אפשר להתבכיין קצת?
לא לראשי!
התאומים בני חצי שנה, חולים מזה שבועיים, לא ישנים כמעט בכלל. בעלי מתרוצץ עם שלושת הגדולים (אם הייתי צריכה להיות עם חמישתם כל הזמן אין סיכוי שהיתי שורדת) ואני ישנה ברוטו חמש שעות בלילה, מתעוררת כל 45 דק לתינוק בוכה. אני קורסת, פגועה מאימא שלי וחמותי שדפקו לי ברז עצבני (לטובת הכלות האחרות), כרגע אני לא רוצה שהן יבואו אלי כי אני כל כך כועסת עליהן, גזלתי לבעלי כל דקת עבודה, הבית מטונף, אין לי זמן לשתות קפה עם הבעל וקצת לדבר איתו. אנחנו בהשרדות, נקודה.
זהו, שפכתי. יודעת שחוץ מאמפטיה אין דבר לעשות אבל אמפטיה זה המון בשבילי כרגע
לא לראשי!
לא לראשי!
התאומים בני חצי שנה, חולים מזה שבועיים, לא ישנים כמעט בכלל. בעלי מתרוצץ עם שלושת הגדולים (אם הייתי צריכה להיות עם חמישתם כל הזמן אין סיכוי שהיתי שורדת) ואני ישנה ברוטו חמש שעות בלילה, מתעוררת כל 45 דק לתינוק בוכה. אני קורסת, פגועה מאימא שלי וחמותי שדפקו לי ברז עצבני (לטובת הכלות האחרות), כרגע אני לא רוצה שהן יבואו אלי כי אני כל כך כועסת עליהן, גזלתי לבעלי כל דקת עבודה, הבית מטונף, אין לי זמן לשתות קפה עם הבעל וקצת לדבר איתו. אנחנו בהשרדות, נקודה.
זהו, שפכתי. יודעת שחוץ מאמפטיה אין דבר לעשות אבל אמפטיה זה המון בשבילי כרגע
לא לראשי!