן לוקח להן להכיר את הילד (שנתיים וקצת, לשם הדוגמה). איך הן מתמודדות עם השאלות הבלתי פוסקות של ההורים. נראה לי שהעבודה הכי קשה היא לשמור על האוצרות ולעמוד כל רגע בבחינות הבלתי פוסקות של הורים כמוני. בטח רק בערב אגיע לקרוא. בכל אופן- גמר חתימה טובה...
 
למעלה