אפשר להגיד היי ?

[noya251]

אפשר להגיד היי ?

בדרך לא מקובל להיכנס לפורום ופשוט להתפרק, אבל הגעגוע תוקף אותי
ואני בטוחה שזה המקום הכי נכון לעשות, אני בטוחה שכמעט כל בחורה
מאחורי המסך הזה תידע תבין אולי בטיפה על מה אני מדברת ...
ואני פה כי עברו שבועיים , והגעגוע תקף אותי...

היום אנחנו אמורות לחגוג שנה של זוגיות ,
אני ככ מצטערת על היום שהזה שהכרתי אותך,
על היום הזה שהכנסת אותי להיות עם בחורות ,
הייתי ילדה כזו טובה לא שהיום אני לא,
אבל היה בי תמימות הייתה בי שמחת חיים נדירה ,
הייתה לי משפחה שאהבה דאגה ותמכה ,
היה לי בן זוג מדהים , ואת נכנסת כמו סערה לחיים שלי
איך גרמת לי להתאהב לאהוב ?
היית הכל בישבילי , דאגת אהבת חייכת תמכת חיבקת,
לימדת אותי מהי אהבה, מזה לאהוב להתאהב מזה להרגיש כל שנייה
את הפרפרים האלה שמתרוצצים בבטן שהחיוך הזה המטומטמם הזה מרוח על הפנים
וכולם מסתכלים עלייך וצוחקים , ושואלים ואוו מה את מאוהבת ?
ואני נהנתי להגיד שכן ,
לימדת אותי מזה מגע, נכנסת ונגעת בכל חלק בגוף, ואיך הצלחת ספרי לי איך ?
היית הבת זוג , החברה האישה הכי מדהימה בעולם והרסת לי הרסת לי הכל
הרסת אותי , הרסת לי משפחה חברים , את החיים...
כמו שנכנסת יצאת.. ועכשיו במקום לשנוא אותך
אני מתגעגעת אלייך, מתגעגעת לחיבוק שלך, הייתי נותנת הכל
להסתכל לך בעיניים לחייך אלייך להרגיש תמגע שלך שאני כל כך צמאה אליו...
ואני לא יכולה לבכות ואני לא יכולה לספר לאף אחד.. אני יכולה לבכות בסתר במיטה
שאף אחד לא רואה, אבל ביום לחייך לכולם ולהגיד להם אני ?
אני לא לסבית , סתם נפלתי נשאבתי לתוך זה.
אבל זה לא נכון אני לסבית ולמה עדיין אני מפחדת להודות בפניי כולם ?
למה איתך היה לי את האומץ לא לפחד לאבד אף אחד,
ועכשיו כשהגעגוע תוקף, והחולצה שלך עליי הריח עליה כאילו רק עכשיו הלכת ...
שהגרון חנוק והדמעות לא מפסיקות ,
אני עוצמת עיניים ונזכרת ... עם הדמעות צץ לו חיוך,
נזכרת איך הכרנו , סתם במקרה, איך הוספת אותי לפייסבוק
היה לי בן זוג, למה אישרתי אותך אין לי מושג עד היום...
וכתבתי בסטטוס " אמא איך נשבר לי הלב " הכל היה בצחוק,
ואת הגבת ... התחלנו להתכתב, יום למחרת הסברתי לך שאני צריכה לעלות למשפט בצבא,
הגעתי לחשבון ענק בסוף החודש, כמות ההודעות בנינו הייתה מטורפת
כאילו הכרנו שנים, בסוף יצאתי בזול .. הצעת לשתות קפה...
אני ? ולסבית ? מה הקשר... ועוד תיראי את נראת כמו גבר !
מה הקשר ? אבל הסכמתי , נפגשנו כל הפגישה שקעתי בעיניים שלך
לא הבנתי מה הקשר מה קורה , זה המשיך ומאותו יום עד לפני שבועיים
חווינו כל כך הרבה, פעם ראשונה של סקס, הנגיעות התשוקה האהבה
משהו שלא חוויתי בחיים , הדמעות של האושר ,
איך עברנו לגור ביחד ככ מהר, והטבעת שהגיעה ממך אחרי שבועיים...
הכל היה ככ מהר , ואני ? מה אני מבינה ? ולמי אני אספר,
ושהגיעה הטבעת .. הבנתי שזהו לא יודעת איך הבנתי שזה מה שאני רוצה
לא הבנתי מה באמת אני הולכת להפסיד אבל הייתי מוכנה לעשות הכל,
נסעתי הביתה 6 וחצי שעות נסיעה ... מותשת עייפה ..
כולם היו בסלון אבל החלטתי שקודם אמא ...
הקראתי לה קטע מספר, שאת קנית לי ביקשת שאני אקרא אותו
מיד שקראתי הבנתי את הרמז העבה שלך...
וזה מה שהקראתי לאמא שלי , כשאני חנוקה .. חיכיתי לסטירה
"...כשסגרתי את הדלת ואת נשארת מאחור, שנאתי את עצמי. אבל בחרתי לרַצות את כולם – את הורי, את אחי, את השכנים, וכנראה את התרבות כולה – בכך שלא בחרתי באהבת נשים אלא ב"אהבת" גבר ואישה.

והנה אני היום – יושבת בביתי המפואר, נשואה לאיש עשיר כקורח, והקירות הם האויב הכי גדול שלי. אני בודדה מתמיד, ולאף אחד לא אכפת. העיקר שלא ביישתי אותם. העיקר שלא סטיתי מהדרך. אימא הייתה אומרת, "בחיים יש רק דרך אחת – ישר. כל עוד הבחירות שלנו לא סוטות מן הדרך, זה מקובל. אין לנו זכות בחירה. ומי שמחליט אחרת, דרכו לא איתנו."
אז הנה, אימא יקרה, מילאתי אחר ההוראות. אך למה לא אמרת לי שיש לזה תופעות לוואי כל-כך קשות?
למה, אימא, עכשיו כשכל-כך טוב לך – לי רע? למה אחרי תשעה חודשים שנשאת אותי ברחמך את לא מרגישה שאין לי לב, שאני בסך-הכול בבואה שלך? למה, אימא, לא נתת לי לבחור? ולמה עכשיו את מתעלמת מהכאב שלי? אז נכון, אימא, שהיום אני אישה עשירה. אבל אני ענייה מאי-פעם.
העיקר שראשך מורם היום, וכשאת מסתובבת ברחובות את כל-כך מתגאה בעושר שלי. כמה פתטי לדעת מה כסף יכול לעשות. כשלא היה לי כסף קינאתי באותם עשירים, במכוניות שלהם, בבגדים, בחופשות. היום אני יודעת, אימא, שהכול זו אשליה אחת גדולה. כי כשרע לי, הכסף לא מנחם אותי. כשעצוב לי, הוא לא מחבק אותי, הוא אפילו לא יודע מי אני.
למה אמרת לי ללכת בַּשביל של כולם? למה לא סיפרת לי שהוא לא מגיע לשום מקום? זה בסך-הכול עדר של אנשים שלא מעיז לעצור לרגע ולשאול לאן כולם הולכים.
את יודעת, אימא, המאושרים הם אלה שהולכים אחרי הלב ולא אחרי הדרך. כי הלב הוא הדרך, ולא כמו שאת לימדת אותי. אני יודעת שהבחירות שלי נעשו ואין להשיבן. ויתרתי על הלב שלי למענך. האם את היית מוותרת על שלך למעני? אני לא חושבת. כי הלב שלך הוא לא שלך, הוא של כולם.
להיות נורמלי זה להיות ישר עם עצמך, לדעת שהבחירות שלך הם רק שלך ושאף אחד לא בחר בשבילך
אז האם אני נורמלית או לא? מסתבר שלא
לא הלכתי אחרי הלב שלי, וזה הדבר הכי לא נורמלי שיכולתי לעשות בחיי

קטע מתוך הספר -ללכת אחרי הלב סיפורה של אמה גונס"

אבל במקום הסתירה הגיעו הדמעות ,
אף אחד לא האמין לי .. אני אני אצא עם בחורה ?

יום יום איתך היו ימים של אהבה בלי סוף,
היית החברה , המשפחה , הבת זוג
היית הדבר שהערצתי לא פחדתי לספר לכולם שאני לסבית בגאווה
לא פחדתי שאנשים ידברו יצחקו ,
תמיד התגאתי בך האמנתי בך , כל יום התגעגעתי מחדש
תמיד פינקתי אותך, וכן גם אותי ?


אז תספרי לי עכשיו שאני רחוקה ממך,
שאני מתגעגעת אלייך, שאני שונאת אותך אבל יותר מהכל אוהבת אותך,
איך היית מסוגלת לשקר לי ?
איך היית מסוגלת להסתיר ממני ?
איך היית מסוגלת להמשיך האלה דקה אחרי שעזבתי ?
איך עזבת אותי ? מה עשיתי ?
למה כסף תמיד קנה אותך ?
את מתגעגעת אליי ? כי אני כן ...
אני סלחתי לך , סלחתי תמיד ...
אבל עכשיו אני כבר לא...
וכן הרסת אותי.. כי היום אני מבינה שאני נמשכת רק לבנות ,
ורוצה בנות, וכל בחורה שאני מכירה לא שהכרתי הרבה
אני מחפשת בה אותך, אני מחפשת תמגע הזה שלך,
את הריח שלך, את הנשיקות שלך, את החברות את האהבה שלך,
והחמצן שלי .. זו את..
ואיך היום אני ממשיכה האלה, בלי לשחק אותה חזקה
ולהגיד שאני כבר לא כזאת כדאי לרצות את כולם כי שעזבת, לא היה לי לאן לחזור
הייתי ברחוב , עד שבאתי ואמרתי שאני כבר לא כזו ,
והיום כשאני בבית, המיטה שלי קרה, היא לא חמה כמו לפני שאת הגעת
ואני כבר לא ילדה עם שמחת חיים, וגם לא מחייכת כמו פעם
אני מרגישה כמו ציפור קטועת כנפיים, דג שמנסה לקפוץ למים כדי לנשום...
ואת היית הקיר החזק שתומך, והוא נפל.. ואני איתו

ועכשיו אני מתפללת כל לילה לפני השינה ,
רק לעוד חיבוק אחד שלך, להריח לעוד שנייה את הריח שלך
להרגיש עוד שנייה את המגע שלך, את הנשיקה... את האהבה הזאת שכבר לא שלי
אולי כבר של מישהי אחרת,
לא לא, אני מתפללת לשנוא אותך,
אני מתפללת להכיר בחורה חדשה , לאהוב אותה,
להתמכר לריח חדש, למגע חדש, למשהו חדש
אבל הפעם עם הרבה ניסיון יותר חזקה מהכל
ובלי הפחד.. בלי לפחד לחשוש שהיא תלך
ואני אשאר לבד, ולהרים את עצמי גבוה
אני מאחלת לעצמי לקבל את הכח לצאת מהארון עד הסוף,
ולא רק לשנה אחת... ובלי תמיכה של אף אחד רק של עצמי....
כי אם אני ארצה או לא ארצה.. אני לסבית ואין בושה בזה...



ותודה לכן שהסכמתן לי להתפרק כאן,
הייתי יכולה להמשיך שעות לכתוב,, אבל בסופו של דבר
אני עדיין עולה למיטה עם דמעות פנים עצובות
ונחמה קטנה שבסוף הכל יהיה בסדר... לילה טוב

 

[spiceupmylife1]

ואוו איזה עצוב

יהיה בסדר...



למה נפרדתן?

 

[noya251]

...

נפרדנו כי אני ממש השתחררתי מהצבא בישבילה במקום לחתום קבע,(עשיתי שירות מלא עם אופציה לקבע)
וכי נסענו לגור באילת, ומהרגע הראשון שהתחלנו לצאת היא ידעה שאני לא לוקחת
כסף מההורים שלי ומסתדרת אם מה שיש לי ואומרת תודה.
אבל היא אוהבת הרבה והרבה, היא אמרה לי אל תדאגי לי יש אני רוצה לפנק אותך
נעבור לשם את תמצאי עבודה תעשי מועדפת ,
ובאמת הגענו לאילת ובאמת התחלתי לעבוד היה כסף
השכרנו דירה מהממת, קניתי הרבה דברים לדירה גם,
ואז לא מצאתי את עצמי כבר באילת
אז בקושי עבדתי , הסברתי לה שאני רוצה ללכת שלא טוב לי כאן בכלל,
היא חשבה רק על עצמה, זה המשיך שכל היום היא בהודעות בטלפון שיחות לא לידי,
חברות שכל היום נמצאות בבית , או כשאני בבית או כשאני לא,
שאני משקרת לי , ואפילו פעם אחת מרימה ידיים,
משהו השתנה באהבה שלי , היא כבר לא הייתה הבחורה שהערצתי,
פתאום שכלי לא טוב , ואני נופלת ואני צריכה את התמיכה ואת החיזוקים,
אז פתאום כסף מעניין אותך ? פתאום אני כבר לא מאמי אאל תדאגי אני יעזור והכל יהיה בסדר ?
או מאמי אני מאמינה בה.. איפה כל הטוב נעלם ? איפה הרומנטיקה ? החיבוקים ?
הנישוקים.. הכל היה הכי מדהים בעולם ובוום... כאילו לא היה...

 

[spiceupmylife1]

אוי

שלחתי לך מסר
נמשיך שם...

 

[תוכון אהבה]

תראי,

פרידות זה תמיד קשה.
בטח שזה בליווי יציאה\\צורך לצאת מהארון או אי קבלה של ההורים.
אני לא חושבת שאת צריכה לכעוס או להאשים אותה,
לצערי, לפעמים אהבה נגמרת. הדברים שאת מוכנה להילחם עליהם דאז לא מספיקים להיום.
זה כואב, זה מחניק, זה עוצר כל קנה נשימה אבל זה טבעי וקורה וזה בסדר.
את הבחירות שלך (לא המשכת לקבע) לא עשית בשבילה, עשית בשביל עצמך.
כי רצית להיות איתה\\לרצות אותה\\ לעבור איתה לאילת או מאלף סיבות אחרות- אבל עשית בשביל עצמך.
זה לא נכון ולא הוגן להאשים אותה. את אדם בוגר עם מחשבה ובחירות משל עצמו.
מלבד זה, פרידות זה כואב ותרשי לעצמך לכאוב את הכאב הזה. זה ימשיך לכאוב עוד הרבה, אבל זה יעבור.
ואת תתאהבי שוב ואת תמצאי את עצמך כי ככה החיים האלה עובדים.
הייתי ממליצה לך לעשות גוגל על "איגי"- ארגון נוער גאה. על "תהילה"- ארגון הורים לילדים הומוסקסואלים
ובכלל לחשוף את עצמך לקהילה בכמה שיותר דרכים ושבילים. להכיר, לאיו דווקא לשם הזוגיות, להכיר בשביל ההבנה.
למצוא את עצמך בזכות עצמך כאדם אינדוודואלי ולאיו דווקא כחלק מהזוגיות איתה.
המון בהצלחה

 

[תוכון אהבה]

פתאום אני מזועזעת מעצמי

אהבה לא נגמרת, היא פשוט עוטה על עצמה תלבושות שונות.

 

[HiLLaBahaR]

אף פעם לא מאוחר להיות מאושר..

וכל מי שקורא אותך עכשיו ומתלבט לאן לכוון את חייו.. לומד ממך מסר חשוב מאוד.
מזל שאני כבר עברתי את השלב הזה.
תודה על השיתוף.

 

[מחפשת את האומץ]

ווואווו! את מבינה שקראתי אותך מהפון?!

כתבת נוגע כואב ומרגש! מאחלת לך אהבה בריאה והדדית לכל החיים

 

[PinkyRaSta]

שולחת לך חיבוק גדול

ומאחלת לך שתקבלי את הכוחות לעשות משהו, לא משנה מה, משהו. שיעשה לך טוב, שיכוון אותך לכיוון שאת רוצה, שאת צריכה להיות בו ולא שנכפה עלייך.. למרות שהכול בחירות, אבל אנחנו לא עם היד על הדופק כל הזמן כדי לבחור את הדבר הנכון. וחוץ מזה- ישנה סיבה שאת פה,
השלב הראשון הוא להגיד שלא טוב, שאת רוצה שינוי, שאת צריכה ומשתוקקת לשינוי.

ושה-היא לא תהייה הדלק שלך.. שהיא כן תהייה הפירצה בסכר הענק הזה שחוסם אותך ולא נותן לך לא מנוח ולא מעבר לעולם הטוב, לעולם המאושר- והוא קיים, ולא אי שם. אלא ממש פה, מעבר לפינה. ברגע שתחליטי.
חשוב שתדעי את זה.

יהיה לך טוב, תעשי שיהיה לך טוב. אל תוותרי עלייך,
ההישרדות היא הוויתור האמיתי. את יודעת יותר טוב.
החיים הם הדבר האמיתי.

 

[noya251]

תודה רבה

תודה רבה לכולכם, אכן החיים שווים ומעורכים יותר מאשר
אני מעריכה אותם לפעמים .. וכן אפשר להמשיך האלה עם כל הקושי
ואני עושה את זה עם הרבה תמיכה אבל הפעם רק שלי
בסופו של דבר אני אחייך חיוך גדול,, וגם האהבה שלי בסופו של דבר תגיע