אפשר להצטרף?

דנהבננה

New member
אפשר להצטרף?

שלום לכם! גיליתי את הפורום לפני כמה ימים והחלטתי לספר את סיפורי. כל כך הופתעתי כשראיתי שיש עוד אנשים שחיים על מזוודות בדיוק כמוני. אנחנו זוג מעורב,הוא אוסטרלי ואני ישראלית. הכרנו בסידני (למדתי שם שנה) והיינו ביחד כל התקופה,גרנו ביחד אצלו חלק גדול מהזמן. בינתיים,אישור השהיה שלי שם נגמר והייתי אמורה לחזור לארץ לסיים את הלימודים. אפשר לומר שזו היתה אחת ההחלטות היותר קשות שעשיתי - מצד אחד נורא רציתי לעזוב הכל,לשכוח מהלימודים ולהישאר איתו,מצד שני לא רציתי ששנתיים לימודים ירדו לטמיון. גם הלחץ מהמשפחה לחזור לארץ היה עצום. מזה כמעט שנה אנחנו חיים על מזוודות. אני לא צריכה לספר לכם כמה מתישות,ארוכות ומייגעות הטיסות לאוסטרליה - אתם יכולים לתאר לעצמכם,תארו לכם את המרחק מכאן. אני לומדת ועובדת ,כמעט ואין לי חיים,הכל על מנת להיות מסוגלת לממן את הטיסות. הוא עצמאי ועובד חלק גדול מהזמן בארה"ב,כך שגם הנושא הזה בעייתי,להגיע לארה"ב רחוק ויקר. לפעמים אני חושבת שמישהו שם למעלה מנסה לבדוק אותי,כמה קשיים אפשר להערים על הקשר הזה והאם נעמוד בזה. נוסף על כל הצרות,הוא איננו יהודי והמשפחה שלי לא מקבלת את הנושא כל כך טוב,עדיין. הוא התארח בארץ מספר פעמים בשנה האחרונה ועל פניו נראה כי קיבלו אותו די יפה בבית,אבל זה היה נימוס על פני השטח. בעיני הוריי הוא עדיין "גוי" והם חושבים שבתם המבוגרת בת ה-25 הגיעה לגיל שבו היא צריכה להתמסד וכמובן,הוא איננו האדם המתאים. זהו, על קצה המזלג. מקווה שלא יצא ארוך מדי. שוב, שמחתי לגלות אתכם ברשימת הפורומים.
 

מרגוט

New member
אהלן דנה - ברוכה הבאה

נעים להכיר אותך! את לא לבד עם ההרגשה הזאת שמישהו שם למעלה מנסה לבדוק כמה קשיים אפשר להערים על הקשר. נראה לי שזו תחושה די אופיינית לזוגות שמנהלים יחסים מרחוק. אני רק יכולה לומר שזה משתפר עם הזמן. אחרי שלוש שנים על מזוודות ובטיסות, הגעגועים קשים מתמיד, אבל למדנו להתמודד עם המרחק ולא להפוך אותו למכשול שעומד בדרכנו. ולצערי, למדנו את זה בדרך הקשה עם הרבה חיכוכים בהתחלה. אבל שרדנו עם הרבה עקשנות ורצון טוב וכמובן אהבה, כך שזה לא ממש בלתי אפשרי. אני מעריצה אותך על הטיסות לאוסטרליה. אני יוצאת מדעתי בטיסה של חמש שעות לגרמניה, הייתי משתגעת לגמרי בטיסות הארוכות ממש... לגבי העובדה שהוא לא יהודי - לפחות המשפחה שלך קיבלה אותו בבית. אצלי לא ממש היו מוכנים שהחבר שלי יעבור את סף הדלת. כדי להימנע מכל הסצינה המביכה הוא פשוט לא בא אליי הביתה, דבר שדי מכאיב לי ולו עד היום. היו מצבים מאוד קשים אצלי במשפחה בנושא עם הרבה בכי וצעקות וטריקות דלתות לפני כשנתיים, כשהם הבינו שזה לא שגעון חולף, אלא קשר יציב. לקח המון זמן, אבל גם הם מתרגלים לאט לאט. אני מבינה שקשה להם עם העובדה הזאת ואני לא לוחצת עליהם יותר מדי אבל גם למדתי להעמיד גבולות ברורים. כשאומרים לי שאני צריכה למצוא את האדם המתאים, אני כבר לא שותקת ואחר כך הולכת לבכות לבד. אני מסתכלת להם בעיניים ואומרת נחרצות שכבר מצאתי את האדם המתאים ושלא יבלבלו בבקשה בין התאמה לבין העובדה שהוא לא מוצא חן בעיניהם. אבל איך אמרה גל אתמול: יהיה בסדר! אני מאמינה שהאהבה מנצחת.
 

GalGula

New member
מרגוט, אז זה אומר שהמשפחה שלך

למעשה מעולם לא פגשה אותו?? או שאולי בכל-זאת חלק מבני-המשפחה היו נכונים להכיר אותו?
 

מרגוט

New member
לא, המשפחה שלי מעולם לא פגשה

אותו. אבל אני שומרת על אופטימיות. אני באה ממשפחה בעלת רקע מאוד מסורתי והיה לי ברור שתהליך קבלת הקשר שלנו יהיה ארוך ומכאיב (אמנם לא ידעתי עד כמה...). עכשיו, אחרי שלוש שנים אינטנסיביות ביחד כבר קיימת נכונות מסוימת לפגוש אותו ולקבל את העובדה שאנחנו ביחד, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם. אני מאוד מקווה שהמהלך הזה יתרחש בחצי שנה הקרובה.
 

GalGula

New member
גם אני מאד מקוה בשבילך

אני יכולה לספר לך שאצלי היתה במשך כמעט שנתיים מין אבן כבדה על הלב. בשניה הראשונה שההורים שלי פגשו אותו (זה היה בנר שמיני של חנוכה...) - האבן הזאת עזבה אותי! - אני לא הבנתי עד כמה היה חשוב לי שיפגשו אותו, עד שהם פגשו אותו. זה כל-כך הפחיד אותי! וכל-כך נרגעתי - דקה אחרי שנפגשו... אם את רוצה אני יכולה לצרף לינק להודעה שכתבתי על הביקור ההוא שלו כאן.
 

GalGula

New member
דנה, אני מעריצה אתכם! ../images/Emo24.gif

אני לא יודעת אם הייתי עומדת בזה בעצמי - אני מניחה שמחירי טיסות לאוסטרליה גבוהים פי כמה מטיסות לאירופה. והטיסות הארוכות.... אני מקטרת על 3 שעות טיסה... זה יכול לשבור אנשים.. העובדה שבאמת אין חיים מעבר לטיסות (שלא לדבר על חשבונות הטלפון...) וכשמוסיפים לזה את חוסר הפרגון (בלשון המעטה) של המשפחה - זה באמת הופך למשהו בלתי נתפס. גם אצלי במשפחה יש בעיה עם עובדת היותו לא יהודי, אך עם הזמן מתרגלים לזה. הבעיה היא בעיקר עם ההורים, אם כי אמא שלי עם הזמן, לאט ובהדרגה, מגלה סוג של חיבה כלפי אהובי (מאז שפגשה אותו וראתה איזה מותק שהוא). אבא שלי מתעלם מהסיפור לחלוטין אבל אני בטוחה שזה הכי מטריד אותו בעולם. הוא פשוט לא מוציא החוצה את מה שהוא באמת חושב. אז הוא פשוט שותק... אין מילים בפי - כל הכבוד לכם שאתם מצליחים להחזיק מעמד! אני חושבת שאתם עושים טוב בכך שאתם מחכים, עד שתסיימי את לימודייך (אצלנו זה אותו הדבר). כנראה שבאמת מישהו שם למעלה בוחן את אהבותינו. אולי זה נכון אצל כל זוג, אבל אצלנו זה הרבה יותר חזק. ואולי אנחנו גם צריכים את זה יותר, כי בכל-זאת מדובר בזוגיות לא שגרתית, קצת בעייתית... אבל הכי כייפית שיכולה להיות (מסכימה איתי?
). מאחלת לכם באמת מכל הלב שתחזיקו מעמד, ובאמת יהיה בסדר. אנחנו כאן, ונעזור ככל שנוכל. את מוזמנת לשתף אותנו בכל מה שבא לך
. והכי הכי חשוב - ברוכה הבאה
! שמחים שהצטרפת.
גל
 

דנהבננה

New member
תודה לכן! ../images/Emo13.gif ובהמשך לדיון

עצוב לשמוע שאצל שתיכן - בעצם אצל שלושתנו יש את בעיית האטימות של ההורים,ברמה זו או אחרת. מרגוט - היה עצוב לקרוא שהחבר שלך אפילו לא עבר את סף הדלת אחרי 3 שנים ביחד,אבל העיקר שאתם ביחד ואוהבים! להורים לא תהיה ברירה והם יצטרכו לקבל את זה בסופו של דבר. ההורים שלי עדיין מדברים על הנושא במרירות, למרות שכחברי התארח אצלנו בפעם האחרונה,התנהגו באיפוק והוא אפילו עזר לאמא שלי עם הכלים במטבח. אני גרה מחוץ לבית אבל הם התעקשו שאני אגיע לארוחת ערב בזמן שהוא היה בארץ,אז מה הייתי אמורה לעשות? להשאיר אותו מחוץ לעניין? נתתי להם להבין - או שאני לא מגיעה כל עוד הוא בארץ או שאנחנו באים ביחד והם מתנהגים בצורה תרבותית. אחותי המבוגרת דווקא מתה עליו, לה יש ראש פתוח בכל מה שקשור לענייני הדת ומהרגע הראשון שהכרתי לה את טרי היא הסתדרה איתו וכך גם בעלה. לפחות הם עושים מאמץ,ההורים שלי סתם מתנהגים כאילו הם עושים לי טובה. זה נורא מתסכל,במיוחד לאור העובדה שאנחנו מדברים על חתונה ועל המעבר שלי לאוסטרליה בעתיד. איך אתן מסתדרות עם ההורים של בני הזוג? מעניין אותי איך קיבלו אתכן בחו"ל. אתן בוודאי מודעות לכל מה שמספרים על החיים באירופה - בעיקר בנושא האנטישמיות. יצא לי לבקר באירופה לתקופות קצרות,אבל אני לא ממש יודעת איך זה לחיות שם בתור יהודיה. בסידני דווקא הסתדרתי אחלה,אפילו היו לי כמה חברים ישראלים
טרי לא כל כך אהב את העובדה שחוץ ממנו הייתי בקשר רק עם ישראלים באוסטרליה,אבל בהמשך הכרתי אוסטרלים וניו זילנדים באוניברסיטה ואני משתדלת לשמור על קשרים עם מספר חברים,גם כשאני בארץ. גל,גם את נשארת בארץ בינתיים כדי לסיים את הלימודים? חשבתי שלפחות מבחינת השפה היה לי קל להתאקלם כי כשהגעתי לאוסטרליה כבר היתה לי אנגלית מעולה והשהיה שם רק שיפרה אותה בהרבה (אבל יש לי מבטא אוסטרלי מזעזע עכשיו
נראה לי נורא קשה להגיע למקום זר וגם ללמוד שפה חדשה,אז כל הכבוד לך ולמרגוט. קראתי חלק מההודעות הישנות שלכן בפורום,הסתקרנתי
הראש שלי כל כך לא בתואר,אני באמצע תואר שני (למדתי מראש במסלול ישיר לתואר שני) וממש חבל לעזוב את זה באמצע,אחרי כל ההשקעה! הטיסות נורא מתישות,בצורה שלא תיאמן. תארו לעצמכם,אם אני לוקחת חופש מהעבודה כדי לטוס אליו,אני מראש יודעת שאני אבזבז יומיים רק על טיסות הלוך ושוב. פעם טסתי לשם לשבוע,מתוכם יומיים הלכו על שהיה במטוס
 

מרגוט

New member
הורים, אנטישמיות, חברים

ההורים של החבר שלי אוהבים אותי מאוד, ומרעיפים עליי תשומת לב ומתנות כאילו הייתי הבת שלהם. הוא בן יחיד והמשפחה שלהם מאוד קטנה, כמעט ואין לו בני דודים וגם מי שיש לו גרים במרחק שש שעות נסיעה, אז הם אימצו אותי בחום. בתחילת הקשר, כשעוד לא ידעתי גרמנית, היו קצת בעיות תקשורת עם אמא שלו שלא מדברת אנגלית, אבל היא אשה חמה ומצחיקה, אז הסתדרנו בתנועות ידיים ובקצת צרפתית שהיא זכרה מבית הספר. לגבי חברים, אני בכלל לא מכירה ישראלים בגרמניה. שוב, בהתחלה היינו רק אני והוא, אז פחות הכרתי גרמנים. ככל שהתעמק הקשר בינינו, כך הכרתי יותר חברים שלו ונחשפתי ליותר אנשים, ויותר דיאלקטים גרמניים. זה מאוד חשוב האינטראקציה הזאת בעיניי. לגבי אנטישמיות, אני חייבת לומר שמעולם לא נתקלתי בה בגרמניה. מעולם לא הסתרתי מי אני ומאיפה אני באה וכולם היו נחמדים אליי, אדיבים ולבביים. חרשתי את גרמניה לאורכה ולרוחבה בשלוש השנים האחרונות וגם לא ראיתי לא כתובות נאצה ולא גלוחי ראש ולא שום דבר דומה. למען האמת, נראה לי שבנושא הזה התקשורת בארץ קצת מנפחת את הדברים ומוציאה אותם מפרופורציה. לא יודעת איך זה במדינות אחרות, אבל אצל הגרמנים יש גם את רגשות האשמה הכבדים לגבי יהודים, אז הם אפילו יותר חברותיים כלפינו מאשר כלפי שאר הזרים. אמנם שמעתי ביקורות פה ושם על המדיניות הפוליטית של ישראל, אבל הן לא נאמרו בנימה גזענית בכלל, אלא היו הוגנות לחלוטין.
 

GalGula

New member
אצלי זה בדיוק כמו אצל מרגוט!

ההורים של יקירי מאד אוהבים אותי - קיבלו אותי אל ליבם בשניה שראו אותי. אמא שלו כבר בפגישה הראשונה חיבקה אותי בחום, כאילו אני הבת שלה. אני מאד הופתעתי מזה... גם היא לא יודעת אנגלית, אז כרגע השיחות שלנו הן בפנטומימה, אבל מסתדרים. היא אישה מדהימה ומאושרת - ממש כיף לי לראות אותה. כשאני חולה כולם דואגים לשלומי, מסדרים לי תרופות (שירות עד הבית)... בחגים (וגם סתם ככה) אני מקבלת מתנות מההורים, מהסבא והסבתא, מסתם חברים מהכפר... מוזמנת לארוחות כל הזמן (ומשמינה בהתאם
)... גם ליקירי יש משפחה קטנה - אמו מאומצת אז אין לה אחים, ומצד אבא שלו יש לו דוד אחד. אז אני מכירה למעשה את כל המשפחה
. וכולם עושים כמיטב יכולתם בשבילי כשאני שם. חברים משלי עדין אין לי שם, אבל כולם כל-כך חמים כלפי, החברים של יקירי הם גם חברים שלי, וגם יש כאלה שמנסים ליצור איתי קשרי חברות (קצת קשה כשאני בד"כ כאן ולא שם, אבל זה סימן טוב לעתיד). אני לא מרגישה שם לבד, להיפך - תמיד סובבים אותי שם אנשים וחברים - לפעמים אפילו יותר מאשר כאן בארץ. סתם דוגמה - הלכתי עם חברי לבית ההורים של החבר שלו. בקיצור - אמא של החבר, ואחותו, לקחו אותי איתן לבית קפה סמוך. ישבנו שלושתנו (זאת היתה הפעם הראשונה שיצא לי לראות אותן), שתינו קפה, צחקנו, דיברנו, הבעלים של בית הקפה הצטרף אלינו, המלצרית רצתה שאגיע לשם גם בשבוע הבא כדי שתלמד במשך השבוע איך להגיד לי באנגלית כמה דברים שרצתה לשתף אותי בהם.... הרגשתי ממש מוזר, אבל כיף. מין חום אנושי כזה שבארץ לי אישית לא יוצא להיתקל בכזה. לגבי האנטישמיות - מיותר לציין שלא נתקלתי בזה בכלל! אני אישית לא, אולי אחרים כן. בוינה יצא לי לראות יהודים שענדו מגן-דוד בלי חשש ופחד. בגלוחי-ראש לא נתקלתי. גילוי האנטישמיות היחיד שנתקלתי בו במהלך חיי היה דוקא באיטליה - כשראיתי בחלון ראוה של חנות משקאות יינות עם צלבי קרס ותמונות של היטלר...
 

oorly

New member
דנה יקרה

גם אצלי היתה בעיית אטימות נוראה. אצלי בסוף זה נפתר אחרי שבעלי התגייר סיפור של 4 שנים. אם תדפדפי אחורה יש קישור לסרט שעשו עלי ועל בעלי שנמצא באינטרנט. או שפשוט תכנסי ל- וואלה - wow - יצירה עצמאית - "הכל בשבילך". שם אני ובעלי מדברים על הקשיים וגם תראי את ההבדל בין הגישה של האמא היהודיה לבין האמא הגויה. שיהיה לכם בהצלחה. ותזכרי שהאהבה מנצחת!!!!!!!! אורלי
 

דנהבננה

New member
ואו ../images/Emo49.gif

סרט ממש מרגש ואתם זוג ממש יפה
אז יצא שהיו לכם בעצם 2 חתונות,אחת בצרפת ואחת בארץ? מדהים מה שהוא עבר כדי להתגייר,שמעתי שזה תהליך לא קל בכלל,עם כל המבחנים שהם חייבים לעבור. באמת רואים הבדל עצום בין הגישה של אמא שלו לבין הגישה של ההורים שלך. אני מתחילה לתהות,למה ההורים של רובנו מביעים התנגדות כל כך נחרצת? והרוב,בכלל לפני שהם הכירו את בן הזוג. ההורים של חברי קיבלו אותי יפה מאוד,זה עצוב שזה חייב להיות כל כך מסובך בצד השני.
 

oorly

New member
לדנה

גם אצלי ההורים שלו קיבלו אותי יפה מאוד. אבל חשוב לציין שאחרי שהוא התגייר (יותר נכון אחרי שהוא החליט סופית שהוא יתגייר) ההורים שלי מתים עליו, ולא מוותרים עליו בעד שום צדיק יהודי שבעולם. הגיור היה קשה מאוד במיוחד מהבחינה שהלימודים הם שנה שלמה כל יום למשך שעה וחצי בשעות הערב. במקום לעשות את זה פעם או פעמיים בשבוע הם תרתרו אותנו כל יום בשביל שעה וחצי. בנוסף לכך ששני בני הזוג חייבים להגיע לשיעורים. עכשיו תארי לך שאני עובדת במלון במשמרות ערב (15:00 - 23:00) ובעלי הוא שף שעבד במסעד שרוב העבודה היא בערב... בעלי נאלץ להפסיק לעבוד ולחפש משהו לבוקר ולצערי עד היום הוא לא מוצא עבודה נורמלית. ואני איכשהו הסתדרתי עם שאר הפקידים שהחליפו אותי חצי משמרת. (כך שלא מספיק שבעלי איבד את המשכורת שלו המשכורת שלי ירדה לחצי...) ש ר ד נ ו
בקושי. וכן היו שלנו שתי חתונות. אבל כמו שאמרתי האהבה מנצחת!!!
 

GalGula

New member
אורלי, נראה לי שזה חלק מהדיל,

כלומר מי שרוצה להצטרף לעם היהודי חייב לדעת שהוא יהיה חלק מעם שסבל אלפי שנים.... אז המינימום שאפשר לעשות כדי לחנך לכך הוא לתזז את המתגיירים יום יום, בכל פעם לשעה וחצי...
 

blixgirl

New member
היי דנה ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

מצאת אחלה פורום,אנשים מקסימים ומנהלת מגניבה לאללה! אני בסקוטלנד כבר 4 שנים נשואה לאישי הסקוטי שאינו יהודי,הדת אף פעם לא הוותה בעיה ביחסינו,לפחות לא לשנינו...שנינו אתאיסטים מוחלטים... אבל אני מבינה את מה שאת עוברת,גם אצלינו הרימו גבות פה ושם (בעיקר בצד שלי) אבל את כל מרימי הגבה השארנו מאחור,בסוף היום אנו אחראים על האושר האישי של כל אחד מאיתנו...אצלינו יש מקום רק למפרגנים
שיהיה המון בהצלחה והמון כוח :)
בליקסי - בסקוטלנד הגשומה
 

Michal7

New member
אני מבינה אותך לגמרי...

היי דנה, ברוכה הבאה לפורום המקסים הזה! בקשר למשפחה, אני מבינה אותך לגמרי! בתחילת מערכת היחסים שלי עם בעלי (יעני, לפני שהתחתנו), המשפחה שלי הטרידה אותנו ואותו ללא הרף! דודה שלי התקשרה למשל כמה פעמים. פעם אחת היא ניסתה לשחד אותי בכסף שאעזוב אותו ואחזור לארץ, אחר כך היא התקשרה ליקירי וצרחה עליו בטלפון (מסכן שלי). הייתה עוד שיחה ממנה שבה היא איימה שתשרוף אותי וכו´. אבא שלי היה מוכן לומר עלי קדיש. אימא שלי עשתה לי את כל מסע האשמה שהיא יכלה להעמיס עלי (מוצאה מפולין אגב, כך שזה בא לה טבעי). 3 שנים אחר כך, אני ויקירי (הלא יהודי) נשואים וגרים כאן בארה"ב. הוריי באו לכאן פעמיים לביקור, אך במלוא הכנות, האמון אבד. אני לא בוטחת בהם (או במשפחה המורחבת אם כבר מדברים), ולא רואה את עצמי אי פעם הולכת לישראל לביקור. כשהם היו פה הם התנהגו בנימוס כלפי בעלי, אך עדיין רמזו לי שכדאי לי לעזוב. אני כל כך קרובה לנקודה שאודיע להם שאו שיבלמו את הפה, או שאני לא מדברת אתם יותר! טוב, ובנימה אופטימית יותר, סליחה על שלא כתבתי כאן לאחרונה, אבל טבעתי בעבודה, וגם אני ובעלי היינו עסוקים עם ענייני משפחה (שלו), כך שבקושי שהיה לי זמן לנשום! אבל ממש לא בא לי לדבר על זה, אז לבינתיים קבלו:
מיכל פיניקס, אריזונה (ה-נ ו ר א לוהטת....--> בליקסי תשלחי קצת גשם וקור לכיווננו, PLEASE????)
 

blixgirl

New member
../images/Emo42.gifאין אייקון של גשם או ענן...

בכייף לגבי הגשם ,פה לא מפסיק לרדת גשם....אני צריכה להזכיר לעצמי שעכשיו אוגוסט וקיץ כי ההרגשה היא של אמצע החורף.... הטמפרטורות הגבוהות על 15 והממוצע הוא 12-13,הדבר הראשון שלמדתי זה להפעיל את הוישרים באוטו... בלילה יורד ל12-10 וגשום ןמעונן...התארחה אצלינו ידידה משבדיה ( שם לפעמים מינוס 25 בחורף) ביולי ושאלה אותי מה ככה זה כאן כל הזמן...חשבתם לעבור לאן שהוא אחר ? היו כמה ימים יפים לפני שבוע אבל לא הרבה ובהחלט מעט מידי...תשלחי קצת טמפ´ לכאן ואני אשלח קצת גשם לאריזונה מה דעתך ? ד"ש לאיש שלך ויישר כוח חמודה,העיקר שלכם טוב ביחד שום דבר אחר לא חשוב...
בליקסי בגשם
 

GalGula

New member
מיכל ../images/Emo24.gif! העיקר שאת שוב איתנו

אגב, בכל פעם שאני שומעת סיפורים כאלה על הורים - אני מזדעזעת מחדש, כאילו לא ידעתי שזה יכול לקרות.... התחושה העמוקה שלי היא שככל שההורים יותר חלשים ונואשים, ולא יודעים איך להתמודד - כך התגובות הקיצונית שלהם מתחזקות. זה נובע מחולשה וחוסר יכולת להתמודד עם שינויים. לא מתוך איזו אמונה או אהבה. את באמת מתכוונת שלא לבוא לישראל לבקר, או שהכוונה היא לא לבקר אצל המשפחה?
 

Michal7

New member
../images/Emo24.gif

היי גל, מצטערת, נשמה, שעדיין לוקח לי לא מעט זמן לענות, אבל אני עדיין טובעת בעבודה... (וממש לא מתלוננת!) בכל מקרה, כן, אני רצינית לגמרי, אני לא בוטחת במשפחה שלי שלא יעשו משהו מטורף, ולכן לא אבוא לבקר אותם בישראל. ואם אני לא באה לבקר אותם בישראל, מה בדיוק יש לי ולבעלי לחפש שם??
בכל מקרה, אני מקווה שיהיה לכולנו סופשבוע נפלא!
מיכל פיניקס, אריזונה (ה ל ו ה ט ת!!! בליקסי אני מוכנה לקצת גשם בתמורה לשמש ANYTIME, BABY...)
 

GalGula

New member
מיכל, יש לך מליון דברים

לחפש בארץ! אולי לא לבוא לביקורים על בסיס קבוע, ואולי אפילו לא לפגוש את המשפחה. אבל לא היית רוצה שבעלך היקר ידע מי את ומאיפה את באה? שיכיר את התרבות שלך, את מה שעיצב אותך, על הטוב והרע שבזה? שיראה את נופי הארץ הזאת, את האוירה, את האנשים, האוכל, השפה, מזג האויר... שיכיר את המקום בו גדלת והתחנכת, ושהפך אותך לאדם הנפלא אותו הוא אוהב כל-כך... גם אם יש נתק בינך לבין ההורים - זה עדין לא אומר בהכרח נתק מעברך וממה שאת. כמובן שאני כותבת את הדברים מתוך תחושה אישית שלי, כי לי זה חשוב. יתכן מאד ואת לא מרגישה את אותו חיבור שלי יש עם הארץ - וזה לגיטימי לחלוטין. מה דעתך?
 

דנהבננה

New member
מצטרפת לשאלה של גל

גם לי היה חשוב מאוד שהחבר שלי יכיר את הארץ,יטעם חומוס ופלאפל,יסתובב איתי בתל אביב בשישי בצהריים,ילך לים וישחק מטקות,יצפה איתי בתוכניות טלויזיה ישראליות ישנות,אפילו טרחתי ללמד אותו קצת סלנג צבאי
פעם גם גררתי אותו להופעה של זמר ישראלי. הוא דווקא טוען שנהנה. אני בעצם יכולה להבין גם אם את מעדיפה שלא,אולי הקמתם לכם חיים משותפים במקום אחר ואת מסופקת מהחיים האלה,בלי צורך להביא אותו לארץ ולהראות לו איפה גדלת. אני חושבת שזה תלוי בבן אדם,יש כאלה שמעדיפים להתנתק מהעבר כשהם מתחילים חיים חדשים במקום אחר.
 
למעלה