אפרתתת...אתנהההה.....

[מכורה לאהבה*]

אפרתתת...אתנהההה.....

גשם,רוח,סערה, הגשם היכה על פניה...הרוח כמעט העיפה אותה...ובליבה סערה... חיכתה...חיכתה...ובליבה תקווה...נרטבה כולה הבגד נדבק לגופה... אבל היא לא חשה מאומה...ליבה פעם בחוזקה...החסיר פעימה...צעדים... האפלה כבדה...חשכה...דמות מתקרבת...

 

[אפרת.א]

את מתחילה סיפור חדש מכורה? - תני

סימן! אם זה המשך לסיפור של אתנה - הוסיפי אותו לשם אם חדששששש - - - -- אשמח להוסיף עליו קטע משלי צייציייייייי לכיוון מואההההההההה

 

[אתנה*]

חדש!...איך אפשר אחרת...

 

[אתנה*]

דמות מתקרבת...

צעדיה כמו חותכות את האוויר בסכין קצבים ישן, היא חשה את אנדרלין מתחיל לזרום בעורקיה עולה ומפעם ברקותיה. מנסה לצוד את קווי המתאר של הדמות, הוא סיפר לה בשיחתם האחרונה כי קומתו כמעט נוגעת העלעלי העץ, ומבנהו חסון. בעוד פסיעותיו נשמעות, עלתה בה המחשבה שהנה חצי שנה של שיחות יומיות ברחבי הצאט, ואין ספור טלפונים חשאיים, היא תראה אותו. למרות הגשם העז הניתך ארצה והקור העז שהחל לחבוק בגופה הרגישה את חמימות אהבתה אליו, ימים רבים פיללה לרגע הזה. הדמות התקרבה המרחק הנפרץ בינהם החל מתכווץ כבר החלה לשמוע את נשימתו הנסערת למולה, מריחה את ריח גופו הרטוב כולו השועט אליה. הוא נעמד מולה מביט בעינה הושיט יד זהירה לפניה ולחש..

 

[אופס...]

השיט יד זהירה לפניה ולחש...

``הפנים שלי...`` לא הבינה. בחושך ראתה רק את שפתיו נעות, כאשר לחש שוב: ``הפנים שלי...`` כמו בהוראתו של במאי נעלם, המניף אצבעו את התאורן הניצב למעלה, בחושך, מעל התפאורה, יצא הירח בדיוק באותו רגע מאחורי ענן איטי וסקרן. פניו החשוכים הוארו פתאום. לרגע נקרעו עיניה כמו מתחרטות על שנפקחו למולו. יחד איתן נקרעה מפיה זעקה לא אנושית, כאילו יצאה מגרונם של המשים הצופים בהם מעל. כוחה בגד בה, והיא כרעה מולו בחול הרטוב, הנלחם ללא תכלית בגלים הקטנים המכים בו פעם אחר פעם...

 

[אפרת.א]

פעם אחר פעם...

אחר פעם...``לאאאא`` בקעה צעקה מגרונה. גופה התקשה ורעד אל תוך החשכה. התרוממה קמעה, לא כך תארה לעצמה...על אף שסיפר , על אף שאמרה שלא איכפת לה...חבטה בחול הרטוב תחתיה באגרופים קמוצים.. ``לא`` היא צעקה ``לא, לא, לא לא...``. משהו התעוות וצנח בקרבו כמו חתיכת פלסטיק באש. שיערה הבלונדיני היה פזור סביבה רטוב כולו, משווה לפניה היפים מסתוריות מדהימה. עיניה היו עצומות בחוזקה , כתמי אודם הופיעו על פניה החיוורים. ``בבקשה`` נאנקה..``בבקשה...`` הוא נאנח. התנשף בכבדות. כל נשימה, כל רשרוש נשמע פתאום רם מאד אל תוך הדממה העוטפת אותם מסביב. לרגע עמד מולה, ידו האחת אוחזת במצחו, שריריו מתוחים ורועדים. ריחה מילא את נחיריו. ``אני מצטערת...`` אמרה חרש. ``אני באמת באמת מצטערת``. ``אין...`` הוא ניקה את גרונו, ``אין מה להצטער, אם את לא רוצה, כלומר...`` ``אתה יודע שזה לא זה...בבקשה, אל תחשוב ככה. אתה יודע איך אני מרגישה ביחס אליך. זה רק שאני....אני לא יודעת...`` היא היתה במרחק צעד ממנו. כתפיה שמוטות. היא חייכה חיוך עצוב שנעלם במהירות. ידו הורמה כמו ללטפה, היא הביטה בה. היד צנחה לצידי...

 

[מכורה לאהבה*]

והיא כרעה מולו בחול הרטוב...

ליבה נחמץ בקירבה...כל האהבה הרבה שהיתה לה אליו,במשך החודשים הארוכים... השיחות אל תוך הלילה...הנגיעות הנפלאות שנגעו זה בנשמתו של זו...המילים הנפלאות שהחליפו יום יום, ההתחלקות בכאב ההתחלקות בשמחה...וכן...אותם לילות שעשו אהבה...אהבה עד כלות...שכרון החושים...להמריא איתו אל על... וללכת לאיבוד בתוך זרועותיו...להתכרבל בתוכו...ולדעת שהוא שם בשבילה... ליבה נקרע...דמעות זולגות מעיניה...מושיטה זרועותיה...

 

[אופס...]

מושיטה זרועותיה...

מושיטה זרועותיה... אבל האויר שנגעה בו היה ריק. ריק כמו המרחק שהפריד ביניהם בכל לילות הפגישה-אין-פגישה ביניהם. לילות של מילים שהיו גשר מעל המרחק בין גופה ונישמתה, המרחק שחשבה שלעולם לעולם לא יהיה מי שיציב גשר מעליו. ופתאום... עכשיו... כמה ביקשה שליל הירח הזה יהיה שוב חשוך. מעולם לא האמינה שאי פעם היא תייחל כל כך לחושך מבורך. רק צעד אחד הוא נרתע ממנה, רק צעד אחד, והמרחק הזה שוב היה אינסופי... מרחק שממנו תוכל להמשיך לאהוב. לאהוב במילים את האיש שאחרי כל כך הרבה שנים היה לה אור יחידי בלילה האחד שלה, שנמשך כאילו מאז ומעולם. לילה פרטי כל כך, מיוסר כל כך.

 

[אפרת.א]

לילה פרטי כל כך, מיוסר כל כך.

טיפות גשם כבדות חבטו על העלים. השלוליות בשביל העפר ירקו אל השמיים. נעלי הספורט שלו התמלאו במים. ליקקה את טיפות הגשם מעל שפתיה, כבשה מבטה בחול הרטוב , מדי פעם הרגישה מחנק בגרונה. המילים עמדו לפרוץ החוצה - לא מצאו את ביטויים. הוא סיפר שהוא נכווה בפניו. הוא סיפר על הטראומה הקשה...שישה חודשים תמימים של שיחות לתוך הלילה, הכין אותה למראהו... רכן מעליה במבט מלא תחינה. לילות של אהבה סוערים. לילות של ``לא איכפת לי איך אתה נראה, לא משמועתי, אוהבת את הנשמה היפה שבך...`` נגדעו באחת. לא שלא ידע שכך יהיה - אך תקווה נסתרת גרמה לו לחשוב ש...אולי. ``אני הולך`` - אמר .ליבו נצבט . לא ניסתה לעצור בעדו. קיווה לשמוע את קולה קורא אחריו ``אל תלך...נדבר...נראה...נבדוק...`` אך הדממה המעיקה ליוותה אותו בדרכו אל רכבו החונה לצידי הדרך. תשושה, התרוצצו בתוכה מחשבות...אחת רדפה את השניה בבלילה שלא נתנה לה מנוח...

 

[אתנה*]

התרוצצו בתוכה מחשבות...

אחת רדפה את השניה בלילה שלא נתנה לה מנוח, ועכשיו? איך תביט לחיים, איך אותו אור שהניע את השמש בחייה כבה בבת אחת. היא הגיעה לביתה, כאילו וכל שמחת החיים שבו מתה, אפילו הצבעונים שרכשה לעצמה עמדו כשראשם מושפל. היא נגשה למחשב הדליקה אותו, ובעודה מתפשטת שולחת מבטים חפוזים לעבר המסך שמבושש לעלות את התקשורת עם השרת.. מזגה לעצמה כוס חלב קר, התישבה כשדמעות מתחילות לרדת ויוצרים ערוצי צער על שקרה, אני אוהבת אותו לחשה לעצמה, מקווה שתמצא את הכינוי שליטפה כל כך הרבה זמן בלילות הקרים.. אצבעותיה על המסך כמו מבקשות לחכות לו.. קרני השמש הראשוניות כבר החלו להיוולד על השמים הכהים, כיבתה את המחשב וברגלים כושלות גררה עצמה לעבר המיטה המוצעת כשלחיבה שסוע לחתיכות. ידיעות אחרונות יום ג` 19.4.01 `` גופת גבר נמצאה בכביש ירושלים תל אביב, המשטרה מתקשה לזהות את פני האלמוני, פניו הושחתו בלי הכר..`` היא הביטה לשניה בכותרת המפוררת את חייה, נשמה נשימה אחת כבדה ופגשה בחבטה את רצפת החדר, כשקול זעקה שובר את האוויר.. - ס ו ף - ******************************** ************************** *****************