P i x i e s
New member
אפשר לספר לכן משהו?
טוב, הוא לא בדיוק החבר שלי אבל בכל זאת. (אגב מי שלא זוכרת אותי- יובל, 18, כתבתי פה כמה פעמים כשהיו לי חברים חיילים). הספקתי כבר להתגייס לגלי צה"ל ובמסגרת הקורס התחלקנו לזוגות וסגרנו שבת בכל מיני מוצבים ובסיסים. אני סגרתי במוצב של כפיר אי שם ביו"ש. השבת הייתה ממש כיפית והכרתי שם את אחד החיילים, מ"כ, חמוד ממש. נוצר בינינו קשר ממש טוב והוחלט להיפגש בסופ"ש שאחרי, אממה... אנחנו גרים בהפרש של שעה ועשרה (בנסיעה באוטו, מילא ברכבת.) לי זה לא כל כך מפריע- אין לי בעיה להתמודד עם יציאות גרועות, כבר קרה לי. אבל לו יש בעיה ממש גדולה עם זה. הוא גר בקיבוץ ולכן כשמוציאים אוטו צריך לשלם על כל ק"מ שאתה נוסע, כלומר שאם הוא נוסע אליי הוא משלם המון כסף והוא לא רוצה שרק אני אבוא אליו. למרות הבעיות שפירטתי נפגשנו באותו סוף שבוע והיה לנו מדהים ביחד. הוא מחובר אליי נורא ומרגישים את זה. המבט, המילים. אחרי זה גם היו לנו שיחות מעולות בטלפון. היה אמנם ריב קטן באמצע אבל ברגע ששלחתי לו שנה טובה זה התחיל מחדש (עניין של כמה ימים), סמסים הכי מקסימים בעולם. אני מתרגשת ממנו נורא... ובשלב מסוים זה פשוט נהיה לא משהו. הוא התחיל להתקטנן על זה שאנחנו מדברים המון ואף יותר מדי ושמעכשיו נתקשר מדי פעם ולא כל יום. הוא אמר שמבחינתו זה יותר טוב כי ככה מספיקים להתגעגע. זה נכון בתכל'ס, אבל כמה אפשר? השיא היה כשהחלטנו כמה חברות לנסוע לידיד שעושה שנת שירות בקיבוץ לידו, ממש עוד כמה ימים כשהוא כבר יהיה בבית (הוא= החייל). מבחינתי זה היה ברור שהוא יקפוץ לקיבוץ השכן, מבחינתו ממש לא. הוא טוען שהוא לא ראה חברים הרבה זמן, משהו על לישון ליד איזה נחל.. לא כל כך הקשבתי כבר מרוב עצבים. מה הקטע לקפוץ לראות אותי לאיזה חצי שעה? ועוד כשאני באזור, מרחק חמש דקות נסיעה! פתאום אני לא חשובה לו? מה זה הטוויסט הזה? מאז לא דיברתי איתו. משהו כמו שלושה ימים, ולא מתכוונת להתקשר. הוא עצבן אותי והרס את כל החשק ומצד שני יש לי פרפרים רק מלחשוב עליו.
טוב, הוא לא בדיוק החבר שלי אבל בכל זאת. (אגב מי שלא זוכרת אותי- יובל, 18, כתבתי פה כמה פעמים כשהיו לי חברים חיילים). הספקתי כבר להתגייס לגלי צה"ל ובמסגרת הקורס התחלקנו לזוגות וסגרנו שבת בכל מיני מוצבים ובסיסים. אני סגרתי במוצב של כפיר אי שם ביו"ש. השבת הייתה ממש כיפית והכרתי שם את אחד החיילים, מ"כ, חמוד ממש. נוצר בינינו קשר ממש טוב והוחלט להיפגש בסופ"ש שאחרי, אממה... אנחנו גרים בהפרש של שעה ועשרה (בנסיעה באוטו, מילא ברכבת.) לי זה לא כל כך מפריע- אין לי בעיה להתמודד עם יציאות גרועות, כבר קרה לי. אבל לו יש בעיה ממש גדולה עם זה. הוא גר בקיבוץ ולכן כשמוציאים אוטו צריך לשלם על כל ק"מ שאתה נוסע, כלומר שאם הוא נוסע אליי הוא משלם המון כסף והוא לא רוצה שרק אני אבוא אליו. למרות הבעיות שפירטתי נפגשנו באותו סוף שבוע והיה לנו מדהים ביחד. הוא מחובר אליי נורא ומרגישים את זה. המבט, המילים. אחרי זה גם היו לנו שיחות מעולות בטלפון. היה אמנם ריב קטן באמצע אבל ברגע ששלחתי לו שנה טובה זה התחיל מחדש (עניין של כמה ימים), סמסים הכי מקסימים בעולם. אני מתרגשת ממנו נורא... ובשלב מסוים זה פשוט נהיה לא משהו. הוא התחיל להתקטנן על זה שאנחנו מדברים המון ואף יותר מדי ושמעכשיו נתקשר מדי פעם ולא כל יום. הוא אמר שמבחינתו זה יותר טוב כי ככה מספיקים להתגעגע. זה נכון בתכל'ס, אבל כמה אפשר? השיא היה כשהחלטנו כמה חברות לנסוע לידיד שעושה שנת שירות בקיבוץ לידו, ממש עוד כמה ימים כשהוא כבר יהיה בבית (הוא= החייל). מבחינתי זה היה ברור שהוא יקפוץ לקיבוץ השכן, מבחינתו ממש לא. הוא טוען שהוא לא ראה חברים הרבה זמן, משהו על לישון ליד איזה נחל.. לא כל כך הקשבתי כבר מרוב עצבים. מה הקטע לקפוץ לראות אותי לאיזה חצי שעה? ועוד כשאני באזור, מרחק חמש דקות נסיעה! פתאום אני לא חשובה לו? מה זה הטוויסט הזה? מאז לא דיברתי איתו. משהו כמו שלושה ימים, ולא מתכוונת להתקשר. הוא עצבן אותי והרס את כל החשק ומצד שני יש לי פרפרים רק מלחשוב עליו.
