אפשר להצטרף?

[עדי 5]

אפשר להצטרף?

איזה כיף למצוא כזה פורום חם , משפחתי ותומך.
אז נעים מאד...
אני עדי,אמא למתגייס די טרי,חודש וחצי על מדים.
זהו בני הבכור ואחריו יש עוד ארבעה ילדים.

 

[פולי44]

הי עדי, ברוכה המצטרפת

תמיד נעים לנו לקבל למשפחתנו עוד חברים, ואת כבר ראית בעצמך עד כמה הפורום הזה הוא כיפי,מחבק ותומך, אז שיהיה בהצלחה למתגייס הטרי (לאיזה חיל?)
אציג את עצמי: אני אמא לחייל בתותחנים שנקרא אצלנו "הטורקיז" שאוטוטו משתחרר (ביולי חפש"ש) ובנים תאומים (שבינתיים מכונים פה "מתבגר א ומתבגר ב") שיתגייסו בנובמבר הקרוב, עדיין לא לגמרי סגור לאן.
שיהיה בהצלחה!

 

[49צהוב]

ברוכה הבאה בצל קורתינו

אמא טריה- בוודאי בשוק מההתנהלות הצבאית, מהטירונות והכל
ומהגוזל שצימח כנפיים בין רגע

נשמח שתשבי איתנו

 

[אמא מתגייסת]

אמא לחייל טרי

ברוכה הבאה...
הבאים בתור - בני כמה? בנים? בנות?
לאיזה חיל התגייס החייל הטרי?
זה המקום לשנים הזויות - לטוב ולרע.

 

[מלכת הלבבות 8]

ברוכה הבאה עדי

אכן בית חם תומך ואוהב
בהצלחה לחייל הטרי שלך

 

[reider]

בטח שאפשר להצטרף

נחמד אצלנו פה

ספרי קצת על עצמך

 

[אמא של פיסטוק11]

ברוכה הבאה עדי

אכן זהו בית חם וחכם. מצחיק ומרגש.
עצוב ושמח סופרות ומתגעגעות ובאמצע .... דואגות.
והכי מקסים שכולן ממש מבינות ! (גם ללא מילים).
אין מקום יותר נכון להיות בו כמו הבית הזה!!!
כל יום לומדת! (היום 9 חודשים wow!)
שיהיה בהצלחה!!!

 

[ל י ת י1]

עדי, ברוכה הבאה

לא רק שאפשר להצטרף אלא גם רצוי....אני רואה באיזו שעה כתבת את ההודעה ומציירת לי את התמונה של אמא ששנתה נודדת מרב מחשבות

השארי איתנו, ביחד זה הרבה יותר קל ונעים

 

[משתפרת]

אפשר ורצוי

כתבי כאן, חלקי איתנו מחשבות, דאגות, חוויות. כאן תמצאי תמיד עין קשבת (בטוי שנתקלתי בו בסוף השבוע ומצא חן בעיני). מדי פעם תוכלי לקבל עצה יעילה או מתכון מנצח, תלמדי איך סופרים את הימים בין החופשות כך שהם זזים פחות לאט, ותוך זמן קצר תוכלי בעצמך לתמוך באחרים.

 

[עדי 5]

תודה על קבלת הפנים החמה.

אז ככה,הטרי התגייס לשיריון.השבוע יש לנו השבעה

.
אחריו יש: בן 17
בת 14
בת 10 וחצי
ואחרון חביב בן 8.

וכמו ששמתם לב,השעות המאוחרות הן השעות שלי.
כשכל הבית כבר ישן ויש לי את השקט לעצמי.

המשך שבוע מקסים לכולכם

 

[עפרה ד]

ברוכה הבאה

יש מקום של כבוד לשריונרים כאן

 

[פולי44]

עדי, באיזה יום ההשבעה?

 

[ל י ת י1]

נעים מאוד

יש כאן נציגות מכובדת לשיריונרים.
ולפי רשימת הגילאים לא תספיקי להגיד ג'ק רובינזון ואת אמא לשני חיילים.....אבל למה אני מלחיצה אותך? לאט לאט...

ולי יש את האדום, כמו שהבנת למעלה מפקד של טירונים אדומים, כמעט שנה וחצי בצבא ומתבגרת בת 16.

וטקס השבעה הוא התרגשות גדולה מאוד מאוד...
עוד מעט בטח יבואו האמהות של השיריונרים עם טיפים לקראת הטקס של אנשי הפלדה.
ברוכה הבאה

 

[שבלולי1]

ברוכה הבאה ל

החם וכן לכוחות הפלדה

אני אמא של גארפילד שהיום הוא מ"כ בשריון ..

לגבי טקס ההשבעה ההמלצה שלי היא לקחת דלי כדי למלא את כלללללללל הדמעות
טקס מאוד מרגש......

שיהיה לו בצלחה ♥

 

[אמא של פיסטוק11]

עדי

נעים מאד!

אני אמא של פיסטוק. שריונר.
(אתמול 9 חודשים בצבא= 9 חודשים שאני כאן!)
יש כאן אמהות נהדרות!!!!ותיקות ממני עם המון המון ידע וניסיון.
(לי באופן אישי זהו דבר שעזר כל כך מהימים הראשונים ועד היום)...

טקס ההשבעה הוא הראשון והמרגש מכולם!!!!
הרבה דמעות של אושר ו...

.
תהנו כל כך....
המון בצלחה !

 

[עדי 5]

אין עליכן,אני יושבת כבר עכשו עם דמעות בעיניים

ההשבעה מחר, יום רביעי.
ביום הגיוס הבטחתי לא לבכות ועמדתי בהבטחה בהצלחה מרובה

לגבי ההשבעה,בטח יהיה "ים של דמעות",בעיקר כששתי הסבתות הגאות נמצאות בשטח.

 

[ל י ת י1]

לא בכית בלשכת גיוס?

את רצינית?
אז מה אם הבטחת?
את מרגילה את הילד שלך למשהו ממש ממש שלילי - לאמא שלא עושה פדיחות, זה לא לעניין...
זה התפקיד שלנו - לעשות להם פדיחות

לוקחים לנו את הילד, משאירים אותנו עם דאגות וגעגועים, מחכות לשיחת טלפון עד שעות מאוחרות, כשהילד מגיע זה עם תיק מלא כביסה מסריחה ואז הוא עייף וישן חצי מהשבת, בחצי השני הוא עם החברה/חברים....מה נשאר לנו?
אנחנו חייבות לעמוד על זכותנו להזיל דמעות, לנופף מרחוק בכל מיני פוזות מוזרות, את זה לא ניתן שיקחו מאיתנו

 

[אמא של פיסטוק11]

מסכימה עם ליתי!

 

[עדי 5]

את גדולה

הבן שלי התגייס למכינה קד"צ כך שאת משבר הפרידה ועזיבת הבית עברתי כבר שנה וחצי קודם.
הפרידה ביום הגיוס היתה במרכזית בחיפה ולא בלשכת גיוס כך שהכל קצת אחרת,לא ממש קולטים לאן שולחים את הילד.
בשישי הראשון כשהוא חזר עם מדים כבר זלגו כמה דמעות אבל בקטנה- (ואני דוקא בכיינית נוראית

)
נו טוב...אני מאמינה שגם אני אתדרדר ואעשה כמה פאדיחות.
מבטיחה לשתף.

 

[פולי44]

עדי, את לא לבד

גם אני לא בכיתי בבקו"ם, כנראה הייתי קצת בהלם מכל ההתרחשות סביב, ובעיקר שמחתי בשביל החייל שלי שכל חבריו המקסימים באו ללוות אותו, אז זאת כנראה היתה התחושה שהשתלטה עלי