אפילוג.
שלום... רציתי כבר כמה ימים לספר לכם אבל לא ממש היה לי כוח נפשי - אבל אני מרגישה חייבת ורוצה...אז אכתוב בלי כל הפרטים. יום שני - ההוא התקשר והשאיר לי הודעה שבא להשיב לי דברים. הודעתי לו שלא אהיה בביתי עד מאוחר. הוא חיכה ליד הדלת כשהגעתי - 3 שעות אחר כך. רצה להיכנס ולא הבין מדוע אני קרה. נאלצתי להדוף אותו כמה פעמים מלנשק או לחבק אותי. הוא ביקש סליחה והודיע שהתגעגע ושאינו יכול להוציאני מראשו - אני הבהרתי לו בדיוק איך חשתי, ובדיוק מה אני חושבת והוצאתי הרבה כעסים על כיצד התנהג כשהיינו יחד. הוא ממ שניסה ואפילו סיפר שפינטז שיגיע ונתחבק ונתפייס והוא יישאר בלילה... בשלב מסוים רציתי רק שקט ולחשוב - אז השארתי אותו בחדר והלכתי להתקלח בשקט. לפתע נכנס למקלחת - רכן על ברכיו וביקש את הזכות להעניק לי אהבה... הדפתי אותו בכוח ויצאתי. בשלב הזה נשברתי ובכיתי - הוא חיבק ואז נגררנו לחיבוקים - כאשר אני חשה אטימות מוחלטת כלפיו...ורק רוצה שהוא ילך. הסברתי לו שמצד אחד הכי הייתי רוצה שיהיה הוא הבנזוג שלי - אבל שאני מצפה מבנזוג אי אילו דברים - ושלאור התנהגותו אנ י יודעת שהוא לא מסוגל אז שילך. הוא נשאר עד 3 בבוקר. יצא...ו - 10 דקות אחר כך חזר וביקש לנסות. הוא ניסה לשכנעני לעשות אהבה איתו מה שכמובן לא רציתי - בשלב מסוים אמר "ואם אציע לך נישואין" אמרתי שלו היה מציע היום היה נענה בשלילה - כי יש עוד דברים שהוא צריך ללמוד. אני כבר בשלב הזה לא ידעתי כלום - לא מה אני רוצה, או מה אני חשה - רק הייתי עיפה ומבולבלת. הוא הלך - לא לפני ששיחק ברגשותי עוד מעט. לא התאפקתי ובעדינות הסברתי לו שגם מהחלק בפיזי לא ממש נהניתי בגלל חוסר יכולתו להיות דו סתרי גם שם. הוא הלך. בוא עוד אמר שיתאמץ ויבוא - וכשקמתי בבוקר לא בדיוק הבנתי. במשך יום שלישי עוד התברברתי עם עצמי - ובערב הבנתי שאם היה רציני היה אמור להתקשר אלי עוד באותו הבוקר - והבנתי שהוא רק בה לגשש אם יכול להחזירני בתנאים שלו - הקודמים. החלטתי לסיים את העסק. התקשרתי ושאלתיו מה החליט - הוא החל נואם לי על כל שהחליט שאינו יכול לחזור (כאילו שזו היתה יוזמה שלי) משום שאינו רוצה לעורר בי מערבולת נוספת (כמה אבירי מצידו) ושאני אישה נפלאה - אבל הוא לא רוצה.. וכי אנחנו לא מתאימים. שאלתי (קצת בציניות) איפה ההכרזות מאמש - והוא אמר שנסחפנו... אז הוסיף שאנחנו לא מתאימים כי אני תופסת יותר מידי מקום - ופירש, יש לי יותר מידי ציוד, יותר מידי חברים, תלמידים, קריירה - שאני לא בנאדם רגיל - אני פירמה, שאני עושה סביבי המון רעש, שביומולדת שלי נבהל כשראה כל כך הרבה אנשים סביבי ואני הייתי מרכז העניינים, ושאם היינו גרים יחד היה שומע חליל כל היום... וואו, נכון ?? כמה קטן... בשלב הזה - אמרתי לו שעשה החלטה נבונה ושאני מאחלת לו רק טוב ותודה על שנה נהדרת. הוא מייד הודה גם לי...וביקש שנישאר ידידים . אמרתי בסדר לא התכוונתי לכך.. ואמרנו שלום אבל אני מבינה שזה מת מזמן..... זהו, רציתי לספר....
שלום... רציתי כבר כמה ימים לספר לכם אבל לא ממש היה לי כוח נפשי - אבל אני מרגישה חייבת ורוצה...אז אכתוב בלי כל הפרטים. יום שני - ההוא התקשר והשאיר לי הודעה שבא להשיב לי דברים. הודעתי לו שלא אהיה בביתי עד מאוחר. הוא חיכה ליד הדלת כשהגעתי - 3 שעות אחר כך. רצה להיכנס ולא הבין מדוע אני קרה. נאלצתי להדוף אותו כמה פעמים מלנשק או לחבק אותי. הוא ביקש סליחה והודיע שהתגעגע ושאינו יכול להוציאני מראשו - אני הבהרתי לו בדיוק איך חשתי, ובדיוק מה אני חושבת והוצאתי הרבה כעסים על כיצד התנהג כשהיינו יחד. הוא ממ שניסה ואפילו סיפר שפינטז שיגיע ונתחבק ונתפייס והוא יישאר בלילה... בשלב מסוים רציתי רק שקט ולחשוב - אז השארתי אותו בחדר והלכתי להתקלח בשקט. לפתע נכנס למקלחת - רכן על ברכיו וביקש את הזכות להעניק לי אהבה... הדפתי אותו בכוח ויצאתי. בשלב הזה נשברתי ובכיתי - הוא חיבק ואז נגררנו לחיבוקים - כאשר אני חשה אטימות מוחלטת כלפיו...ורק רוצה שהוא ילך. הסברתי לו שמצד אחד הכי הייתי רוצה שיהיה הוא הבנזוג שלי - אבל שאני מצפה מבנזוג אי אילו דברים - ושלאור התנהגותו אנ י יודעת שהוא לא מסוגל אז שילך. הוא נשאר עד 3 בבוקר. יצא...ו - 10 דקות אחר כך חזר וביקש לנסות. הוא ניסה לשכנעני לעשות אהבה איתו מה שכמובן לא רציתי - בשלב מסוים אמר "ואם אציע לך נישואין" אמרתי שלו היה מציע היום היה נענה בשלילה - כי יש עוד דברים שהוא צריך ללמוד. אני כבר בשלב הזה לא ידעתי כלום - לא מה אני רוצה, או מה אני חשה - רק הייתי עיפה ומבולבלת. הוא הלך - לא לפני ששיחק ברגשותי עוד מעט. לא התאפקתי ובעדינות הסברתי לו שגם מהחלק בפיזי לא ממש נהניתי בגלל חוסר יכולתו להיות דו סתרי גם שם. הוא הלך. בוא עוד אמר שיתאמץ ויבוא - וכשקמתי בבוקר לא בדיוק הבנתי. במשך יום שלישי עוד התברברתי עם עצמי - ובערב הבנתי שאם היה רציני היה אמור להתקשר אלי עוד באותו הבוקר - והבנתי שהוא רק בה לגשש אם יכול להחזירני בתנאים שלו - הקודמים. החלטתי לסיים את העסק. התקשרתי ושאלתיו מה החליט - הוא החל נואם לי על כל שהחליט שאינו יכול לחזור (כאילו שזו היתה יוזמה שלי) משום שאינו רוצה לעורר בי מערבולת נוספת (כמה אבירי מצידו) ושאני אישה נפלאה - אבל הוא לא רוצה.. וכי אנחנו לא מתאימים. שאלתי (קצת בציניות) איפה ההכרזות מאמש - והוא אמר שנסחפנו... אז הוסיף שאנחנו לא מתאימים כי אני תופסת יותר מידי מקום - ופירש, יש לי יותר מידי ציוד, יותר מידי חברים, תלמידים, קריירה - שאני לא בנאדם רגיל - אני פירמה, שאני עושה סביבי המון רעש, שביומולדת שלי נבהל כשראה כל כך הרבה אנשים סביבי ואני הייתי מרכז העניינים, ושאם היינו גרים יחד היה שומע חליל כל היום... וואו, נכון ?? כמה קטן... בשלב הזה - אמרתי לו שעשה החלטה נבונה ושאני מאחלת לו רק טוב ותודה על שנה נהדרת. הוא מייד הודה גם לי...וביקש שנישאר ידידים . אמרתי בסדר לא התכוונתי לכך.. ואמרנו שלום אבל אני מבינה שזה מת מזמן..... זהו, רציתי לספר....
