אפרופו בכי
כשקרן הייתה בבית הילדים היא לא בכתה, כי וודאי הבינה שאין טעם, בניגוד לילדים אחרים שבכו וצרחו בלי הפסקה. כאשר הייתי נכנסת לחדר התינוקות, הבחנתי לאחר זמן לא רב שיש כאלה שבוכים תמיד, יש כאלה שישנים תמיד (כמו קרן, למה שתשחת את כוחותיה על בכי אם ממילא איש אינו ניגש) וכאלה שערים אבל לא בוכים ומסתכלים בעיניים גדולות ואולי כלות אל האורחת שניגשת תמיד רק אל אחד התינוקות. התינוק שליד קרן, תינוק יפה כחול עיניים, תמיד היה מסתכל בשתיקה ועיניו היו עוקבות אחרי ניגשת לקרן הישנה ומרימה אותה בעדינות ועוטפת אותה בנשיקות וליטופים. יום אחד ראיתי למה אין נותנים את התינוק הזה לאימוץ: אמו באה לבקר אותו, כנראה, מדי כמה שבועות. היא באה לשעתיים, מאכילה אותו, משחקת אתו והולכת. יש עוד כמה תינוקות שלא אשכח, תינוקות מדהימים, יפים ושותקים, שהיו מכוונים את ראשם תמיד אל הדלת, לראות מי נכנס ומי יוצא, ואף פעם לא בוכים. זה קורע את הלב... וקרן? היא כבר שכללה את הבכי לדרגת אמנות. יש לה לפחות שלושים סוגי בכי, בכי של כאב, בכי של פינוק, בכי של כעס, בכי של הרדמות, בכי של תסכול, בכי של אמא בואי, ועוד כמה וכמה סוגים. אגב, את המסר הזה קטעתי לפחות שלוש פעמים בגלל סוגי בכי שונים כאלה, והוא נכתב במהלך שעה וחצי בערך.
כשקרן הייתה בבית הילדים היא לא בכתה, כי וודאי הבינה שאין טעם, בניגוד לילדים אחרים שבכו וצרחו בלי הפסקה. כאשר הייתי נכנסת לחדר התינוקות, הבחנתי לאחר זמן לא רב שיש כאלה שבוכים תמיד, יש כאלה שישנים תמיד (כמו קרן, למה שתשחת את כוחותיה על בכי אם ממילא איש אינו ניגש) וכאלה שערים אבל לא בוכים ומסתכלים בעיניים גדולות ואולי כלות אל האורחת שניגשת תמיד רק אל אחד התינוקות. התינוק שליד קרן, תינוק יפה כחול עיניים, תמיד היה מסתכל בשתיקה ועיניו היו עוקבות אחרי ניגשת לקרן הישנה ומרימה אותה בעדינות ועוטפת אותה בנשיקות וליטופים. יום אחד ראיתי למה אין נותנים את התינוק הזה לאימוץ: אמו באה לבקר אותו, כנראה, מדי כמה שבועות. היא באה לשעתיים, מאכילה אותו, משחקת אתו והולכת. יש עוד כמה תינוקות שלא אשכח, תינוקות מדהימים, יפים ושותקים, שהיו מכוונים את ראשם תמיד אל הדלת, לראות מי נכנס ומי יוצא, ואף פעם לא בוכים. זה קורע את הלב... וקרן? היא כבר שכללה את הבכי לדרגת אמנות. יש לה לפחות שלושים סוגי בכי, בכי של כאב, בכי של פינוק, בכי של כעס, בכי של הרדמות, בכי של תסכול, בכי של אמא בואי, ועוד כמה וכמה סוגים. אגב, את המסר הזה קטעתי לפחות שלוש פעמים בגלל סוגי בכי שונים כאלה, והוא נכתב במהלך שעה וחצי בערך.
