אפשר לבכות פה?

[lonely TearDrop]

אפשר לבכות פה?

 

[resputin]

כן, ואפילו נציע כתף להשען עליה.

 

[Sonata Of Tears]

לא נראה לי שכתף זה כל כך נעים

מה אם ממחטה?

 

[Chandler Rulz]

להשען על ממחטה? הוא יפול.. ../images/Emo4.gif

 

[lonely TearDrop]

*היא תיפול*

 

[lonely TearDrop]

חחח.. אבל

עכשיו שהעלתם לי חיוך על הפרצוף אז איך אני אבכה?

טוב האמת שאין לי סיבה לבכות.. אולי רק לרחם על עצמי (כמו שאני תמיד עושה) אני פוחדת מהכל, ובגלל כל הפחדים שלי אני מפספסת המון דברים. אני מתגעגעת למגע ולאהבה.. כבר הרבה זמן עבר מאז שהייתה לי אהבה, בשנה שעברה דווקא היה לי ממש אחלה עם זה, בזמן שהייתי לבד חשבתי עם עצמי הרבה והבנתי שאני נמשכת גם לבנות, קיבלתי את עצמי. אבל מה אני עושה עם זה עכשיו? אין לי נסיון, ואיכשהו ברגעים האלה שאני אמורה להגיד משהו.. לעשות משהו כדי שאני לא אאבד את ההזדמנות הנדירה- אני משתתקת והורסת. פאק אני נשמעת ממש נואשת בטח.. אני לא.. פשוט לפעמים מתחיל להטריף אותי כל הלבד הזה.

 

[TwelveEyes]

אז תפסיקי.

ממה את פוחדת? מ*מי* את פוחדת? ומה זה תורם לך? הדבר היחיד שקורה הוא שאת מפספסת דברים עד כדי כך שהתחלת לשים לב לזה בעצמך. את אומרת שאין לך ניסיון? ובכן, תאמיני לי שגם לא יהיה לך אם תמשיכי כך. ניסיון רוכשים דרך פעילות, לא? תתחילי בכך שתפסיקי להפעיל על עצמך לחץ להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון. גם אם כבר פישלת - אז מה? אפשר לחשוב שיש מישהו בעולם שלא קרתה לו פאדיחה. ברגע האמת, תאמרי את מה שאת חושבת. אם היא באמת שווה את זה - ושווה אותך - היא תבין לבד. גם אם לא, אני מבטיחה לך שלא תמותי על המקום.

 

[lonely TearDrop]

את צודקת

אבל איכשהו בני אדם זה דבר מאוד מפחיד בעיניי

בנתיים אני אגמל מההתמכרות שלי לצער ומהחיפוש סיבות לרחמים העצמיים שלי. תודה לך.

 

[TwelveEyes]

המיקרוב פחות מפחיד מקרוב ../images/Emo8.gif

אבל זה שהחלטת להפסיק לרחם על עצמך הוא הישג מצויין בפני עצמו. עשיתי את החרא הזה מרבית שנות היסודי וכמעט כל שנות החטיבה ובמבט לאחור אני יכולה רק לבעוט בעצמי - מה גם שמלבד לגרום לי להרגיש אומללה, זה לא עשה למעני כלום.