אפקט הפלסבו 
הייייי.. אני שמחה לחזור הנה אחרי תקופה די ארוכה (כל יום של 24 שעות הוא כמו שבוע במושג של ימים וירטואליים... : - ), שבה לא כל כך הגבתי, פשוט מקוצר זמן. היו כמה וכמה הודעות שאני הייתי מאד רוצה לענות ולהגיב עליהן, אבל עבר זמנן, וכנראה בטל קורבנן.. הכי כואב לי שלא הספקתי לענות לעילית, או לדבר איתה קצת... אפילו שלפי מה שהבנתי המצברוח השתפר. עילית, אם את קוראת, אני מקווה שתפיקי משהו ממה שאני עומדת לכתוב, מהסיבה הפשוטה, שהחלק הכי חשוב במצב שבו את נמצאת הוא להחליט שאת רוצה לצאת ממנו... ברגע שתגיעי להחלטה הזו, בלי שום הרהורים ומשפטים מורכבים, פשוט תגידי שאת רוצה לצאת מזה- זה יבוא מעצמו. את מוזמנת לשלוח לי אימייל ואני מממממש אשמח לשמוע ממך ולהגיב עליו. בכל מקרה... לעניין שלשמו כתבתי את ה``מאמר``; בשבוע שעבר, התיישבתי לקרוא את אחד מהעיתונים שהיו מונחים אצלנו בסלון (זה תמיד תירוץ מצוין לדחות את העבודה בספרות או השיעורים בתנ``ך. ), ועיניי נתקלו בכותרת מעניינת במיוחד; ``אפקט הפלסבו-איך מצליחה תרופת הדמי לשכך כאבים ולהתגבר על מחלות``. מסתבר, שהעיתון ``ידיעות אחרונות``, פרסם במוסף ``זמנים מודרניים`` (יום ד`), כתבה של ג`ון קורנוול, מהסאנדיי טיימס. למי שיש אפשרות, אני ממליצה בחום ללכת ולקרוא את המקור, אבל אני אשתדל לסכם כאן (כנראה לא כל כך בקצרה) את הרעיון העיקרי של המאמר, ולהוציא ממנו את המסקנות שלי. אז הנה זה בא. מסופר על אדם בן 76, שהייתה לו בעיה בברך והוחלט שיש צורך בניתוח. המנתח הרדים אותו, פתח לו את הברך, אבל במקום לטפל בה פשוט תפר אותה בחזרה ולא ביצע שום טיפול חודרני. שישה חודשים לאחר מכן, המטופל המשיך לחוש הקלה משמעותית בכאביו ולבצע פעולות שדורשות מאמץ. היום הוא כבר יודע שהניתוח לא היה ולא נברא, אבל זה לא פוגע בתהליך החלמתו. ההחלמה, לטענת מומחים רבים, היא תוצאה של ``אפקט הפלסבו``, המתרחש כשהצפיה להקלה גורמת לתגובה פיזית. או במילים יפות יותר: ניצחונה של הנפש על הגוף. בכולנו קיים הפוטנציאל להגיב במידה זו או אחרת לפלסבו, שמביא לשיפור במצב הבריאותי למרות שהוא חסר כל ערך ביוכימי. פסיכולוגים מגדירים את הפלסבו כהוכחה ממשית לכך שהצפיות הפסיכולוגיות יכולות להתגבר על אותות המגיעים מהגוף. הפלסבו, שבלטינית פירושו ``אגרוף ההנאה``, נכנס לראשונה לשימוש כטיפול בהיפוכונדרים (היפוכונדריה- דיכאון נפשי, דכדוך הנובע בעיקר מפחד ממחלות מדומות). ה``חולה`` קיבל תרופה מדומה, כמו גלולות לחם, כדי לשכך את תשוקתו לתרופות. כיום המונח הזה נפוץ בעיקר בניסויים רפואיים. בניסוי רפואי, שבו יש צורך לבדוק את רמת ההשפעה של התרופה הנבדקת על החולים, ישנן מספר קבוצות נסוי. האחת, היא קבוצה של אנשים שעליהם מנסים את התרופה הנסיונית. השניה, היא קבוצה, שעליה מנסים תרופות שכבר ידועות בשטח שבו עוסקים. קבוצת בקרה נוספת, היא קבוצה שבה נותנים לחולה תרופת דמה (או בלשון המדעית יותר, ``פלסבו``-גלולת סרק, או מי סוכר למשל), ובודקים איפה התוצאות הטובות ביותר. רק בתום הניסוי, נודע לנבדקים, כמו גם לעובדי המחקר, מי קיבל תרופה אמיתית ומי קיבל פלסבו, בכדי לנטרל אפשרות של רמזים לא מודעים שעלול הבודק להעביר לנבדק. מניסויים מסוג זה עולה, שבין 25 ל-75 אחוז מהנבדקים מדווחים על שיפור במצבם כתוצאה מלקיחת הפלסבו. (מקרים בהם הפלסבו יעיל במיוחד: כאבים כרוניים, מתח יתר, אנגינה, דיכאון, אולקוס,אסטמה, דלקת פרקים ומיגרנה, שבכולן יש מרכיב פסיכוסומטי). איך זה עובד? הווארד ברודי מאוניברסיטת מישיגן קורא לתופעה הזו ``בית המרקחת הטבעי של הגוף``, ומסביר שיש בתוכנו חומרים כימיים בעלי כוחות ריפוי, ואם הסביבה שלנו לוחצת על הכפתור הנכון, המעברים הכימיים האלה נכנסים לפעולה. הרעיון, לטענתו, הוא ללמוד איך לשלוט בכפתורים הללו, ולהבין איך ניתן להשתמש בהם בעזרת המדע לטובתו של הגזע האנושי. לאורך ההסטוריה ישנו שימוש גדול בשיטה זו. החל מהסבתא שמסלקת שומות בעזרת קליפות בננה, וכלה במומחי וודו המכשפים את אויביהם. בניסוי שנערך בוונצואלה בקרב ילדים חולי אסטמה, חשפו את הילדים לריח ווניל בכל פעם שנתנו להם תרופה אנטיאלרגית במשאף. אחרי שבועיים, כשהילדים הריחו את ריח הווניל בלבד, הם דיווחו בכ``ז על הקלה בפעולת הריאות כאילו השתמשו במשאף. ישנן גם תופעות הפוכות...: סטודנטים יפניים, קיבלו פריחה בגב כשחשבו שהצמחים שהחוקרים העבירו על גבם היו רעילים. לתופעות מהסוג הזה, שתוצאותיהן שליליות, קוראים ``אפקט הנוסבו``, והן נחשבות לצדו השני של המטבע. את המשך הכתבה עד לכאן, לא הכנסתי, אבל חשוב להדגיש שהתופעה הזו אינה באה להוריד את הרפואה הקונבנציונלית מהפרק, אלא רק לחזק את הנקודות שבהן נכשלה (וכמו שנהוג לומר :``אין להשתמש בתרופה זו תקופה ממושכת בלי לקבל חוות דעת מרופא מקצועי``, ``יש לפנות לרופא לקבלת הוראות להמשך טיפול``, וכו`...). ואיך זה עובד באמת, לדעת ד``ר הרברט בנסון? לטענתו, המח אוצר דרכי ריפוי במאגרי הזיכרון שלו: סיגנלים (סימנים) המגרים את ``בית המרקחת הטבעי``, לשחרר חומרי כימיים טבעיים בעלי כושר ריפוי. ברגע שהמח מקבל מסר הדומה למשהו שהחולה משייך לריפוי, כמו למשל ביטחון של רופא כריזמטי בטיפול, מתחילה הפעלה של אחת הדרכים האלה והפרשה של חומרים כימיים המביאים להקלה ולריפוי. (מה שמזכיר לי, את מה שתמיד עשיתי עם אחי הקטן, ועד היום עושה עם אחיינים או ילדים שאני עושה עליהם ביביסיטר... נפלת? קיבלת פצע? -נשיקה, פלסטר, או אם כואב הראש ולא עוזר כלום, אז לוקחים כפית של סירופ פטל וזה נראה ומריח כמו אקמולי..) המבנה הפזיולוגי של אפקט הפלסבו, כנראה קשור לאנדורפינים (שהם חומרים טבעיים שנמצאים בגוף, ודומים במבנה הכימי שלהם למורפיום, שיעילותו בשיכוך כאבים וגרימה של תחושות התעלות ידועה מזמן). פעולת האנדורפינים, ``המורפיום הטבעי של הגוף``, הוצגה כבר לפני 20 שנה. החולים שקיבלו זריקת פלסבו דיווחו על הקלה ממש כמו החולים שקיבלו זריקה לשיכוך, אבל אלה שקיבלו תרופה אמיתית דווחו על חזרה של הכאב הרבה יותר מהר מאלה שהסתפקו בכח הריפוי הטבעי של הגוף. יש לפחות חמישה סוגי אנדורפינים בגוף, ויעילותם גבוהה מאד, גם הרבה מעבר לשיכוך כאבים בלבד. יעילותו של הפסלבו נבדקה והוכחה כיעילה גם במקרים של רמת חרדה גבוהה, לחץ דם, סוכרת, חומציות יתר, פתיחת צינורות נשימה חסומים, ואפילו יש טוענים, בהקטנת גידולים סרטניים. האנדורפינים מתפזרים ב``מעברים עצביים`` מהמח, דרך עמוד השדרה, ועד לקצות העצבים במקומות הכואבים. מובן מאליו שאסור להשתמש בשיטה הזו בתור שיטה חלופית לכל טיפול קונבנציונלי רגיל, ואסור לאף אחד מאיתנו להחליט שהוא לא הולך לקבל טיפול למחלה כלשהי, וסומך על הפלסבו. אבל בדיוק כמו בכל טיפול אלטרנטיבי אחר ידוע- הומאופתיה, אקופנקטורה (דיקור סיני), רפלקסולוגיה וכו` , אפשר להעזר בשיטה, בעיקר כשיש כאב ראש נוראי והאקמול כבר לא ממש מועיל, או בכלל, כדרך חיים. כל מה שנחוץ הוא ללמוד ``ללחוץ על הכפתורים`` האלה, ששולטים על המחשבה, ודרכה על הגוף. אז לכל מי שטען עד היום שהנפש משפיעה על הגוף-עכשיו יש לכם גם סימוכין מדעיים לכך, ובאמת , אני ממליצה מכל הלב לאמץ את הרעיון הזה וללמוד לנצל אותו. אם להודות על האמת, בשבוע שעבר, כשקראתי את הכתבה הזו, תכננתי לקשר אותה לאחד הנושאים החמים שהיו על הפרק בפורום. אבל מאחר ואני ``איטית`` ``~), אין לי למה לקשר את זה עכשיו. אז סתם מקווה שאם הגעתם עד הנה ולא התייאשתם עד עכשיו, לפחות נהניתם, ו... זהו בעצם. אהליבמה.
הייייי.. אני שמחה לחזור הנה אחרי תקופה די ארוכה (כל יום של 24 שעות הוא כמו שבוע במושג של ימים וירטואליים... : - ), שבה לא כל כך הגבתי, פשוט מקוצר זמן. היו כמה וכמה הודעות שאני הייתי מאד רוצה לענות ולהגיב עליהן, אבל עבר זמנן, וכנראה בטל קורבנן.. הכי כואב לי שלא הספקתי לענות לעילית, או לדבר איתה קצת... אפילו שלפי מה שהבנתי המצברוח השתפר. עילית, אם את קוראת, אני מקווה שתפיקי משהו ממה שאני עומדת לכתוב, מהסיבה הפשוטה, שהחלק הכי חשוב במצב שבו את נמצאת הוא להחליט שאת רוצה לצאת ממנו... ברגע שתגיעי להחלטה הזו, בלי שום הרהורים ומשפטים מורכבים, פשוט תגידי שאת רוצה לצאת מזה- זה יבוא מעצמו. את מוזמנת לשלוח לי אימייל ואני מממממש אשמח לשמוע ממך ולהגיב עליו. בכל מקרה... לעניין שלשמו כתבתי את ה``מאמר``; בשבוע שעבר, התיישבתי לקרוא את אחד מהעיתונים שהיו מונחים אצלנו בסלון (זה תמיד תירוץ מצוין לדחות את העבודה בספרות או השיעורים בתנ``ך. ), ועיניי נתקלו בכותרת מעניינת במיוחד; ``אפקט הפלסבו-איך מצליחה תרופת הדמי לשכך כאבים ולהתגבר על מחלות``. מסתבר, שהעיתון ``ידיעות אחרונות``, פרסם במוסף ``זמנים מודרניים`` (יום ד`), כתבה של ג`ון קורנוול, מהסאנדיי טיימס. למי שיש אפשרות, אני ממליצה בחום ללכת ולקרוא את המקור, אבל אני אשתדל לסכם כאן (כנראה לא כל כך בקצרה) את הרעיון העיקרי של המאמר, ולהוציא ממנו את המסקנות שלי. אז הנה זה בא. מסופר על אדם בן 76, שהייתה לו בעיה בברך והוחלט שיש צורך בניתוח. המנתח הרדים אותו, פתח לו את הברך, אבל במקום לטפל בה פשוט תפר אותה בחזרה ולא ביצע שום טיפול חודרני. שישה חודשים לאחר מכן, המטופל המשיך לחוש הקלה משמעותית בכאביו ולבצע פעולות שדורשות מאמץ. היום הוא כבר יודע שהניתוח לא היה ולא נברא, אבל זה לא פוגע בתהליך החלמתו. ההחלמה, לטענת מומחים רבים, היא תוצאה של ``אפקט הפלסבו``, המתרחש כשהצפיה להקלה גורמת לתגובה פיזית. או במילים יפות יותר: ניצחונה של הנפש על הגוף. בכולנו קיים הפוטנציאל להגיב במידה זו או אחרת לפלסבו, שמביא לשיפור במצב הבריאותי למרות שהוא חסר כל ערך ביוכימי. פסיכולוגים מגדירים את הפלסבו כהוכחה ממשית לכך שהצפיות הפסיכולוגיות יכולות להתגבר על אותות המגיעים מהגוף. הפלסבו, שבלטינית פירושו ``אגרוף ההנאה``, נכנס לראשונה לשימוש כטיפול בהיפוכונדרים (היפוכונדריה- דיכאון נפשי, דכדוך הנובע בעיקר מפחד ממחלות מדומות). ה``חולה`` קיבל תרופה מדומה, כמו גלולות לחם, כדי לשכך את תשוקתו לתרופות. כיום המונח הזה נפוץ בעיקר בניסויים רפואיים. בניסוי רפואי, שבו יש צורך לבדוק את רמת ההשפעה של התרופה הנבדקת על החולים, ישנן מספר קבוצות נסוי. האחת, היא קבוצה של אנשים שעליהם מנסים את התרופה הנסיונית. השניה, היא קבוצה, שעליה מנסים תרופות שכבר ידועות בשטח שבו עוסקים. קבוצת בקרה נוספת, היא קבוצה שבה נותנים לחולה תרופת דמה (או בלשון המדעית יותר, ``פלסבו``-גלולת סרק, או מי סוכר למשל), ובודקים איפה התוצאות הטובות ביותר. רק בתום הניסוי, נודע לנבדקים, כמו גם לעובדי המחקר, מי קיבל תרופה אמיתית ומי קיבל פלסבו, בכדי לנטרל אפשרות של רמזים לא מודעים שעלול הבודק להעביר לנבדק. מניסויים מסוג זה עולה, שבין 25 ל-75 אחוז מהנבדקים מדווחים על שיפור במצבם כתוצאה מלקיחת הפלסבו. (מקרים בהם הפלסבו יעיל במיוחד: כאבים כרוניים, מתח יתר, אנגינה, דיכאון, אולקוס,אסטמה, דלקת פרקים ומיגרנה, שבכולן יש מרכיב פסיכוסומטי). איך זה עובד? הווארד ברודי מאוניברסיטת מישיגן קורא לתופעה הזו ``בית המרקחת הטבעי של הגוף``, ומסביר שיש בתוכנו חומרים כימיים בעלי כוחות ריפוי, ואם הסביבה שלנו לוחצת על הכפתור הנכון, המעברים הכימיים האלה נכנסים לפעולה. הרעיון, לטענתו, הוא ללמוד איך לשלוט בכפתורים הללו, ולהבין איך ניתן להשתמש בהם בעזרת המדע לטובתו של הגזע האנושי. לאורך ההסטוריה ישנו שימוש גדול בשיטה זו. החל מהסבתא שמסלקת שומות בעזרת קליפות בננה, וכלה במומחי וודו המכשפים את אויביהם. בניסוי שנערך בוונצואלה בקרב ילדים חולי אסטמה, חשפו את הילדים לריח ווניל בכל פעם שנתנו להם תרופה אנטיאלרגית במשאף. אחרי שבועיים, כשהילדים הריחו את ריח הווניל בלבד, הם דיווחו בכ``ז על הקלה בפעולת הריאות כאילו השתמשו במשאף. ישנן גם תופעות הפוכות...: סטודנטים יפניים, קיבלו פריחה בגב כשחשבו שהצמחים שהחוקרים העבירו על גבם היו רעילים. לתופעות מהסוג הזה, שתוצאותיהן שליליות, קוראים ``אפקט הנוסבו``, והן נחשבות לצדו השני של המטבע. את המשך הכתבה עד לכאן, לא הכנסתי, אבל חשוב להדגיש שהתופעה הזו אינה באה להוריד את הרפואה הקונבנציונלית מהפרק, אלא רק לחזק את הנקודות שבהן נכשלה (וכמו שנהוג לומר :``אין להשתמש בתרופה זו תקופה ממושכת בלי לקבל חוות דעת מרופא מקצועי``, ``יש לפנות לרופא לקבלת הוראות להמשך טיפול``, וכו`...). ואיך זה עובד באמת, לדעת ד``ר הרברט בנסון? לטענתו, המח אוצר דרכי ריפוי במאגרי הזיכרון שלו: סיגנלים (סימנים) המגרים את ``בית המרקחת הטבעי``, לשחרר חומרי כימיים טבעיים בעלי כושר ריפוי. ברגע שהמח מקבל מסר הדומה למשהו שהחולה משייך לריפוי, כמו למשל ביטחון של רופא כריזמטי בטיפול, מתחילה הפעלה של אחת הדרכים האלה והפרשה של חומרים כימיים המביאים להקלה ולריפוי. (מה שמזכיר לי, את מה שתמיד עשיתי עם אחי הקטן, ועד היום עושה עם אחיינים או ילדים שאני עושה עליהם ביביסיטר... נפלת? קיבלת פצע? -נשיקה, פלסטר, או אם כואב הראש ולא עוזר כלום, אז לוקחים כפית של סירופ פטל וזה נראה ומריח כמו אקמולי..) המבנה הפזיולוגי של אפקט הפלסבו, כנראה קשור לאנדורפינים (שהם חומרים טבעיים שנמצאים בגוף, ודומים במבנה הכימי שלהם למורפיום, שיעילותו בשיכוך כאבים וגרימה של תחושות התעלות ידועה מזמן). פעולת האנדורפינים, ``המורפיום הטבעי של הגוף``, הוצגה כבר לפני 20 שנה. החולים שקיבלו זריקת פלסבו דיווחו על הקלה ממש כמו החולים שקיבלו זריקה לשיכוך, אבל אלה שקיבלו תרופה אמיתית דווחו על חזרה של הכאב הרבה יותר מהר מאלה שהסתפקו בכח הריפוי הטבעי של הגוף. יש לפחות חמישה סוגי אנדורפינים בגוף, ויעילותם גבוהה מאד, גם הרבה מעבר לשיכוך כאבים בלבד. יעילותו של הפסלבו נבדקה והוכחה כיעילה גם במקרים של רמת חרדה גבוהה, לחץ דם, סוכרת, חומציות יתר, פתיחת צינורות נשימה חסומים, ואפילו יש טוענים, בהקטנת גידולים סרטניים. האנדורפינים מתפזרים ב``מעברים עצביים`` מהמח, דרך עמוד השדרה, ועד לקצות העצבים במקומות הכואבים. מובן מאליו שאסור להשתמש בשיטה הזו בתור שיטה חלופית לכל טיפול קונבנציונלי רגיל, ואסור לאף אחד מאיתנו להחליט שהוא לא הולך לקבל טיפול למחלה כלשהי, וסומך על הפלסבו. אבל בדיוק כמו בכל טיפול אלטרנטיבי אחר ידוע- הומאופתיה, אקופנקטורה (דיקור סיני), רפלקסולוגיה וכו` , אפשר להעזר בשיטה, בעיקר כשיש כאב ראש נוראי והאקמול כבר לא ממש מועיל, או בכלל, כדרך חיים. כל מה שנחוץ הוא ללמוד ``ללחוץ על הכפתורים`` האלה, ששולטים על המחשבה, ודרכה על הגוף. אז לכל מי שטען עד היום שהנפש משפיעה על הגוף-עכשיו יש לכם גם סימוכין מדעיים לכך, ובאמת , אני ממליצה מכל הלב לאמץ את הרעיון הזה וללמוד לנצל אותו. אם להודות על האמת, בשבוע שעבר, כשקראתי את הכתבה הזו, תכננתי לקשר אותה לאחד הנושאים החמים שהיו על הפרק בפורום. אבל מאחר ואני ``איטית`` ``~), אין לי למה לקשר את זה עכשיו. אז סתם מקווה שאם הגעתם עד הנה ולא התייאשתם עד עכשיו, לפחות נהניתם, ו... זהו בעצם. אהליבמה.