אפשר להצטרף?

מצב
הנושא נעול.
אפשר להצטרף?

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
 
מרגישה בדיוק כמוך ../images/Emo88.gif

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
מרגישה בדיוק כמוך

אולי לא הייתי אומרת שאני רוצה הכי הרבה ילדים אבל אני רוצה מאוד ילדים. בינתיים נראה כמה זמן יקח לי להביא את הבא וכמובן איך יהיה ההריון הבא ואז נישקול כל דבר לגופו של עניין. בעלי אומר שגם אם יהיה לי עשרה ילדים אני לא אהיה רגועה ואחפש על מה להיות עצובה או לבכות... ברוך בואך ומקווה שלא תהיי כאן הרבה זמן
 

סיון01

New member
גמני מרגישה ככה ../images/Emo4.gif

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
גמני מרגישה ככה

אצלנו אי-פוריות זה במשפחה, אימי לא הצליחה להרות שוב אחרי ודודותי גם לא הצליחו להכנס להריון (יש לי בנות-דודה מאומצות), כך שהאובססיה כפולה ומכופלת. אני עם 2 הילדות הכי נפלאות בעולם וובכל זאת רוצה עוד, לא מצליחה שלא לקנא בכל הריונית ובכל מי שיש לה יותר ילדים ממני...והאמת היא שעד שהחלטנו לנסות עם הראשונה בכלל לא חשבתי על ילדים, אמרתי שאני יולדת ישר לתוך הידיים של המטפלת
. אז צר לי לייאש אותך אבל זה לא עובר, וכמעט 11 שנה מאז שנולדה בכורתי, האובססיה הזו עדיין בוערת בעצמותי. לצערי בעלי לא מרגיש כמוני, אבל הוא בכל זאת תורם את שלו
למרוץ לקראת הילדה השלישית (ואני עוד בונה על תאומות!
) אז כשתחליטי לחזור לחתירה, את מוזמנת אלינו, כי כאן אנחנו מבינות. אני רק מקווה שעד אז כל מי שפה כבר תעבור לפורום השני
 

העין ה 3

New member
הגעת למקום טוב...

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
הגעת למקום טוב...
כולנו כאן לא שפויות
גם לי חברה סיפרה לפני שבוע שהיא בהריון עם תאומים. אולי זו אותה אחת
? היא התקשרה לאחל חג שמח ובאותה נשימה סיפרה לי את הבשורה המשמחת...
כאשר עידן היה בן 8 חודשים הריתי שוב (ב-IVF) וכשהייתי בשבוע 6 ועדיין לא ידעתי שההריון לא תקין, ראיתי ברחוב אישה בהריון וקינאתי בטירוף! הסתכלתי על עצמי וחשבתי: תגידי לי, את פסיכית? את בעצמך בהריון - מה את מקנאה? וגברים כנראה, בנויים אחרת! אני בספק אם הם מקנאים. חשבתי אפילו להכניס לכאן סקר בנושא הקנאה הזו, אבל אני עדיין חושבת מה בדיוק לכתוב.
 
איזה עיתוי מדהים להעלאת הנושא הזה

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
איזה עיתוי מדהים להעלאת הנושא הזה
בדיוק אתמול היתה לי שיחה על אותו הדבר עם חברה טובה שלי שנימצאת איתנו בקלחת. ושתינו תהינו האם הסריטה הזו של "לרצות עוד ילד" ולקנא באחרים ולהיות בטיפולים למען ההצלחה, ילווה אותנו כל החיים? האם נישאר פסיכיות לכל החיים בגלל שניגזר עלינו להרות ע"י טיפולים? האמת שאין לי תשובה, ואני מקווה שלא. אבל נכון לעכשיו, את בהחלט לא היחידה, והרצון הזה לעוד ילד קיים גם אצל כאלה שיש להן כבר שני ילדים, גם אני רוצה ארבעה.... למרות האושר העצום שבנותי מעניקות לי. ברוכה הבאה לבית המשוגעים שלנו
שיהיה לך בהצלחה ומהר תמי
 
פעם חשבתי ששנים זה מספיק

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
פעם חשבתי ששנים זה מספיק
הייתי בטוחה שיהיו לי שני ילדים וזה יהיה נהדר. שיניתי את דעתי סופית בערך 3 שעות אחרי שהם נולדו. השפעת האפידורל של הקיסרי פגה, הרחם שלי סרב להתכווץ וקיבלתי כמויות ענקיות של פיטוצין שכמעט הרגו אותי, ותוך כדי המצב הסימפטי הזה שכבתי במיטה וחשבתי שאני חייבת ילד שלישי, לפחות עוד אחד... ברוכה הבאה, יפית
 

Hamsa

New member
היי יפית!!

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
היי יפית!!
קודם כל - ברוכה המצטרפת, ומאחלת לך הצטרפות לתקופה ממש ממש קצרה... שנית - את שפויה, אבל שפויה לגמרי! אצלי, כשהייתי צעירה, לפני שהתחתנתי, תמיד חשבתי שיהיו לי שני ילדים בלבד.. אבל, כמו שאומרים, עם האוכל בא התאבון, כשגיליתי כמה זה כיף (נכון גם קשה...), כמה עמוקים הרגשות וכמה נפלאה החוויה אמרתי שבטוח ארצה שלושה... ואז החלו הצרות, כשהתחלנו בניסיונות לילד השני, שתי הפלות ועכשיו הטיפולים..., בקיצור עכשיו אני מכריחה את עצמי ללכת בשלבים, קודם כל להיות שוב בהריון (מתברר שזו לא ממש משימה פשוטה....), לעבור את ההריון בשלום ללדת תינוק/ת בריא/ה, ואח"כ נמשיך לתכנן. ולגבי חברות הריוניות - שמחה בשמחתן אך תמיד יש לי צביטה בלב..., הנה הן 'משיגות' אותי, למרות שאני לא מודה שאני בתחרות מסתבר שאני כן (לפחות באופן מסויים). הצלחה רבה לכולנו, שתהייה לנו דרך קצרה וקלה!
 
ברוכה הבאה לסנטוריום ../images/Emo24.gif

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
ברוכה הבאה לסנטוריום

איזה כיף לדעת שאני לא המשוגעת היחידה
זר לא יבין את זה... אני לא שוכחת את הרגע שהתייצבתי אצל הרופא, שישה שבועות אחרי לידת בכורי (הריון ספונטני, אחרי שנתיים וחצי של טיפולים) והוא יושב ורושם לי גלולות... ואת הפרצוף התמה שלו אחרי שהודעתי לו "אני רוצה עוד ילד as soon as possible" אם כבר עלה הנושא, מעניין אותי לדעת איך זה משפיע על ההורות שלנו? בעניינים
 

אמאלה2

New member
כאילו כתבתי את זה בעצמי

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
כאילו כתבתי את זה בעצמי
יש ימים שאני חושבת על זה כל הזמן ובאחרים אני מברכת את שני הניסים שיש לי כבר בבית (תאומות IVF). נורא קשה להשתחרר מהרגשות האלה, מהחישובים, מהמחשבות... מעצבן אותי כשאומרים לי למה אני בלחץ הרי כבר יש לי ילדים. לא מבינה למה אני צריכה להתנצל על העובדה שאני רוצה לחבוק עוד תינוק. אבל בסוף היום לכולנו יש נס קטן לחבק וזה הדבר החשוב. ברוכה הבאה לסירתנו ופה המקום להשתפך כי, איך אמרים, זר לא יבין זאת.
 

venus13

New member
ברוכה הבאה למועדון "השרוטות"

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
ברוכה הבאה למועדון "השרוטות"
קודם כל מזל טוב קצת באיחור לתינוק שנולד לך נכון, הטיפולים משאירים שריטה שלא נמחקת ורק מיטשטשת עם הזמן אין ספק שאחרי שנכנסים להריון מטיפולים - מרגישים תמיד במרוץ נגד הזמן בענין זה - שמא לא נספיק... ויחד עם זאת בהחלט מגיע לך גם לעצור ולהינות ממה שיש לך הרי מה שקובע זה קודם כל האיכות ולא הכמות וכשתרגישי מוכנה - וזה יכול להיות גם עוד חצי שנה - תנסי שוב באיזי בהצלחה ונוס
 

מישמיש7

New member
מרגישה אותו הדבר

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
מרגישה אותו הדבר
גם אני חדשה כאן ומרגישה בדיוק כמוך. תמיד רציתי הרבה ילדים, ומי בכלל חשב אז כשהיינו צעירים שזה יכול להיות קשה.. יש לי 2 ילדים בבית והכמיהה לילדים נוספים פשוט לא עוזבת אותי. תמיד נצבט הלב לראות שכל הסביבה והחברות בהריון. לפני כמה ימים סיפרה לי חברה שהיא צריכה לרדת במשקל כדי להיכנס להריון אז אמרתי לה שאני צריכה "רק" 25 אלף שקל (לטיפול) כדי להתחיל
לנסות. את שפוייה לחלוטין, ותרגישי בבית.
 

hillawr

New member
ברוכה הבאה

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
ברוכה הבאה
הגעת בדיוק למקום הנכון. כולנו כאן סובלות מאותה "מחלה", החיים נעים סביב לפני, במהלך ואחרי טיפול כך שאת בחברה טובה (אני מקווה...). אז, קבלי זריקת עידוד להמשך והרבה הרבה סבלנות. הילה של שירה ומאיה
 

hope13

New member
ואו, אז אני לא לבד...

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
ואו, אז אני לא לבד...
יפית יקרה (ההודעה הקודמת שלי נבלעה לה, אז אנסה לשחזר...) ריגשת אותי מאוד בכנות שלך ובאומץ לבטא את מה שאני מרגישה ולפעמים מתביישת להודות בכך... גם אני בעוונותיי מחשבת, משווה, מקנאה. יש לי שני ילדים נפלאים אבל אני כל-כך רוצה עוד וזה כל-כך קשה... בעיקר שמסביבי כולם בהריון והכל בקלי קלות. מזל שמצאתי אתכן ומקווה שגם את תקבלי את החיבוק שלי ושל כולנו ותדעי שאת לא לבד. לי זה מאוד עוזר.
 

MIF2002

New member
הי יפית

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
הי יפית
אכן מוכר ואכן לדעתי השריטה היא עמוקה. לעולם תהיה לי צביטה בלבד כשמישהי תספר לי שהיא נכנסה להריון (ועוד בדרך הטבע זו בכלל חוצפה !!!). גם אחרי הלידה אני ממשיכה להסתכל על הילדים של כל החברות שנכנסו להריון כל כך בקלות וכל כך בזריזות, וחושבת כמה הם שונים, הם לא עברו מעבדות, הם לא היו מוקפאים ולא חיכו להם תקופה כל כך ארוכה, לקחו הורמונים, זריקות ועברו טלטלות נפשיות כדי שייוולדו. אני משתדלת להשלים עם זה שזה דומה להרבה תחומים בחיים יש כאלו שדברים באים להם בקלות, לא לומדים ומקבלים 100% במבחן, ויש כאלו שצריכים לחרוש, להשקיע זמן ומאמץ כדי להגיע לאותה התוצאה, ומקבלים בסוף 100% גם כן. ולמרות זאת, כמו שציינת, אין מה לעשות, החישובים תמיד בראש - איך החברה הזו שנכנסה להריון כל כך בקלות ובמהירות וילדה חצי שנה אחרי שאני ילדתי, בטח כבר מנסה ומחר היא שוב בהריון ועוקפת אותי בסיבוב.... WELCOME TO THE CLUB !!!!
 

מאיו

New member
גם אני כך..

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
גם אני כך..
מחזיקה את מיכל בת חודשיים, וכבר מקוננת על כך שאחרי הלידה הבאה לא יהיו לי יותר תינוקות, ממש פסיכית לגמרי {וכל זה בתקווה שבעלי ישתכנע לעוד ילד}
 

פעם3

New member
החור השחור

אפשר להצטרף?
שמחה למצוא את הפורום הזה שלכם כמה כיף לראות את התמיכה הזאת כאן. ולסיפור שלי- ילדתי לפני חצי שנה אחרי כמה הפלות וטיפולים רבים.... ולאחרונה כל החברות שוב בהריון ואצלם זה הריון שלישי ויש גם רביעי והנה היום חברה הודיעה שהיא בהריון.....ולא רק זה אלא תאומים... איזו צביטה הרגשתי בלב למרות ששמחתי עבורה כל כך. ואני שואלת למה? הרי ילדתי לא מזמן והתשובה שאני מקבלת היא שעניין הפוריות והטיפולים תמיד תמיד יהיו שם בלב לכל החיים. כואב לי כל כך שאצלי הכל הולך נורא קשה ואצל אחרים הילדים מוכפלים בקצב בלי כל מאמץ............ חברה אחרת בכה לי שקשה לה להכנס להריון - הבחורה נשואה חודשיים וכבר בכתה לי ואחרי חודש נוסף כבר הצליחה להרות..... ואני- עם תינוק ביד - בוכה....... חשבתי שהוא ימלא את כל עולמי והוא באמת ממלא אותי באושר אבל זה לא מספיק לי כנראה אני רוצה עוד ועוד ועוד האובססיה הזאת לילדים כאילו אני בתחרות אני מרגישה במירוץ מטורף ורוצה כל הזמן להיות שוב בהריון כל הזמן עושה חישובים שלהיא יש שלושה ילדים ולהיא כבר ארבעה ואני רק עם אחד אני גם רוצה ארבעה, רוצה להיות זו שיש לה הכי הרבה ילדים (שריטה עמוקה לא?
) אבל אצלי זה כל כך קשה גם להכנס להריון גם לסחוב את ההריון גם הלידה תמיד בקיסרי אוף אני מרגישה כל כך רע חשבתי לדחות את הטיפולים לעוד קצת אבל כמו שכבר אמרתי - תחושת המירוץ הזו........להביא יותר ילדים יושבת אצלי עמוק מדי יש כאן משהי שמרגישה כמוני או שאני הלא שפויה היחידה כאן ??? ותודה שאתם כאן
החור השחור
יש לנו ותהיה לנו עד שנגיע ממש לשלב הבלות או לשלב הנכדים תחושה של פער רחב ועצום בין ההגיון המעשי והרגשי שאיתו מחליטים כמה ילדים עושים (בניגוד לכמה רוצים) על בסיס הקושי והעלות הגופנית והרגשית של "השיטה שלנו" לעשות ילדים. הרעב הזה קשה להשביע והוא קיים לחוד מהסיפוק והשימחה שכל ילד נותן. הוא יותר רעב לתהליך מאשר לתואה אנחנו כל כך עסוקות בלרצות הריון שיש לנו עודפים מהרצון הזה במנותק מהרצון להורות. בהצלחה להמשך ובהנאה ממה שיש
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה