אפשר להצטרף?

[26יפעת]

אפשר להצטרף?

שלום לכולם, אני יפעת, עד לפני שבוע חברה בפורום הריון ולידה. ילדתי את יובלי שלי ב-30.12.02 בשבוע 31, בניתוח קיסרי בעקבות רעלת הריון. אני בורה לגמרי בכל הקשור לפגים ושמחתי לגלות פורום פעיל בנושא. עידודים יתקבלו בברכה. ושאלה ראשונה - כמה גרם עולה פג בממוצע שבועי?

 

[shirar1]

ברוכה הבאה!

לגבי המשקל - זה תלוי בהמון דברים (שבוע ומשקל לידה, מצב רפואי, באיזה שלב הוא נמצא וכו´) ומשתנה גם בין פג לפג, וגם אצל אותו פג שבוע אחד לא ייראה כמו שבוע אחר. בכל זאת, עד כמה שאני זוכרת, בשלבים לקראת השחרור עולים בערך בסביבות 150 גרם בשבוע, כמו שתינוק "רגיל" אמור לעלות. מקווה שאני לא טועה בגדול. מה שלום יובל?

 

[מור של תומר ומיה]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

עניתי לך גם למטה לגבי הנקה. אני מלאת הערצה שהצלחת להיכנס לפורום כל-כך מוקדם אחרי הלידה. מאחלת לכם שהות קלה בפגייה ושתגיעו מהר הביתה. ולגבי המשקל - נורא קשה להגיד. והאמת - בשלב הזה זה פחות חשוב. יותר חשוב המצב הכללי שלו - מונשם? מקבל הזנה בוריד או בזונדה? העלייה במשקל עוד תבוא! בהצלחה

 

[אינה של יערה]

ברוכים הבאים יפעת ויובל! ../images/Emo42.gif

גם את ממורעלות ההריון... מתארת לעצמי שהימים שלפני הלידה לא היו לך פיקניק בחיק הטבע

מה שלום יובל? אני מתארת לעצמי שהוא נושם יפה לבד. בהתחלה הם יורדים, אחר כך הם מתחילים לעלות, תלוי מאוד במשקל ההתחלתי (כמה באמת?). עד 1.400 גרם העלייה די איטית, 10-15 גרם ליום והיו גם ימים עם אפס עלייה. פתאום ב-1.400 הם מתחילים לתפוס תאוצה ולעלות 20-30 גרם ליום ולפעמים גם 40-50. הכוונה כמובן לפגים בריאים

מחלות זה סיפור אחר לגמרי. מקווה שאת מתאוששת מהטראומה (וזו חתיכת טראומה לגוף, הרבה הרבה יותר מלידה רגילה) ושלחץ הדם שלך מתנהג יפה. חייבים לנוח והרבה. אני לא נחתי, נהגתי לבד לפגייה 6 ימים אחרי הניתוח, וכל הזמן הייתי על סף התמוטטות. צריך לצערי גם לעשות את הבדיקה החביבה עלי מכולן - איסוף שתן של 24 שעות - כדי לוודא שהכל חזר לתקנו. למזלי יש לי רופא משפחה מאוד יסודי שגם שלח אותי לאקו לב ולבדיקת תפקודי כליה. ולעידוד - ילדי שבוע 31 נחשבים לזקני הפורום

מקווה שכבר נותנים לך להחזיק את יובל. תבקשי, לא, תדרשי לעשות לו קנגורו. אין כמו קנגורו. שיובל יצמח ויגדל - אינה ויערה

 

[אורן של איה]

כמה שיותר!!!

כל יום שאיה עלתה במשקל התרגשנו נורא. עד כדי כך שאני זוכר את היום שהיא הרביצה 14 גראם!!! אין חוקים. כל עוד אין ירידה במשקל (אחרי הירידה הראשונית, כמובן) אז הכל הולך. התיקווה היא להתקרב כמה שיותר לקצב העלאת המשקל ברחם, שעומד בשבועות מתקדמים בערך על 40 גראם ליום (נדמה לי). כמה זה יוצא לשבוע? שיובלי יעלה לאט- אבל בטוח!!! נכון? ברוכה בהאה, שיהיה קל ומהיר... אורן

 

[אמא של עמרי]

הי ברוכה באה .

אני נותחתי בדיוק בשבוע 31 עקבות רעלת קשה . בהפתעה גמורה . ואני בטוחה שאני יודעת מה עובר עלייך הן מהתאוששות מהניתוח + רעלת ..( אני הייתי נפוחה כמו בלון ) ומההלם של הפגיה והמצב של העובר ( אני מקווה שהוא טוב ) . ממבט לאחור אני יכולה לסכם ולאמר שלמרות כל העליות והמורדות בתקופה כזו . הכל עבר והסתדר ( חשוב להיות תמיד אופטימית ). אפשר לשאוב המון כוח ואנפורמציה מהורים אחרים ותיקים יותר בפגיה . ומהצוות כמובן . ולהעזר המון במשפחה ( אפשר לעשות תורניות ליד האינקובטור ) את זקוקה להמון מנוחה ולהתאושש . העליה במישקל היא בהתחלה הדרגתית יש לכם בערך חודשיים לבלות בפגיות . תעדכני אותנו.

 

[26יפעת]

תודה על קבלת הפנים החמה!

יובל התחיל במשקל 1,135 וכמו שאמרתם אכן הייתה ירידה ראשונית, אתמול הוא עלה 40 ג´ והיום 55 ג´ ואנחנו מאוד גאים בו ומקווים שכך זה ימשיך. אתמול גם נתנו לי לראשונה לחתל, להלביש ולהאכיל אותו וקנגרו אני עושה יום יום אפילו שנראה לי שאני היחידה שם אבל לפחות אין להם התנגדות... אני נמצאת שם מעט שעות (שעתיים שלוש ביום) אני מקווה שזה לא עושה אותי אמא רעה אבל זה כל מה שאני מסוגלת כרגע, אני מניחה שעם הזמן אני אשב שם יותר אבל הטראומה של הגוף עדיין איתי... אני מקבלת אותו ואוהבת אותו ובכלל לא נמצאת בדיכאון אבל ההורמונים שלי משתוללים ואני בוכה מכל דבר קטן ומשגעת את בעלי המקסים שסופג הכל באהבה (בנתיים...) המון תודה על העצות, הטיפים והמסרים האישיים. נראה לי שהפורום הזה הולך לתפוס מקום מרכזי בחיי!!!

 

[אורן של איה]

נראה

שלפחות מבחינת משקל יובל כרגע בדרך המלך. 40 ו55 גראם ליום זה מקסים!!! יש לך סיבה לשמוח.... שכל השאר גם יעבור בשלום....

 

[אינה של יערה]

מה כתבתי לך לפני 2 הודעות?

הגוף והנפש שלך עברו טראומה הרבה מעבר להלם הרגיל של לידה, ועוד בקיסרי חירום. ברעלת הריון הגוף שלך נמצא על סף קריסה, בלי להגזים. בימים הראשונים עוד מתפקדים על האדרנלין אבל אחר כך התשישות פשוט מחסלת אותך. תנוחי תנוחי ושוב תנוחי. אדם רגיל, שעבר למשל ניתוח אפנדציט או כיס מרה, בליים לא היה חושב לתזז לבית-חולים כמה ימים אחרי הניתוח אלא היה מתפנק בבית שבועיים. אני גיליתי שבימים שאני מרוטה ומותשת המגע שלי לא הרגיע את יערה, רק עיצבן אותה. אז תהיי שם שעתיים-שלוש, תנוחי, תחלימי, תהיי רגועה ותאמיני לי שבבית את כבר לא תוכלי להוריד אותו מהידיים. ממליצה לך על התינוכיס, תינוח או איך שלא קוראים לזה. זה קנגורו בילט-אין. וכל הכבוד, כל הכבוד, כל הכבוד על המשקל!

 

[אורן של איה]

מסכים מאוד עם אינה

המתח של הפגיה כל כך גדול שיותר מזמן X התרומה שלך הופכת להיות שולית. אני לא חושב שניתן למדוד את זה אבל אני חושב ששעה,שעתיים ראשונות הן הכי חשובות. אח"כ- לכי טפלי בעצמך אם את יכולה. אין פה נכון- לא נכון. הכל בסדר. העיקר לשמור על הבריאות הנפשית, דבר שלדעתי לא יתכן ולא יקרה. אני חושב שכולנו מעורערים בצורה זו או אחרת. אני למשל לא הסכמתי לקבל התנהגות מהוססת מצד החברים שלי וכל מי שלא עמד לצידי במכסימום- הועף כמו טיל. רק מי שעמד לצידי ותיפקד כמו שצריך עבר את התקופה הזו. אז ה"חויה" הזו עירעה לחלוטין את חיי החברה שלי. אני בטוח שיש עוד אנשים פה שהושפעו בצורה זו או אחרת. זה משהו שילווה אותך לכל החיים... מאוד מענין אותי מה אתם חושבים/אתן חושבות. האם גם עליכם עבר מכבש ששינה אותכם לחלוטין?

 

[צמריקו]

עלייה במשקל

למזלי הטוב (אני חושבת...) ילדתי בהלל יפה. כ 5 שעות אחרי הניתוח שאני עוד מסטולה לגמרי, הגיעה אלי האחות הראשית והרופא התורן ואמרו לי "ילדת פג", "מה אתם אומרים?" ובאותו מעמד הסבירו לי שמה שהילד הכי צריך זה קנגרו וציצי. ואת זה הוא קיבל כבר מהיום למחרת. (הוא לא קיבל שום תוסף מזון מעבר לחלב אם). עופרי העלה במשקל במהירות עצומה, היינו שוקלים אותו כל יום והיו ימים שהוא העלה 50 גרם ביום! בתוך שלושה שבועות הוא עלה מ 1400 ל 2000. אז כנראה לנו היה באמת מזל