אפשר להצטרף?

אפשר להצטרף?

ברגשות לא קלים אנחנו מצטרפים למשפחת ה-ADHD. בני בן הכמעט 5 אובחן כ-ADHD ויתחיל בעוד יומיים לקבל ריטלין. מצד אחד יש לי תחושות של עצב עמוק שקשה לי להסביר הגיונית למה? (אולי מישהו מכם יכול) מצד שני, אני שמחה שסוף כל סוף נתחיל לעזור לו לנו כי הוא זקוק לעזרה ומשווע לעזרה וכך גם כל המשפחה שלנו. ומצד שלישי אני חרדה שהמצב יישאר כמות שהוא ולא יחול השיפור המיוחל. יש בתוכי מערבולת של רגשות ואני בוכה די הרבה. תגידו, זו תגובה נורמלית? אז עכשיו צריך להתחיל עם המינונים שהור הרופא ולעקוב אחרי ההשפעות. הרופא רשם לו ריטלין LA (השפעה ארוכת טווח). רציתי לשאול מהו ההבדל בין ריטלין LA לקונצרטה כי לא בדיוק הבנתי? בטח עוד תהינה לי הרבה שאלות. מקווה למצוא פה תמיכה לא רק "מקצועית" אלא גם ובעיקר רגשית. למה זה כל-כך קשה? תודה
 

יעל י

New member
ברוכה הבאה...

גם ההתחלה שלנו הייתה קשה ומלווה בבכי והמון סימני שאלות אני יכולה לומר לך שגם היום 6 שנים אחרי האיבחון והשימוש בריטלין יש תקופות כאלה. בגדול,שתראו את השיפור ההרגשה תשתנה. בהצלחה והמון חיבוקים לעידוד
 

zivadina

New member
שלב ה"אבל והעצב הוא הראשון בשלבי ההתמודדות

אחר כך לומדים לקבל, ואחר כך מחפשים כלים יעילים. ותמיד אפשר לבוא לבכות על כתפנו האיתנה, לשתף בשמחות ולקבל עצות מתוך נסיוננו כהורים לילדים עם הפרעות קשב. ברוכה הבאה! את מוזמנת לקרוא בספרייה שלנו:
 
לחיות עם הכאב אך ללא סבל

זה אולי החלק הכי משמעותי בקבלה של הלקות הזאת, את צריכה לקבל שיהיה בחייך כאב מסויים שילווה אותך, כאב שבא ממקום שיש לך "ילד שונה", אנחנו תמיד מחפשים שהילד שלנו יהיה הכי מיחד בעולם - אז הנה
! עכשיו צריך לעבור לשלב הבא, זה השלב המעשי, שלב שבו אנו מתגיסים ומבינים שיש לנו משימה לחיים ואין זה אומר שאנו צריכים לסבול כל החיים. קחי את זה בחיוך וכאן תוכלי לקבל את כל התמיכה שתצטרכי.
 
תודה ../images/Emo9.gif וכמה שאלות...

תודה לכל העונים. כן, זו תחושה של אבל וכאב עמוק. מקווה שאתגבר ואדע להיות יותר מעשית ועניינית כי הילד שלי זקוק לכך. וכמה שאלות: 1. כל הזמן מקנן בי הפחד שאולי יש טעות באבחנה. האם גם אתם חשתם את זה? איך נפטרים מההרגשה הזו? אחרי הכל, הילד אובחן ע"י שני פסיכיאטרים מהטובים בארץ. ידועים, בעלי שם. שניהם הגיעו לאותה אבחנה ולאותו הטיפול המומלץ. ועדיין אני חוששת שאולי זה סתם וזה פשוט ענין של חינוך... אולי הגזמנו שמה שסיפרנו ותיארנו? על אף שאני יודעת שמרגע שהוא נולד הוא היה שונה מן האחים שלו... (יש לי קבוצת ביקורת בבית
) 2. אשמח לשמוע מה ההבדל בין רייטלין LA לקונצרטה. 3. אנחנו גרים בסין (בעיר הקרובה מאוד להונגקונג) ואני חושבת שאולי כדאי שנמצא רופא בהונגקונג לצורך תמיכה וטיפול רגשי רציף הן בילד והן בנו ההורים. האם צריך למצוא פסיכיאטר או פסיכולוג קליני? 4. כמה מכם מלווים ע"י פסיכולוג/פסיכיאטר ברמה שבועית בנוסף לטיפול התרופתי? האם אתם ממליצים? תודה על התמיכה
 
קושי מובן...

קשה לנו, האמת, להודות, אפילו בפני עצמנו, שמשהו לא בסדר עם ילדינו... אבל... ככל שנקדים להבין, להפנים ולנקוט באמצעים שיעזרו לו (ולנו) כך ייטב, לכולנו.. המון הצלחה!
 
את מזכירה לי את הימים הראשונים שלנו

הבכי לא עזב את העינים שלי. התסכול, הכעס, האכזבה. התחושה הזו, שזה אני שהעברתי להן את "זה". צריך לתת זמן ומקום לאבל הזה. זה טבעי. בהצלחה בהמשך הדרך ובטיפול.
 
דוגמא על שלי

כשהילד הקטן שלי "עבר" את האיבחון ופרופסור תירוש אמר לו: "אתה עם ADD" הילד צעק: "יש !! עכשיו אני כמו כולם..." והוא התכוון למשפחה שלנו, משם הלכנו לחגוג את זה שמעכשיו באופן רישמי, לכולנו יש הפרעות קשב וריכוז, או כמו שאישתי אומרת: "אנחנו משפחה בהפרעה". מאז אנחנו חוגגים את זה שאף אחד לא מבין איך אנחנו חיים ביחד.
 

רבקה6

New member
זה קשה כי..

ביסודינו אנחנו חיות. ואנחנו נעים בעדרים. וכל החיות חייבות להיות חלק מהעדר - והחלשים ניטרפים ע"י החזקים. אז נכון שיש המונים מהעדר שלא הולכים יחד - אבל העדר עדיין עדר..וככה חונכנו! ככה הסביבה מחנכת אותנו. חברה טובה אמרה לי "אנחנו לא בוחרים את הילדים שלנו. הם בוחרים אותנו! וההיא שמנווטת את תנועת הילדים שם למעלה בוחרת את הטובים ביותר כדי לגדל את המיוחדים ביותר". מאז אני מסתובבת בתחושה של גאווה!!! כי ששה ילדים בחרו בי, ואותה אחת שם למעלה בחרה בי! מכל האנשים בעולם כדי לתת לי את נדב. בי!!! איזה כיף!!! גם אנחנו חדשים בעסק הזה של ADHD. והתיסכול שלי אינו מה"הפרעה". אלא מהיחס של פרטים בחברה לילדים שלא הולכים בתלם. דויד גרוסמן כתב פעם ספר "יש ילדים זיגזג"....לי יש ילדים זיגזג ואני מאאאאאד מאושרת בהם ואיתם. ר/
 
למעלה