אלחוץ
גררר... אהבתי יותר את הגרסה עם הפולניות.
מה שמשתחרר וגורם למחלת הדקומפרסייה הוא לא בועות חמצן אלא דווקא חנקן. החנקן הוא גז שנמצא באטמוספירה באחוז הרבה יותר גבוה מאשר חמצן (הוא מהווה את רוב הרכב האוויר) ובד"כ מה שנכנס גם יוצא. עם העלייה בלחץ במהלך צלילה יותר ויותר חנקן נאגר ברקמות, וכאשר הלחץ יורד הוא משתחרר משם בחזרה אל הדם ומשם החוצה דרך הריאות. אם נעלה מהר מדי (קצב שחרור החנקן יהיה גדול מדי) או שצללנו למשך זמן רב מדי או לעומק רב מדי (יותר מדי חנקן הצטבר) עשוי להווצר לנו תסחיף גז. אחד הסימנים הראשונים למחלה יהיה עקצוץ (נימול) בקצות האצבעות ובמפרקים אחרים עקב הבועות. מספרים על חניך קורס צלילה אחד באילת שנרדם אחרי יום הצלילות הראשון על היד, וכשהתעורר באמצע הלילה עם יד רדומה היה כל כך היסטרי (כי חשב שלקה במחלת הדקומפרסייה) עד שהזמין מייד אמבולנס למלון...
סתם נקודה בקשר לצלילה, ויונתן יוכל להוסיף אם הוא עדיין פה מדי פעם- צלילה ספורטיבית (שזה מה שרובנו עושים) היא צלילה ללא חניות דקומפרסייה - זאת אומרת שאפשר בכל רגע נתון פשוט לעלות אל פני המיים (חניית הבטיחות אינה נחשבת לעצירת דקומפרסייה והיא אינה חובה אלא המלצה
_חשובה_). משתמשים שם בטבלאות דקומפרסייה על מנת לחשב את הטווח הבטוח שעד אליו אפשר לצלול בלי עצירות דקומפרסייה. בין גורמי הסיכון לאלחוץ נמצאים התייבשות, צלילה מעבר לטווחים המותרים, מחלות, כושר לקוי, צריכת אלכוהול, סמים ועוד. עוד על
טיפול היפרבארי (בתא לחץ) - מאמר מעניין. הדס - 1. בפעם הבאה עדיף לצרף גם קישור (והמבין הבין..
) 2. שכחת לצרף שאלה חדשה...