אפשר להצטרף??

[litzuf]

אפשר להצטרף??

אני חייבת לדבר על מה שעובר אצלי בלב. מרגישה תקועה בתוך עצמי ולא יכולה להשתחרר. לא יודעת מה נכון לעשות רוצה לעשות משהו אחד והלב דורש משהו אחר.

 

[רחל הדרומית]

היי ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

מצאת את המקום הנכון בו תוכלי לפתוח את ליבך ולהוציא כל מה שיש לך, יש פה חבר'ה מקסימים שיעזרו לך, בדבר הגדול מכל והוא לחייך. כל אחד מגיע למצב שבו הלב מקשה עליו להגיע להחלטות, ופה אנחנו נוכל לייעץ, לתמוך ולעזור ככל שנוכל. כל טוב.

 

[litzuf]

למה החיים כל כך קשים ואכזריים

למה אי אפשר להגיע להחלטה נכונה. אני חושבת וחושבת וחושבת ולא מצליחה להגיע לפתרון הנכון. אני מתפוצצת. נמאס כבר.

 

[רחל הדרומית]

תראי יקרה שלי...........

נכון החיים לא קלים, יש לנו מקרים שבהם אנחנו נאלצים להגיע להחלטה מסויימת ולא הולך לנו כי ישנם מכשולים המקשים עלינו להגיע להחלטה נכונה. בחיים אנחנו נאלצים להתמודד עם דברים שהם גדולים מהיכולות שלנו, לפעמים אנחנו מגיעים לפיתרון הנכון ולפעמים לצערינו נופלים. אבל בחיים מה שחשוב זה כשאתה נופל עליך לקום מיד חזרה, רק את ורק את זו שיכולה להגיע להחלטה נכונה ולקום בכוחות עצמך. אם תביאי את עצמך למצב של ייאוש ותיכנעי להכל לא תגיעי בכך לשום דבר חיובי אלא רק יתבספו לך קשיים שאז באמת לא תוכלי לצאת מזה. שבי עם עצמך וחישבי, מה עובר עלייך עכשיו, ומה האפשרויות שלך לפתור את הבעיה. תראי לפעמים קשה לבד, ואוזן קשבת או מילה של מישהו קרוב יכולה מאד לעזור, אני בטוחה שאת לא לבד, אין בושה בלבקש עזרה. לברוח מהמציאות זה קל, לבוא ולומר זהו נמאס לי, אני לא יכולה יותר. במקום זה הפעילי את הכוחות שלך, תני לתאי ליבך להיפתח, הוציאי כל מה שיש בך, אל תשאירי כלום בפנים. את חנוקה, מרגישה שאת מתפוצצת, מצאי לך דרך לפתור את הבעיות. ותאמיני לי לכל דבר יש פיתרון רק צריך לפתור אותה בצורה נכונה. החיים הם אכזריים אבל יש לנו הרבה חלק בזה, כי אנחנו תמיד מסתכלים על השחור שבהם ולא מנסים למצוא את הדברים הטובים שאולי בהם נוכל להעזר כדיי להגיע למשהו טוב יותר. פתחי את ליבך, תני אפשרות להבין מה עובר עלייך אולי תגלי שכמה מילים טובות פה יכולות לעזור לך להגיע להחלטות שאת רוצה ולהבין מה חוסם אותך מלהגיע למה שאת שואפת.

 

[litzuf]

אני אספר בקצרה כי זה ארוך מאוד

אני נשואה כבר 15 וחצי שנה. יש לי שני ילדים הגדול בן 13.5 והקטנה בת 9.5. שניהם עם בעיות כל אחד והבעיות שלו. הוא עם דימוי עצמי נמוך לא משתלב בחברה רגיש מידי. והיא בכיתה מקדמת עם התפרצויות זעם והפרעות קשב וריכוז. אני נשואה לבעל אדיש מידי שכל דבר צריל להגיד לו ולתפעל אותו. עוד מהחתונה זה היה ככה, אבל הייתי ילדה והייתה לי המון סבלנות והצלחתי להתעלם מהמגרעה הזאת ולאהוב אותו איך שהוא. האמא שלו תמיד עשתה הכל השבילו מלתכנן את החתונה דרך הברית של הילד קניית הדירה ואפילו בבר מצווה של הילד היא הייתה מעורבת. אפילו בזמן הלידות הייתי לבד. מתוך ארבעה ימים בבית חולים הוא הגיע לחצי שעה ביקור. אני לא יודעת איך הדברים האלה לא הפריעו לי עד עכשיו , תמיד היו כעסים על למה אתה לא עושה או למה צריך כל דבר להגיד , ואחר כל הכל נעשה ואני הצלחתי להרגע והכל חזר לשגרה למשך חודש חודשיים עד שהכל חזר שוב. כל פעם שהיה כעס או מריבה בנינו אני זאת שניסיתי לפייס, שניסיתי להתקרב, שיזמתי קרבה מינית בנינו. שום דבר לא הגיע מיוזמתו. הוא לא מדבר ולא מספר מה עובר עליו, אבל כשהוא מתרגז הוא שובר דברים ומציף אותי בהודעות אס אם אס מרגיזות ומעצבנות. אני תמיד נותנת את הלב שלי בשביל כולם חוגגת לכולם מכל הלב ימי הולדת, זוכרת את של כל המשפחה. כשמגיע היום שלי שום דבר לא עושים למעני. כבר נמאס לי לספוג עלבנונות, כבר נמאס לי להבין את כולם, כבר נמאס לי לרוץ אחרי כולם ובסוף אני מקבלת סטירת לחי. בזמן המלחמה האחרונה יצא שאני עבדתי וכולם היו בבית , הכנתי אוכל שיהיה להם קל לחמם ולאכול, והודעתי להם שאני מאחרת. ובסוף התברר לי שאפילו לא חשבו עלי ולא טרחו להשאיר חלי כלום, אחרי שכל הזמן אני זאת שדואגת שיהיה להם מה לאכול. מאז הכעס מצטבר ומצטבר ואני לא מסוגלת להרגיע את עצמי. אני נמצאת בשיחות אצל פסיכולוגית ועם כדורי הרגעה. אבל לא מרגישה שום שינוי כי תמיד נוסף כעס חדש. אני כל כך לבד. גם ברגע זה אני כבר שעה לבד כי הבעל ישן בסלון כמו בכל יום. כבר שנתיים אפילו יותר לא היתה בנינו קרבה כי אני הפסקתי להיות היוזמת. אני לא יודעת מה לעשות, אני פוחדת להתגרש ואני רוצה לשנות. אבל עכשיו אני לא מסוגלת, אפילו שיש סוף סוף דיבור מצידו קשה לי לקבל את זה. לא מסוגלת לפנות לאף כיוון.

 

[צונו123]

גם עם בעל כזה אפשר להגיע למצב

תוכלי להתמודד איתו. אני מבינה שליעוץ זוגי או טיפול זוגי הוא יסרב בתוקף.את לא צריכה פסיכולוגית ותרופות הרגעה. את צריכה ללמוד להתמודד. כי להתגרש אינך רוצה, נכון? אז שום פסיכולוגית רק מטפלת זוגית. זו דעתי ובהצלחה. שבת שלום.

 

[litzuf]

האמת...

כבר ניסינו יעוץ זוגי, אבל אני הייתי בהתקפת כעסים ועצבים שכל דבר הרגיז אותי. כמו שאני אומרת לו כל דבר מה לעשות,אז גם כל מה שאמרה לו היועצת הוא עשה כמו רובוט. וזה הרגיז. שום דבר לא מגיע לו מהנפש כי הוא רוצה. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי. המח שלי אומר לי שעלי לקבל אותו ככה כי ככה הרגלתי אותו, כי עד עכשיו זה לא הפריע לי אבל הלב דורש ת המילה החמה את החיבוק בזמן הנכון, את תשומת הלב שאין לו. המלחמה הזאת בניהם קשה מאוד

 

[רחל הדרומית]

היייייי צונו יקרה../images/Emo24.gif

נדפק לי המסנג'ר, לא מצליחה לסדר, אז שולחת לך פה חיבוק.

 

[צונו123]

../images/Emo140.gifוגם../images/Emo51.gif שבת קסומה.

 

[רחל הדרומית]

קשה לקרוא כזה דבר........

הבנתי את התמונה הכללית. תראי בואי אספר לך, תמיד חייתי במצב של נתינה לאחרים. כל חיי עזרתי, תמכתי, חיבקתי, עודדתי והענקתי בלי סוף. גם היום אני נותנת מעצמי לאחרים יותר מאשר לעצמי. הדימוי העצמי שלי היה מאד נמוך, אף פעם לא אהבתי את עצמי, לא יכולתי להראות עצמי בחברת אחרים, סגורה, מופנמת, בודדה, עצובה, רגשות אשם, נחיתות מה שרק אפשר. כל חיי אמרתי לעצמי לילדיי יהיה כל מה שלי לא היה בילדותי, ואז כשהם נולדו נתתי את כל כולי לילדים, אימצתי עוד שלושה אחים אליי הביתה, נותנת להם אהבה גדולה משקיעה את רוב שעות היום במשפחה. לעצמי לא דעגתי, לא היה אכפת לי, שמנה, רזה, יפה, מכוערת העיקר שלאחרים יהיה טוב ושארגיש נפלא שלא חסר להם כלום. אבל יום אחד ישבתי עם עצמי, סתם ככה זה יצא, ואז התחלתי לשאול את עצמי, היי אני כבר בת 35, מה היה לי עד עכשיו? מה השגתי בכל מה שעשיתי? איפה כל חוויות הילדות שלי? היכן טיילתי עד היום? מה עשיתי בשביל עצמי כדיי שגם לי יהיה טוב? האם ככה אני רוצה לחיות את שארית חיי? רק בלתת ולתת ולתת? מה לי לא מגיע קצת להנות בחיים מדברים שקשורים רק אליי ולא לאחרים? מה לי לא מגיע לצאת לחברה לשתות קפה ביחד ולפטפט? ריבונו של עולם אני חיה בתוך בועה, חיה רק בשביל האחים וטיפטיפה מזה לא נותנת לעצמי. איפה בן זוגי בכל זה? איפה היציאות והבילויים ביחד, מה התחתנו רק בשביל להביא ילדים, לעבוד, הבייתה ושוב ילדים? זהו החלטתי שזה לא מתאים לי דרך החיים שאני חיה בה. ואז התחלטי לעשות שינויים. קודם כל בדימוי העצמי שלי, ירידה במשקל, להתחיל לאהוב את עצמי, ברגע שאהבתי את עצמי התחלטי לצאת, העמדתי עובדה אני יוצאת אתם מסתדרים לבד וכך הלאה והלאה, ואז הזוגיות בינינו הלכה והתחזקה, הרבה שיחות, לפתוח את הלב ולומר לו כל מה שיש לי ומפריע לי, והתגלה לי כמה הוא מפרגן, אוהב, תומך, ומוכן לתמוך בי בכל דרך שבה אלך. תראי נשמה שלי, איזה חיים יש לך עכשיו? ככה את רוצה להמשיך את חייך? את חייבת להגיע להחלטה ומיד, את מתארת פה חיים שאף אחת לא הייתה רוצה להיות במקומך, נכון זה קל לומר תברחי, תברחי כל עוד את יכולה, בני לעצמך חיים טובים יותר, אבל קשה ליישם. נשמה, ילד לומד להתמודד, קודם כל חשבי על עצמך מה הכי טוב לך, מה היית רוצה שיקרה עכשיו, ויחד איתך יזרמו הילדים, אף אחד לא יכול לחיות את החיים האלו במקומך, ובטח ובטח התערבות חמתך. שבי עם בן זוגך, אמרי לו עכשיו חד וחלק, אני רוצה שיחה רצינית איתך, פתחי את ליבך בפניו, שפכי הכל בלי פחד. ופשוט תאמרי לו אם המצב בינינו לא משתנה אני עוזבת, פשוט עוזבת הכל ומתחילה חיים חדשים עם הילדים, תראי לו עד כמה נמאס לך. עם פסיכולוגית את יכולה להתייעץ, תרופות מרגיעות באותו רגע אבל הביצוע האמיתי, והפיתרון הסופי הוא רק את. אל תחששי ממה שאומרים הסובבים אותך אלה חיים שאת הולכת לחיות איתך, ההתחלות לשינוי יהיו קשות מאד, אבל לבסוף לפחות תצאי מאושרת ושלמה עם עצמך, דיי, תתחילי לחיות, אני לא אומרת לחתוך ומיד להתגרש אבל לשתף אותו בהחלטות שלך לשנות, אני מהיום לא מוכנה לחיות בצורה כזאת, ואם אתה לא מתכוון ללכת איתי יד ביד אני אעשה שינויים שיפגעו בנו כמשפחה וחבל, אבל לפחות תתחילי, עשי צעד ראשון. נשמה שלי תתחילי לחשוב קצת על עצמך, אלוהים העניק לך חיים כדיי שתחיי באושר, לא שתסבלי ככה. גם לי יש בן עם בעיות קשב וריכוז, נערים בגיל ההתבגרות, אבל הגעתי למצב שאני מפרידה בין הדברים. זמן לבית, לעבודה, לילדים, לבעל, וסוף סוף זמן לעצמי. התחילי להשקיע בעצמך, כדיי שיהיו לך הכוחות להתמודד עם כל השאר.

 

[litzuf]

את יודעת מה קורה לי עכשיו?

אני יוצאת עם חברות למסעדות, אני מבלה. והבעל כלום. לא איכפת לו. היה לי ארוע לא מזמן של חברה שלי, רציתי לשבור את הקרח, רציתי ליצור בילוי משותף רק לי ולו, הזמנתי את אמא שלי להיות עם הילדים. אבל האדון החליט שזה לא מתאים לו אין לו מה לעשות שם. מאוד כאב לי, אמרתי לו שעד שסוף סוף יש לנו הזדמנות לבלות יחד אז לך אין חשק. זה משנה כבר לאן הולכים. בסוף הלכתי עם הילד, והיה לי מאוד עצוב. החיים שלי עצובים מאוד

 

[רחל הדרומית]

אני מאד מבינה אותך../images/Emo201.gif

תראי לי תמיד אמרו לא לומר לאדם אני מרחמת עליך, אלא לעודד ולנסות לעזור. את כרגע חיה במצב מאד לא נעים, אבל זה אף פעם לא מאוחר מידיי, לשבת ולבכות, או לחיות בדכאון וסגורה בתוך עצמך זה לא פיתרון. אם הוא לא עושה שום צעד עשי זאת את. את איתו בתור רעיה ואם לילדיו לא בתור תמונה על הקיר שהוא יכול להביט בה רק מתיי שבא לו. פשוט תבהירי לו גם ככה אני מרגישה שאני בכלל לא קיימת בשבילך, אני רק עם הילדים, מבלה לבד, בבית אתה לא מראה יחס אז לשם מה אנחנו עדיין ביחד? גם אני הייתי אחת כזאת שלא מסוגלת לדבר, בעלי תמיד היה אומר לי אני צריך לעשות בשבילך את העבודה השחורה, לדבר במקומך, הגיע הזמן שתראי נכונות ותתחילי לפתוח את הפה, אף אחד לא צריך להביא אותך למצב של דיכאון, בכי, והשפלה. עמדי על שלך, ותאמיני לי מהפעם הראשונה שפתחתי את הפה רבים מן הסובבים אותי לא העזו להתעסק איתי (מרוקאית עצבנית, חחחח). החיים שלך עצובים אבל את לוקחת בזה חלק גדול מאד, אם תתחילי בשינויים תראי שזה יבוא גם ממנו. עם כל הצער והכאב אני נאלצת לומר לך תני לא סטירה, סטירה שתעיר אותו, (לא אמיתית כן? חח). את רוצה משפחה? שלמות? תתחילי ליישם.

 

[ע ו פ ר ה]

רחלי את ענקית

אני קוראת ומתרגשת ממך. מסכימה עם כל מילה. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי

 

[ע ו פ ר ה]

צביה יקירה ../images/Emo24.gif

כמו שכתבתי לרחלי, אני מסכימה עם מה שהיא אומרת. אני מציעה לך לדמיין איך את רוצה שחייך יהיו. איך את רוצה שחיי הזוגיות שלך יהיו. ממש תדמייני כאילו זה קורה עכשיו. אם את רוצה שיהיו שיחות עם בעלך, יציאות משותפות, אינטימיות, שהוא ייזום יותר דברים - ממש תדמייני כאילו זה קורה. בנוסף תתחילי לבחון מה הדברים הטובים שיש לך כרגע. תפסיקי לקטר על מה שאין כי דומה מושך דומה. לפני כשנה החלטתי לעשות שינוי בזוגיות שלי. בעלי היה מוכן להתגרש ממני - אני רציתי בזה שנה קודם. ואז יום אחד פשוט התיישבתי וחשבתי מה התכונות שאני אוהבת בו. מה הדברים שאנחנו עושים ביחד. הוא לא שיתף פעולה בהתחלה. הוא אמר שהוא רוצה להיפרד. ואני אמרתי לעצמי: אני לחיים שלי מזמנת חיים משותפים איתו. דמיינתי איך אני רואה את החיים איתו. כשאנשים שאלו אותי מה קורה בינינו, כי הייתי קוטרית גדולה בתחום, התחלתי לענות הכל טוב. בנוסף דמיינתי שהוא מעודד ומשבח אותי בתחום המקצועי - תחום שמאוד רחוק ממנו. לימים הוא התחיל לעודד ולשבח. הזוגיות שלנו עלתה על דרך המלך. מה שאני רוצה לומר לך זה, שאת צריכה קודם להתמקד במה שאת רוצה ומשם להתחיל ולא לצפות ששינוי יקרה ביום אחד. וכמו שרחלי כתבה: תעשי דברים שיחזקו אותך. דברים שאת אוהבת לעשות. תראי באיזה תחומים את חזקה ומה את יודעת לעשות ותשבחי את עצמך על כך. ממקומות נמוכים אפשר רק לעלות. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי

 

[litzuf]

שלום לך עופרה. בוקר טוב

אני לא מרגישה שאני מקטרת כי אני תמיד מסתירה מהסביבה את מה שאני מרגישה באמת. ובוכה בסתר. אני יוצאת עם חברות והראש תמיד חושב בפנים, ולא מצליחה להגיע לפיתרון הנכון. כלומר אני לא מצליחה לבחור . במשך כל זמן הנישואים אני זאת שתמיד מצאתי את הפתרונות לבעיות את הפיוס למריבות את הרעיונות לשיפור, פתאום אני לא מצליחה. משהו השתבש במוח שלי. נגמר לי הסבלנות. מרגישה תקועה. מבחוץ אני מראה שהכל בסדר, עם הילדים אני עושה מאמצים ורצה איתם לכל טיפול אפשרי. אבל בפנים נשרפת.

 

[ע ו פ ר ה]

אני מציעה לך לשנות סדרי עדיפות

ולהזיז את עצמך לראש הרשימה. כשאת תהיי חזקה תוכלי לעזור לילדים שלך ממקום חזק יותר. העזרה תהיה אחרת. אולי אותן ריצות אבל תהיי פחות שחוקה מהן. אחד הדברים שלמדתי בחיים, זה לדעת שאני מתפקדת לבד ואז כשבעלי נמצא ועוזר זה בונוס. היו שנים שחייתי בלעדיו, הוא עזב. כשהוא חזר הוא חזר כטייס באלעל, מה שהשאיר אותי לבד להתמודד עם הדברים היומיומיים וזה כולל ילדים. המסר הוא לקחת לעצמך את הכוחות שאת נותנת לאחרים ואחר כך לתת לאחרים לפי בחירה ולא בגלל שצריך. להחליט כמה את נותנת ומתי. בהצלחה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי

 

[רחל הדרומית]

עפרה תודה על המחמאה../images/Emo24.gif

מילותייך עמוקות ונותנות לי הרבה כיוונים בחיים. תודה.

 

[litzuf]

אאאאאאווווףףףףףףף

אני לא מצליחה להרגיע את העצבים שלי מתוך הגוף. הלב משתולל בפנים, אני רוצה לחשוב חיובי,אני רוצה לחשוב אופטימי ולא מצליחה. עכשיו אפילו כשבעלי כבר כן מנסה להתקרב אני בורחת וכועסת דווקא עכשיו. אחרי שהייתי בחדר מיון שבוע שעבר עקב התפרצות חזקה מאוד.

 

[רחל הדרומית]

היייייי תתעודדי

תנסי לעזוב רגע הכל בצד, אולי עדיף לך קודם להיות קצת עם עצמך, את יודעת הייתה לי תקופה שהרגשתי מאד חנוקה נפשית, לא הייתי מסוגלת לקחת חלק פעיל בבית. לכן פשוט לקחתי את הרגליים ונסעתי לבד סוף שבוע לתל אביב להיות לבד עם עצמי, טיילתי בים, חשבתי עם עצמי מה עליי לעשות על מנת לתקן כל מה שמפריע בבית. מוצאי שבת חזרתי אחרת לגמריי, רעננה יותר, מחייכת, פתאום הבנתי איזה משפחה נהדרת יש לי ושהרבה מכל מה שקרה היה באשמתי. הרבה מכל מה שקורה אני מבינה שבא ממך, הוא מנסה ומראה נכונות ואת בורחת, את נותנת לרוע להשתלט עלייך. תנסי קודם כל להיות רגועה, את מרגישה שאת תלויה בתרופות ובעזרה של אחרים, אבל לא, זה לא יעזור כמו שאת תעזרי קודם לעצמך. שלטי בכעס שלך, מצב שבו את מגיעה למיון? מה קורה לך? יש לך ילדים בבית. מה שאנחנו משדרים לילדים ככה הם גודלים, הם רואים ומרגישים מה עובר עלייך וזה יפגע בעתידם. זה מה שאת רוצה? אני בטוחה שיש לך הרבה מה לתת, הרבה תחומי חיים שאת טובה בהם, התמקדי רק בזה. קומי בבוקר ואמרי לעצמך מהיום הכל מאחוריי אני מתחילה שינוי בעצמי, ברגעי כעס ומשבר נסי למצוא משהו שיעסיק אותך, באותו רגע צאי מהבית לכי לחברה, אם זה הילדים העזרי בבעל שבאותו רגע יהיה הוא איתם ואת תהיי לבד עם עצמך עד שתרגעי. מה שווה כל הכעס הזה? מה זה יתן לך? את רוצה לחשוב חיובי, אז חשבי כך, אל תתמקדי במה שקורה עכשיו.

 

[litzuf]

את לא מבינה !!!!

אני כבר מיואשת אני כבר מותשת. אני מוציאה המון אנרגיה בשביל שלילדים יהיה טוב. בקשר לבעל, אני נרתעת כי כל הזמן הייתי צריכה להגיע למצב של עצבים כדי שהוא יתחיל ליזום, ותמיד הייתי נרגעת והכל היה בסדר. פתאום אני לא מסוגלת להרגע!! למה תמיד אבל תמיד אני צריכה להריע להתפרצות כדי שהוא יראה שאני קיימת למה??? כל לילה אני נכנסת למיטה כמו כלב לבד בעוד הוא נרדם כבר בשעה תשע בסלון, כל לילה אני בוכה לבד ואף אחד אפילו לא יודע.