אפרופו המתאבד שנתפס...
אני יושב בארוחת ערב המשפחתית, בקושי לגימה מהפנטזיה (5% אלכוהול, בדקתי!) ולפתע אני מתחיל להתגלגל לצחוק. משפחתי מתבוננת בי בתמהון ואני נאלץ להסביר. לפני כמה ימים ניסה מחבל להתאבד במחלף בר-אילן. בואו ננסה לדמיין את הביוגרפיה של..איך נקרא לו, יוסוף עאטה. יוסוף נולד בכפר קטן בשומרון. כבר מגיל קטן ידעה סבתו החכמה לאמר את כל מה שהמשפחה המורחבת חשבה בלב- מיוסוף לא ייצא כלום. כל דבר שהחזיק בידו נפל, כל מה שניסה לעשות -כשל. כך, שלימד אותו דודו ג´אמיל איך למסוק זיתים בעזרת המקל הארוך, היכה יוסוף בחוזקה בכוון העץ ושבר את אפו של הדוד המסור. כשיצא עם ילדי השכונה לידות אבנים באינתיפדה הראשונה בחיילי האויב הציוני ידעו הילדים- מיוסוף יש לקחת מרחק בטחון שכן, למרות שהשתדל היטב לכוון תמיד היו עפות האבנים הישר מהרוגטקה לכוון ההפוך וכבר קרה שפגע בעוברי אורח תמימים. בבגרותו, למרות נחישותו הרבה, לא הצליח יוסוף לפתח קריירה משגשגת בארגוני השחרור. לילה אחד, עת הופקד לשמור על מעבדת חבלה בה ישנו חבריו, יצא החוצה לעשן ואת הגפרור הדולק השליך בטעות לתוך החדר עמוס חומר הנפץ. הפלשתינאים הנבוכים האשימו את חיל האויר הישראלי בפיצוץ מעבדת החבלה. כשכלו כל הקיצים הוחלט בישיבה מהירה לשלוח את יוסוף למשימת התאבדות וכך סוף סוף להפוך אותו לשאהיד ולהשתחרר מעולו המזיק. יוסוף חדור השליחות עטה על עצמו את חגורת הנפץ, נפרד לשלום מדודו שבור האף, ונסע לצומת בר אילן. ופה אנו מגיעים לסיבה בגינה אחז בי הצחוק באמצע ארוחת הערב. העלו בדמיונכם את התמונה הבאה: יוסוף עומד בתחנת אוטובוס ומחכה שיגיע אוטובוס מלא. במוחו הוא משנן את הוראות שולחיו: כל מה שאתה צריך לעשות הוא לעלות לאוטובוס, לשלם וללחוץ על הכפתור השחור בכיס. האוטובוס מגיע. יוסוף שכח למה נתנו לו מפעיליו 5 שקלים ומאיפה צריך לעלות לאוטובוס. הוא מנסה את הדלת האחורית. נהג האוטובוס לא מבחין ביוסוף ידידנו וסוגר את הדלתות. הדלתות נסגרות על יוסוף והוא עף לעבר המדרכה, מקבל מכה בראש ומאבד את ההכרה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח טוב, נרגעתי. הסיפור לא נגמר פה כי הנהג המבוהל יוצא לעבר יוסוף במהירות ומשיב לו את הכרתו. יוסוף מתעורר אבל כולם כבר ברחו. אבל יוסוף לא יחזור לכפר בבושת פנים, הוא חייב להתפוצץ. הוא רץ כמה מטרים ומפעיל את המטען.... זהו סיפורו הפיקטיבי של יוסוף מכפר דורה, המחבל המתאבד היחיד בהיסטוריית השחרור הפלשתינאית שהתעלף ממכה של דלת אחורית של אוטובוס ישראלי חחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני מחוק....
אני יושב בארוחת ערב המשפחתית, בקושי לגימה מהפנטזיה (5% אלכוהול, בדקתי!) ולפתע אני מתחיל להתגלגל לצחוק. משפחתי מתבוננת בי בתמהון ואני נאלץ להסביר. לפני כמה ימים ניסה מחבל להתאבד במחלף בר-אילן. בואו ננסה לדמיין את הביוגרפיה של..איך נקרא לו, יוסוף עאטה. יוסוף נולד בכפר קטן בשומרון. כבר מגיל קטן ידעה סבתו החכמה לאמר את כל מה שהמשפחה המורחבת חשבה בלב- מיוסוף לא ייצא כלום. כל דבר שהחזיק בידו נפל, כל מה שניסה לעשות -כשל. כך, שלימד אותו דודו ג´אמיל איך למסוק זיתים בעזרת המקל הארוך, היכה יוסוף בחוזקה בכוון העץ ושבר את אפו של הדוד המסור. כשיצא עם ילדי השכונה לידות אבנים באינתיפדה הראשונה בחיילי האויב הציוני ידעו הילדים- מיוסוף יש לקחת מרחק בטחון שכן, למרות שהשתדל היטב לכוון תמיד היו עפות האבנים הישר מהרוגטקה לכוון ההפוך וכבר קרה שפגע בעוברי אורח תמימים. בבגרותו, למרות נחישותו הרבה, לא הצליח יוסוף לפתח קריירה משגשגת בארגוני השחרור. לילה אחד, עת הופקד לשמור על מעבדת חבלה בה ישנו חבריו, יצא החוצה לעשן ואת הגפרור הדולק השליך בטעות לתוך החדר עמוס חומר הנפץ. הפלשתינאים הנבוכים האשימו את חיל האויר הישראלי בפיצוץ מעבדת החבלה. כשכלו כל הקיצים הוחלט בישיבה מהירה לשלוח את יוסוף למשימת התאבדות וכך סוף סוף להפוך אותו לשאהיד ולהשתחרר מעולו המזיק. יוסוף חדור השליחות עטה על עצמו את חגורת הנפץ, נפרד לשלום מדודו שבור האף, ונסע לצומת בר אילן. ופה אנו מגיעים לסיבה בגינה אחז בי הצחוק באמצע ארוחת הערב. העלו בדמיונכם את התמונה הבאה: יוסוף עומד בתחנת אוטובוס ומחכה שיגיע אוטובוס מלא. במוחו הוא משנן את הוראות שולחיו: כל מה שאתה צריך לעשות הוא לעלות לאוטובוס, לשלם וללחוץ על הכפתור השחור בכיס. האוטובוס מגיע. יוסוף שכח למה נתנו לו מפעיליו 5 שקלים ומאיפה צריך לעלות לאוטובוס. הוא מנסה את הדלת האחורית. נהג האוטובוס לא מבחין ביוסוף ידידנו וסוגר את הדלתות. הדלתות נסגרות על יוסוף והוא עף לעבר המדרכה, מקבל מכה בראש ומאבד את ההכרה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח טוב, נרגעתי. הסיפור לא נגמר פה כי הנהג המבוהל יוצא לעבר יוסוף במהירות ומשיב לו את הכרתו. יוסוף מתעורר אבל כולם כבר ברחו. אבל יוסוף לא יחזור לכפר בבושת פנים, הוא חייב להתפוצץ. הוא רץ כמה מטרים ומפעיל את המטען.... זהו סיפורו הפיקטיבי של יוסוף מכפר דורה, המחבל המתאבד היחיד בהיסטוריית השחרור הפלשתינאית שהתעלף ממכה של דלת אחורית של אוטובוס ישראלי חחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני מחוק....
