אפשר להצטרף?

vivikoob

New member
אפשר להצטרף?

הי , באוקטובר של שעברה אמרתי לבן זוגי הרץ "אולי אני ארוץ איתך" והוא אמר "בואי" וכך הכל התחיל... רצתי לראשונה את 10 ה ק"מ בטבריה 2009. מאז נכנסתי לדרך חיים של ריצה משולבת ביוגה ( אשטנגה ) וזה עשה בי נפלאות. בגוף, בראש, בחיים ובכלל... לאט לאט מצאתי את עצמי נכנסת לעולם הזה של מושגי ריצה, מרחקים , דפקים, פציעות והתחלתי להתאמן עם (הם מתאמנים ואני מנסה לסיים בזמן...) הסוללים בירושלים – למרות שאני ממש לא ירושלמית . חשוב לי להפיק יותר מ 10 ק"מ האלו. כרגע אין לי שאיפה להעלות את המרחק , אלא לשפר את הזמן שאני רצה אותו. אני מרגישה שאת מירב ההנאה אני דווקא מפיקה ממרחקי 5- 8 ק"מ מהירים יותר אבל יש לי גם סיפוק (איזשהו) בסיום 10 ק"מ איטיים. בכל פעם שאני קצת מתקדמת אני מרגישה שיש לי כ"כ הרבה עוד ללמוד – על הדרך להתאמן , ועל עצמי בכלל. לעיתים אני ממש מבינה על מה מדברים ולעיתים זה נשמע לי סינית . לכן יש לי שאלות , תהיות ולבטים. מקווה לשתף אתכן בהם. ורד
 

omaopa

New member
ורד?

ורד שלנו? אני רואה שיש מישהו במשפחה שמקשיב לי אחרי הכל......
אני קצת נעלבת שאת השאלות את לא שואלת אותנו אבל טוב, נו, ניחא
אולי זה בגלל שעבור השאלה האחרונה ששאלת אותנו קיבלת קצת יותר ממה שציפית. על משקל you got more than you bargained for.... מאידך גיסא, תראי מה קרה לתמר ששאלה שאלה. ככה זה רצים בטייפר - יותר מדי אנרגיות וזמן על הרגליים. בכל מקרה, אני שמחה לראותך כאן. זה מקום אחר ומיוחד. אני בטוחה שתהני פה!
 

vivikoob

New member
אכן...

זה לא סותר - קיבלתי תשובות מאד ממש מעולות - אין להן תחליף, רק נראה לי שכאן יש מקום לזוית קצת אחרת - נשית. איך הראל אמר בציניות הרגילה שלו - " הן כ"כ מחבקות ונחמדות בפורום הנשים" ואני, בשיא הרצינות חשבתי לעצמי - זה מקום שהייתי רוצה להיות.
 

avivar

New member
גמאני

רוכבות שוהם , תצאנה לרכיבת חוויה. כולכן מוזמנות להצטרף אלינו. הקצב יהיה קליל עד קל. העיקר יהיה בלהיות ביחד ולהינות מהנוף.
 

vivikoob

New member
תודה על קבלת הפנים

ושאלה ראשונה שמלווה אותי מתחילת החורף היא עיתוי הריצה. במהלך היום אני עובדת ואחה"צ עם הילדים אז נותרו הבוקר והערב. מצד אחד נעים ולא קר מידי בערב אבל נורא חשוך ויש מקומות שלא נעים לי לרוץ בהם לבד. בבוקר נוראאאאאאא קר וקצת לחוץ (לפני הגן בי"ס והעבודה) מתי אתן מוצאות את הזמן לאימון ?
 

חניתס

New member
בין לבין ובעיקר ביום החופשי!

בס"ד משתדלת לעשות לעצמי ימים ושעות קבועות שהן מחייבות והופכות להיות חלק מהמטלה היומית!
 
מאוד אינדיבידואלי

יש בנות שלא מפריע להן הקור והשעה של הבוקר. אני אישית מעדיפה ערב, למרות החושך, דווקא די נחמד לי, רק מתבאסת שאין לי נופים מגניבים לצלם... חשבת על לנסות לרוץ עם מישהו? אולי זה יעזור לך מהפחד של החושך והלבד
 

מור שלז

New member
ברוכה הבאה ורד../images/Emo140.gifשעות אימון../images/Emo42.gif

שמחה לראות אותך כאן איתנו, אין כמו ריצה עם בן הזוג, איזה כיף לך
לגבי זמן לאימונים: שאלה מצויינת. אני מאוד מאמינה שהמפתח להצלחה ולהתמדה הוא למצוא את הדרך לשלב את הספורט באורח החיים שלנו, ובלו"ז שלנו. אחרת, זה מראש מתכון לכשלון: תמיד יצוצו דברים אחרים, האימון יתבטל/ידחה, נתחיל עם רגשות אשמה, ואז גם לא יתחשק לנו לצאת לאימון הבא. אצלי הזמן היחיד שאני יכולה להתאמן זה בבוקר, לפני שאני מעירה את הילדים לבית ספר. אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר, עד שגיליתי את הריצה. לאט לאט הקדמתי את שעת היקיצה שלי, כי רציתי להאריך את הריצות, ולקבל עוד מהטוב הזה שהריצה נותנת לי, מההתחלה הרגועה של היום. לי אישית פחות מתאים להתאמן בערב. כמנהלת בהיי-טק, יש לי ימי עבודה ארוכים מאוד, עם שיחות ועידה מול ארה"ב, ובימים הקצרים, שאני יוצאת מוקדם, כדי להיות עם הילדים – אני מעדיפה להיות עם הילדים שלי ולא להתאמן (אלא אם כן אני משלבת אימון שחייה, כשהם בחוג בקנטרי). כאמור, אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר, אבל זה השתנה. היום אני לא יכולה לשאת את המחשבה של לוותר על הזריחות המופלאות, על אימון טוב בבוקר, על התחלה שקטה של היום. בעיני זו מתנה שאני נותנת לעצמי כל היום מחדש. כל אחת ומה שמתאים לה לסדר היום, לאורח החיים, לסדרי העדיפויות. ושאלה אליך: הזכרת שאת משלבת ריצה עם יוגה אשטנגה. את יכולה להרחיב קצת לגבי היוגה? איך? מה? איפה?
 

אגשית

New member
הי ורד וברוכה הבאה! נפגשנו בשבת על הדשא

של ארקפה... ולשאלתך: מסכימה עם מה שמור כתבה לך. אחרי שמתגברים על הרצון העז להמשיך ולהתכרבל, יש משהו מקסים בריצות בוקר. בשקט, בתחושה שכולם ישנים ולא עזבת שום דבר באמצע, בידיעה שזה הזמן המוחלט שלך עם עצמך לפני שהיום מתנפל עליך עם כל דרישותיו ומטלותיו. דרך מעולה להתחיל את היום! החיסרון הוא שלגוף לוקח זמן להתעורר והעייפות מורגשת אחרי כמה שעות. בעבר נהגתי לרוץ בערב ומאז שאני רצה בבקרים אני נהנת הרבה יותר. ואם הקושי העקרי שלך הוא קור, אז כמובן שיש פתרונות פרקטיים גם לזה. בהצלחה!
 

vivikoob

New member
אימוני בוקר

באמת היה כיף לרוץ בזוגיות, אבל אז הוא החליט שהוא עושה מרתון ודרכינו נפרדו (בריצה בלבד
) כנראה שאני צריכה יותר להתכוונן למציאת שגרת ריצות קבועה יותר, העניין של הבוקר כ"כ קוסם לי וכל מה שתיארתן נראה לי נפלא – אני רק לא כ"כ מצליחה להרים את עצמי מהמיטה... אשים לי משימה להשבוע לרוץ בבוקר – נראה איך זה יעבוד. לגבי היוגה – תרגלתי אשטנגה לפני שהתחלתי לרוץ, אני מתרגלת בסטודיו קטן ומקסים בהוד השרון – "לילה יוגה". התחברתי לאשטנגה בכך שהיא מאד דינמית, זהו רצף של תנוחות המבוצע בזרימה ובנשימה מאד מיוחדת. לעיתים המאמץ בתרגול מאד גבוה ומזיעים המון (כמו בספורט) אך זה הרבה מעבר לפיזי. נכנסים בתרגול למין סטייט אופ מיינד שדווקא מתוך המקום הפנימי – לא הפיזי מתאפשרות התנוחות הכי מסובכות. איכשהו למרות השוני על פני השטח, אני מוצאת שיש המון קווי דמיון בין תרגול היוגה לריצה (או לכל ספורט סיבולת אחר) ולעיתים גם בריצה יש מקום מאד " לא פיזי" ממנו באים הדברים - פתרונות שהציקו לנו, בכי, שמחה, תחושת אי נוחות לפעמים ועוד. בשבילי – היוגה והריצה תומכות זו בזו. מתוך תרגול היוגה התאפשר לי לרוץ די בקלות בהתחלה ולחזק את הגוף לאורך כל הזמן - ומתוך הריצה להגיע לתובנות שאח"כ יישמתי בתרגול היוגה. אני מתרגלת בסטודיו פעמיים בשבוע באופן מסודר ואחרי כל ריצה נוהגת לעשות מתיחות הלקוחות מתוך התרגול וכך יוצא לי כמעט כל יום לתרגל קצת. ורד
 
ברוכה הבאה!

עדיף לרוץ בבוקר, כך את יודעת שעשית את שלך להיום ונשארים זמן ואופציה לדחוף עוד רכיבה או אימון משקולות או שחיה בצהריים או בערב
 

y a n g

New member
היי ורד

אני מתרגלת אשטנגה יוגה כבר חמש שנים, ורצה בערך אותו הזמן, ומאד מזדהה עם מה שרשמת. גם לדעתי, היוגה והריצה משלימות ותומכות אחת בשניה. החתימה שלי למשל, זה משפט שהמורה שלי ליוגה אמרה באחד השיעורים, אבל לי זה דווקא זה הכי נגע לכל מה שקשור לריצה (פעם לא חשבתי שאוכל לרוץ 20 ק"מ, היום לא רק שאני עושה את זה, זה אפילו בא לי יחסית בקלות רוב הזמן). תודה שניסחת כ"כ יפה את הדברים שרצים לי בראש הרבה זמן. ענת
 

מרב.

New member
המשפט שלך מזכיר לי את המימרה של

נחשון שוחט, על להפוך את הנוח למהיר ולא את המהיר לנוח
 

vivikoob

New member
תודה ועוד משהו

מאד שימחת אותי. מה שאני עוד לומדת תוך כדי תהליך הריצה והיוגה הוא "חוזק פנימי" - לא בהשוואה לאף אחד אחד ( רק לעצמי ). מן תחושה של בלתי מנוצחת - משהו שעזר ועוזר להתגבר על משברים ותקופות לא הכי טובות. אני מניחה שעוד רבות חוות את זה בעיסוק בספורט - זה בהחלט נותן לנו דלק לחיים. ורד
 
למעלה