אפשר להצטרף?
האמת הגעתי לכאן בעקבות חברה,שאמרה לי, שכאן זה "המקום" לשפוך את הלב,לשתף ולקטר על כל מה שקשור לשכירת דירה. במשך שבועיים קראתי מה שכתבו כאן ובסיפור כמו שלי עדיין לא נתקלתי. אני כבר 6 שנים שוכרת דירה מחוץ לבית. לפני כשנה עברתי לגור בת"א עם שותף שהוא גם בעל הדירה. במהלך כל שנה היו לי איתו עליות וירידות (כמו בכל שותפות), אך סה"כ הסתדרנו בסדר גמור. בחצי שנה האחרונה, הוא התחיל לרמוז לי שהוא מאוד מעוניין להיות איתי (יש לו חברה) ושלא בא לו עליה אלא עלי. אני די התעלמתי מזה, כי לא רציתי להכנס לכל הפלונטר הזה. אך עם הזמן זה רק הלך והתגבר, עד כדי כך שכל לילה הוא היה מבקש לישון איתי באותה המיטה (כשהחברה שלו לא היתה כמובן...). אני הבהרתי לו שאני לא מעוניינת (לא כי לא רציתי אלא בגלל החברה שלו...), וכך זה היה און אנד אוף. חודשיים לפני סוף החוזה התחלתי לחפש דירה אחרת (הוא אמר לי שהוא עובר לגור עם חברה שלו "בלי ברירה"), אבל מאוד מאוד קשה למצוא דירה בת"א (כמו שחלקכם בוודאי יודעים), והוא מצידו אמר לי כל הזמן שאין בעיה, שאני לא אלחץ, ושאם אני לא אמצא דירה בזמן הוא יוכל להאריך לי את החוזה ואפילו לא ייקח ממני כסף וכל הבלה בלה בלה שמסביב. ואני סמכתי על המילה שלו. וביום שכביכול היה אמור להיות יום הפינוי ב- 1 ליוני, אני עדיין לא מצאתי דירה, אבל הנחתי שיהיה אפשר לסחוב עוד כמה ימים (לדבריו). חזרתי מהעבודה באותו היום וחשכו עיני, כל החפצים שלי, אבל הכל, בלי יוצא מן הכלל, היו בכניסה לבניין. אני הייתי בשוק, הוא לא הסכים לדבר איתי אפילו, לא האמנתי שהוא מסוגל לעשות לי דבר כזה. וככה בערב מצאתי את עצמי יושבת על המדרגות ובוכה, ומחפשת אצל מי אפשר לישון בלילה ולאחסן את כל הדברים שלי (אני גרה בצפון הרחוק שזה מאוד בעייתי). עד עכשיו לא השתחררתי מהטראומה הזאת, ועדיין לא מצאתי דירה, אבל הסיבה שהחלטתי לכתוב את זה היא שכדאי לקחת כל דבר שבעל הבית / השותפ/ה שלכם אומר בערבון מוגבל,גם אם הוא כביכול החבר הכי טוב שלכם. ומניסיון לא כדאי להכנס לדירה שהשותף בה הוא גם בעל הדירה- זה פשוט עינוי סיני! מסקנה: הכי טוב לגור לבד!
האמת הגעתי לכאן בעקבות חברה,שאמרה לי, שכאן זה "המקום" לשפוך את הלב,לשתף ולקטר על כל מה שקשור לשכירת דירה. במשך שבועיים קראתי מה שכתבו כאן ובסיפור כמו שלי עדיין לא נתקלתי. אני כבר 6 שנים שוכרת דירה מחוץ לבית. לפני כשנה עברתי לגור בת"א עם שותף שהוא גם בעל הדירה. במהלך כל שנה היו לי איתו עליות וירידות (כמו בכל שותפות), אך סה"כ הסתדרנו בסדר גמור. בחצי שנה האחרונה, הוא התחיל לרמוז לי שהוא מאוד מעוניין להיות איתי (יש לו חברה) ושלא בא לו עליה אלא עלי. אני די התעלמתי מזה, כי לא רציתי להכנס לכל הפלונטר הזה. אך עם הזמן זה רק הלך והתגבר, עד כדי כך שכל לילה הוא היה מבקש לישון איתי באותה המיטה (כשהחברה שלו לא היתה כמובן...). אני הבהרתי לו שאני לא מעוניינת (לא כי לא רציתי אלא בגלל החברה שלו...), וכך זה היה און אנד אוף. חודשיים לפני סוף החוזה התחלתי לחפש דירה אחרת (הוא אמר לי שהוא עובר לגור עם חברה שלו "בלי ברירה"), אבל מאוד מאוד קשה למצוא דירה בת"א (כמו שחלקכם בוודאי יודעים), והוא מצידו אמר לי כל הזמן שאין בעיה, שאני לא אלחץ, ושאם אני לא אמצא דירה בזמן הוא יוכל להאריך לי את החוזה ואפילו לא ייקח ממני כסף וכל הבלה בלה בלה שמסביב. ואני סמכתי על המילה שלו. וביום שכביכול היה אמור להיות יום הפינוי ב- 1 ליוני, אני עדיין לא מצאתי דירה, אבל הנחתי שיהיה אפשר לסחוב עוד כמה ימים (לדבריו). חזרתי מהעבודה באותו היום וחשכו עיני, כל החפצים שלי, אבל הכל, בלי יוצא מן הכלל, היו בכניסה לבניין. אני הייתי בשוק, הוא לא הסכים לדבר איתי אפילו, לא האמנתי שהוא מסוגל לעשות לי דבר כזה. וככה בערב מצאתי את עצמי יושבת על המדרגות ובוכה, ומחפשת אצל מי אפשר לישון בלילה ולאחסן את כל הדברים שלי (אני גרה בצפון הרחוק שזה מאוד בעייתי). עד עכשיו לא השתחררתי מהטראומה הזאת, ועדיין לא מצאתי דירה, אבל הסיבה שהחלטתי לכתוב את זה היא שכדאי לקחת כל דבר שבעל הבית / השותפ/ה שלכם אומר בערבון מוגבל,גם אם הוא כביכול החבר הכי טוב שלכם. ומניסיון לא כדאי להכנס לדירה שהשותף בה הוא גם בעל הדירה- זה פשוט עינוי סיני! מסקנה: הכי טוב לגור לבד!
