לא חושבת הרבה לפני שעונה...
כי ככה התשובות אמיתיות יותר
אני בקשר עם בעלי כבר כמעט 6 שנים. הקשר הזה מהתחלה כ"כ שונה מאחרים, וגם התייחסות שלי אליו הייתה אחרת לגמרי. בקשר הזה לא היו ספקות - ישר ידעתי שזה זה. לקחתי את הקשר ב"איזי". זרמתי בתוכו בחופשיות. אף פעם לא התרידו אותי השאלות - אולי הוא לא אוהב אותי, למה הוא לא מתקשר, למה הוא מדבר ככה ולא אחרת וכו' וכו', בקיצור כל הדברים שבדר"כ מדברים עליהם עם החברות פשוט לא היו. היה לי כ"כ טוב ונעים בתוך הקשר הזה שלא היה לי צורך גדול מידי לדבר עליו. מצד שני גם לא הייתה התלהבות מופרזת. מהתחלה זה היה בדיוק כמו שאני רוצה - לא יותר מידי, לא פחות מידי. פשוט הרגשתי שזה מתאים לי בול, כמו כפפה ליד. התאהבתי בו כמעט מיד, והייתי באופוריה תקופה די ארוכה, אבל זאת לא הייתה התלהבות חולנית וחסרת גבולות, אלא התאהבות טהורה, שהביאה לי רק אושר, והאושר הזה הקרין גם לתחומים האחרים בחיי (עבודה, לימודים) - אפילו התחלתי לקבל ציונים יותר טובים באוניברסיטה
אבל לדעתי - אם מדברים הרבה הרבה על משהו זו מעין אובססיה. משהו לא בסדר. או שמדברים על נושאים "כואבים" או שמדברים על "כמה טוב" וגם זה לא טוב. תקופה של 3.5 חודשים היא תקופה מאוד קצרה. כנראה שחברתך נמצאת עדיין בשלב של התאהבות עיוורת, עדיין לא מצאה את האיזון בין האהבה לבין המציאות, כי הרי לכל אחד יש את החסרונות שלו. תני לה את הזמן שלה! לגבי השיחות בקשר בשל / ארוך יותר - יש עכשיו כ"כ הרבה נושאים אחרים לדבר עליהם שפשוט לא מגיעים לזה. כמובן לפעמים מדברים גם על זה. אבל בעיקר על ילדים, קצת על לימודים, עבודה. לדעתי ככל שהזמן עובר מדברים על הנושא פחות (ולא משנה איזה נושא), אלא אם מתעוררת בעיה. קחי דוגמה - נניח שזכית במיליון $. בהתחלה תתלהבי ותרוצי לספר לכולם וכל היום תדברי רק על זה. עם הזמן ההתלהבות תדעך, ודברים אחרים יעסיקו אותך - כמו מה לעשות עם הכסף הזה למשל. זה טבעי שנושא אחד לא מעסיק אותך הרבה.