בהודעה בפורום אחר, רשמתי אפִּיו, מתוך מחשבה שמדובר באותה תבנית לפי האח שלו=אחִיו, החם שלו=חמִיו. ואז נזכרתי שבתנ"ך ניתן למצוא פעמים רבות את הצירוף "חרון אפו". אז... מה כאן פספסתי?
אח בא משורש א.ח.י. חם בא משורש ח.מ.י. בשני המקרים הללו ה-י´, שנעלמת באופן רגיל, באה לידי ביטוי רק בנטייה. אף בא משורש א.פ.פ. ולכן במילה "אפים", או ארך אפיים", או "אפי" או כל צורה אחרת בנטייה, יש דגש חזק ב-פ´, שמסמל אות כפולה.
