עטה נדיבה 4
New member
אפשר להצטרף? |מסמיק|
שלום לכולן אני נטלי (לשעבר נטלי של 3 מלאכים למי שמכירה), מציצה לכן כבר המון זמן מתנחמת בוכה וצוחקת ובעיקר מזדהה. כבר המון זמן רוצה להצטרף למרות שלא חושבת שהאובדן שלי משתווה למשהו שכל אחת ואחת מכן חוותה (ז"א אובדן הוא אובדן אבל בכ"ז....), וקצת בתמצות כדי שתבינו מהדברים הסתומים שלי למה אני מתכוונת : אני בת 35, + 3 בנים מקסימים בני 14 8.5 ו 5, וגם עם בת בבטן שבוע 25, בשמירת הריון אחרי שוד במקום העבודה חודש שעבר, מתמודדת עם השדים שצצו בעקבות השוד ועם לחצים צירונים ועוד ועוד .... בין הילד הראשון לשני חווינו אובדן של תאומים בשבוע די מוקדם, אחרי טיםולים ותלאות של 3 שנים עם עקרות משנית (איזה מילים מגעילות)בשבוע 8 אם אני לא טועה, אני חושבת שמבחינת תאריכים ומספרים אני די בהדחקה - מה גם שעברו 9 שנים, לאחר שלא היו עליות כמו שצריך בבטא וגם לא נצפו דפקים
, בגדול חווינו הלם חזק מאוד מיד לאחר מכן ואחרי חודשיים הריתי שוב
ועכשיו הוא בן 8.5 ילד מקסים ומחונן
אבל אני ממש לא משוחדת חחחח בגדול משום מה האובדן מכה בי עכשיו יותר למה? לא יודעת אולי בגלל השוד אולי בגלל החרדות של ההריון ? אולי בגלל הטיפול הפסיכולוגי שאני עוברת כרגע? רק לאלוהים פתרונים ותשובות אני רק יודעת שקוראת אתכן כבר שנים (למעט זמן שהיה לי קשה מידי ), מזדהה עם כל מילה ומרגישה משוגעת כמעט כל יושבות הבית הזה, הסביבה ממש לא מדברת על זה - גם לא האיש שלי, אבל הוא חושב שהוא מגן עלי בחוסר הדיבורים שלו, למרות שתומך כשאני צריכה, בגדול אני מרגישה שבורכתי למרות שכל פעם חושבת אוי הם היו צריכים להיות בני כך וכך היום ואיך הייתי מתמודדת ואיך ואיך ואיך ... מה רציתי לאמר? לא ממש יודת רק יודעת שזו יציאה מבורכת מהארון כי בחודש האחרון עברנו כאלה טלטלות שכל יציאה מהמרחב השבלולי שלי (אפילו אם רק וירטואלי, כי לצאת לבד לא ממש מעיזה וגם לא יכולה כ"כ עכשיו, מפחדת מאוד מגברים זרים
), מבורכת וטובה, למרות החרדת האין סופיות שלי בגלל ההריון והפחדים הלא מבוססים שלי תקבלו אותי? עם כל הדפיקות ?
בחיי שיש לי חוש הומור בריא רק שהוא נעלם מעט לאחרונה שולחת ללא הגהה - האם אעיז ??? שלללללללללללח
שלום לכולן אני נטלי (לשעבר נטלי של 3 מלאכים למי שמכירה), מציצה לכן כבר המון זמן מתנחמת בוכה וצוחקת ובעיקר מזדהה. כבר המון זמן רוצה להצטרף למרות שלא חושבת שהאובדן שלי משתווה למשהו שכל אחת ואחת מכן חוותה (ז"א אובדן הוא אובדן אבל בכ"ז....), וקצת בתמצות כדי שתבינו מהדברים הסתומים שלי למה אני מתכוונת : אני בת 35, + 3 בנים מקסימים בני 14 8.5 ו 5, וגם עם בת בבטן שבוע 25, בשמירת הריון אחרי שוד במקום העבודה חודש שעבר, מתמודדת עם השדים שצצו בעקבות השוד ועם לחצים צירונים ועוד ועוד .... בין הילד הראשון לשני חווינו אובדן של תאומים בשבוע די מוקדם, אחרי טיםולים ותלאות של 3 שנים עם עקרות משנית (איזה מילים מגעילות)בשבוע 8 אם אני לא טועה, אני חושבת שמבחינת תאריכים ומספרים אני די בהדחקה - מה גם שעברו 9 שנים, לאחר שלא היו עליות כמו שצריך בבטא וגם לא נצפו דפקים
