אפשר להצטרף? 
שלום לכולן... אני אומנם לא נופלת מבחינת הכלל לקטגוריה: אשה אבל אני אספר קצת על מה מביא אותי לפה... לפני כשנה התחילה אצלי הפרעת אכילה שהדרדרה לאנורקסיה... התעלמתי ממנה ויצאתי לשנת שירות (אני לפני צבא) שהתחלתי בספטמבר... במהלך החודשיים האחרונים שם הבנתי שאני לא מסוגלת לחיות כמו שחייתי ועדיין חיה, והתחלתי טיפול ביום ראשון אצל מטפלת להפרעות אכילה. החלטתי לעזוב את השנת שירות ולתת לעצמי זמן עד הגיוס באפריל, זמן להשלים עם עצמי ולנסות להחלים למרות הקשיים הגדולים, זמן לעבוד קצת על התפתחות אישית, לעבוד בכלל, ללמוד, ולהיות בסביבה תומכת. כחלק מניקיון הרעלים שאני מנסה לעשות נפרדתי מבן הזוג שהיה לי במשך השנה האחרונה. אני מנסה להתחיל דרך חדשה של טיפול פסיכולוגי, דרך חדשה בהתמודדות עם האוכל, עם עצמי, עם הרגשות שלי, עם הזוגיות שנהרסה. אני יודעת שזה לא יהיה פשוט, זה כבר לא פשוט, אני תשושה ועייפה ובקושי מחזיקה את עצמי בגלל המחסור במזון, ומצד שני מסתכלת על עצמי במראה ונגעלת ממראה השלד שניצב לפניי. אני מתוסכלת מהרצון להבריא לעומת ההרגל לא לאכול. אני יודעת שאני רק בהתחלת הטיפול ויש תקווה. אני מפחדת מחוסר מעש. אני מפחדת שאני ארגיש שאני נרקבת בשגרה היומיומית בבית ובעבודה לעומת מה שהיה בשנת השירות... יחד עם כל זה אני זקוקה לסביבה תומכת ואוזן קשבת גם אם היא וירטואלית... וזו הסיבה שהחלטתי להצטרף התסכימו?
שלום לכולן... אני אומנם לא נופלת מבחינת הכלל לקטגוריה: אשה אבל אני אספר קצת על מה מביא אותי לפה... לפני כשנה התחילה אצלי הפרעת אכילה שהדרדרה לאנורקסיה... התעלמתי ממנה ויצאתי לשנת שירות (אני לפני צבא) שהתחלתי בספטמבר... במהלך החודשיים האחרונים שם הבנתי שאני לא מסוגלת לחיות כמו שחייתי ועדיין חיה, והתחלתי טיפול ביום ראשון אצל מטפלת להפרעות אכילה. החלטתי לעזוב את השנת שירות ולתת לעצמי זמן עד הגיוס באפריל, זמן להשלים עם עצמי ולנסות להחלים למרות הקשיים הגדולים, זמן לעבוד קצת על התפתחות אישית, לעבוד בכלל, ללמוד, ולהיות בסביבה תומכת. כחלק מניקיון הרעלים שאני מנסה לעשות נפרדתי מבן הזוג שהיה לי במשך השנה האחרונה. אני מנסה להתחיל דרך חדשה של טיפול פסיכולוגי, דרך חדשה בהתמודדות עם האוכל, עם עצמי, עם הרגשות שלי, עם הזוגיות שנהרסה. אני יודעת שזה לא יהיה פשוט, זה כבר לא פשוט, אני תשושה ועייפה ובקושי מחזיקה את עצמי בגלל המחסור במזון, ומצד שני מסתכלת על עצמי במראה ונגעלת ממראה השלד שניצב לפניי. אני מתוסכלת מהרצון להבריא לעומת ההרגל לא לאכול. אני יודעת שאני רק בהתחלת הטיפול ויש תקווה. אני מפחדת מחוסר מעש. אני מפחדת שאני ארגיש שאני נרקבת בשגרה היומיומית בבית ובעבודה לעומת מה שהיה בשנת השירות... יחד עם כל זה אני זקוקה לסביבה תומכת ואוזן קשבת גם אם היא וירטואלית... וזו הסיבה שהחלטתי להצטרף
התסכימו?
