אפור ירוק
צריכה להמשיך הלאה ,לשכח , זה לא קל , בפנים הכל בוער ,לא יכולה להרגיש,צריכה להרתע ,לנעול את עצמי הכי חזק ,נכנסת לעולם שלי ,אוטמת הכל מסביב , לא רוצה להרגיש את השטח ,שהוא לא יזכיר אותך ,בשום אופן בשום דרך ריח טעם תחושה ,למחוק לגמרי כל זכר ממך ,אני אמורה לעשות את זה ,
בגלל שהצל שלך מאפיל ומכסה אותי בדם ,בגלל שאני לבנה כמו רוח רפאים ואתה שחור כמו עץ כבד ,בגלל חוסר ההתאמה ,בגלל שהגזע שלנו שונה לגמרי ,בגלל שאני רעבה ואתה שבע ,בגלל שאני רוצה לדבר ואתה שותק ,בגלל שאני רוצה שתתן לי סימן ואין שום אות ממך ,בגלל שאין לי כוח למשחקים המשונים ,בגלל שאיתי אף פעם אתה לא מסוגל לדבר סתם שיחה ונילית ,בגלל שאני רוצה שתבוא כבר בלי לחכות יותר ואתה רק רוצה להרעיב אותי עד סוף החיים ,בגלל שאני מחפשת את ההרואיות ולך אין את האומץ ,בגלל שאני רוצה מעשים ואתה חסר מהם ,בגלל שאתה מתנהג כמו קין זועם שמנחתו לא נתקבלה ,בגלל האטימות שלך ,בגלל שנמאס לי מהיהירות השוביניסטית ,מהתנודות החריפות ,הכעס ,משחקי הכבוד ,ההרגשה שאף פעם אני לא אצא מהעניין בשלום ,
וחלק בי באמת עושה ,חלק אחר פשוט רוצה אותך ,ירוק ולא אפור ,מגיע אלי ואני אשכב על ידך ,מתחככת בכתף שלך ואתה תפתיע אותי בחיבוק נעים ,בבקר חורפי ונשאר ככה לתמיד ,פליטים חסרי אונים של מזג האוויר הגשום,
רוצה רק להצית את הסיגריה,לשרוף את כל הזכרונות ,לשבת על המיטה בחדר הקר , עם הראש בין הברכיים , מקווה שתכף מישהו יקרא בשמי וימחק את כל החלום המוזר הזה ,
לא להכנע לפחדים ,
להשאיר את הדלת פתוחה ,לשמע רק את המשפטים שלך שאפילו שהם חזרו על עצמם הם היו כל כך משכנעים במשיכה ,לדעת כמה חם ונעים ומרגיע יהיה לשמע אותך מדבר ככה ,רק אלי , כמו שתמיד ידעתי שאפשר למצא את הצד החם שלך , ההרואי המגרה באמת , הלשון שמטיילת לה בפה ,השפתיים ,הידיים הכהות ,את הדרך שבה הן פוגשות את הגוף שלי ,איך שהן רוצות להכיר אותו ,לשכנע את עצמי ,שזה לא משפיע עלי בכלל , אבל להרגיש כאילו שהסנפתי משהו אסור ולא מוכר ,
מקווה שזה יהיה אמיתי ונזכרת בריב , יודעת שמסוכן להכעיס אותך אבל לא הייתי מסוגלת להפסיק ולא הבחנתי בפנים שלך שהופכות לאדומות כי אתה והלילה באותו הצבע ,אבל זה קרה וחושבת שאם זה היה לא וירטואלי אז איך זה היה נראה ולאיזה סוף הייתי מקווה ...
התנועות שלך מולי היו מאיימות ובמקום להרים את הידיים עלי הרמת אותן על איזו כוס של יין שהייתה על השולחן והיא התנפצה לרסיסים ואני חושבת הנה עשית את זה גם פיזית ,ככה נתצת את הלב שלי ועכשיו איך אפשר בכלל לאסוף כל כך הרבה שברי ם ?כוס של יין מקריסטל שלא אמור להשבר בקלות נכנע ככה לך ,בחצי שנייה , נשארתי לראות עוד איך אתה עומד שם זקוף ומביט על הידיים בצורה מחודדת של חיה שחשה בסכנה מתקרבת , אחכ ברחתי ,החוצה לרחוב , מפוחדת ,מיואשת ,מאוכזבת , מתוחה ,
הראש שלי בטח התסחרר לגמרי , אספתי את עצמי ,ניסיתי לחזר לחדר שלי בחזרה , לעצום את העיניים ,כי הן כאבו מרוב רצון לראות אותך, ופשוט לרוץ ישר למיטה הגדולה ,לחבק שם את הספר שאני הכי אוהבת שתמיד אני יכולה למצא בו נחמה ,
ופתאם בחושך , אני מבחינה בדמות ,שנכנסת לאט ,אפלה ,קודרת , אתה עומד שם חוסם לי את היציאה מהדלת , ואני מרגישה בחזרה את כל האהבה והגעגועים פיזיים ונפשיים ואני רק רוצה לברוח משם ,כי זה אתה ואין בזה טעם אני לא רוצה לראות אותך ,
אבל המתח כנראה העביר משהו ברוח מבחוץ ,אתה מושיט את היד ,מראה אנושיות , הכל קורה לאט ,שאני אזכור כדי שאוכל להאמין , ומלטף לי את הפנים ,היד שלך חבושה מהפציעה , ואתה פשוט יודע שאני אוהבת אותך ואני לא אשמה , ואתה מפשיט אותי ברוך ולא קורא לזה אפילו בשם הרגיל , זה מתחשב ומבין , ואני אומרת שלא התכוונתי שתפגע ואתה עונה אני יודע , ועוטף אותי קודם בחוץ ,מעביר אלי חום ,המון אנרגיה טובה , ואני מרגישה משהו שלא חשבתי שאני בכלל אדע -אושר , את כל מובן המילה , בפעם הראשונה , הפיוס הזה נותן לי כוח חדש , וכיוון שזה כל כך לא אמיתי אני בכלל לא מתנגדת ואתה חודר פנימה לתוכי , ולא אכפת לי משום דבר והנוזל שלך נמהל בשלי ,ומציפה אותי מתיקות ,כי אי אפשר היה להניח לזה שלא לקרות כל החיים , אתה לא אומר כלום נותן לי לחבק אותך חזק ,וללחוש לך ,אני ....
צריכה להמשיך הלאה ,לשכח , זה לא קל , בפנים הכל בוער ,לא יכולה להרגיש,צריכה להרתע ,לנעול את עצמי הכי חזק ,נכנסת לעולם שלי ,אוטמת הכל מסביב , לא רוצה להרגיש את השטח ,שהוא לא יזכיר אותך ,בשום אופן בשום דרך ריח טעם תחושה ,למחוק לגמרי כל זכר ממך ,אני אמורה לעשות את זה ,
בגלל שהצל שלך מאפיל ומכסה אותי בדם ,בגלל שאני לבנה כמו רוח רפאים ואתה שחור כמו עץ כבד ,בגלל חוסר ההתאמה ,בגלל שהגזע שלנו שונה לגמרי ,בגלל שאני רעבה ואתה שבע ,בגלל שאני רוצה לדבר ואתה שותק ,בגלל שאני רוצה שתתן לי סימן ואין שום אות ממך ,בגלל שאין לי כוח למשחקים המשונים ,בגלל שאיתי אף פעם אתה לא מסוגל לדבר סתם שיחה ונילית ,בגלל שאני רוצה שתבוא כבר בלי לחכות יותר ואתה רק רוצה להרעיב אותי עד סוף החיים ,בגלל שאני מחפשת את ההרואיות ולך אין את האומץ ,בגלל שאני רוצה מעשים ואתה חסר מהם ,בגלל שאתה מתנהג כמו קין זועם שמנחתו לא נתקבלה ,בגלל האטימות שלך ,בגלל שנמאס לי מהיהירות השוביניסטית ,מהתנודות החריפות ,הכעס ,משחקי הכבוד ,ההרגשה שאף פעם אני לא אצא מהעניין בשלום ,
וחלק בי באמת עושה ,חלק אחר פשוט רוצה אותך ,ירוק ולא אפור ,מגיע אלי ואני אשכב על ידך ,מתחככת בכתף שלך ואתה תפתיע אותי בחיבוק נעים ,בבקר חורפי ונשאר ככה לתמיד ,פליטים חסרי אונים של מזג האוויר הגשום,
רוצה רק להצית את הסיגריה,לשרוף את כל הזכרונות ,לשבת על המיטה בחדר הקר , עם הראש בין הברכיים , מקווה שתכף מישהו יקרא בשמי וימחק את כל החלום המוזר הזה ,
לא להכנע לפחדים ,
להשאיר את הדלת פתוחה ,לשמע רק את המשפטים שלך שאפילו שהם חזרו על עצמם הם היו כל כך משכנעים במשיכה ,לדעת כמה חם ונעים ומרגיע יהיה לשמע אותך מדבר ככה ,רק אלי , כמו שתמיד ידעתי שאפשר למצא את הצד החם שלך , ההרואי המגרה באמת , הלשון שמטיילת לה בפה ,השפתיים ,הידיים הכהות ,את הדרך שבה הן פוגשות את הגוף שלי ,איך שהן רוצות להכיר אותו ,לשכנע את עצמי ,שזה לא משפיע עלי בכלל , אבל להרגיש כאילו שהסנפתי משהו אסור ולא מוכר ,
מקווה שזה יהיה אמיתי ונזכרת בריב , יודעת שמסוכן להכעיס אותך אבל לא הייתי מסוגלת להפסיק ולא הבחנתי בפנים שלך שהופכות לאדומות כי אתה והלילה באותו הצבע ,אבל זה קרה וחושבת שאם זה היה לא וירטואלי אז איך זה היה נראה ולאיזה סוף הייתי מקווה ...
התנועות שלך מולי היו מאיימות ובמקום להרים את הידיים עלי הרמת אותן על איזו כוס של יין שהייתה על השולחן והיא התנפצה לרסיסים ואני חושבת הנה עשית את זה גם פיזית ,ככה נתצת את הלב שלי ועכשיו איך אפשר בכלל לאסוף כל כך הרבה שברי ם ?כוס של יין מקריסטל שלא אמור להשבר בקלות נכנע ככה לך ,בחצי שנייה , נשארתי לראות עוד איך אתה עומד שם זקוף ומביט על הידיים בצורה מחודדת של חיה שחשה בסכנה מתקרבת , אחכ ברחתי ,החוצה לרחוב , מפוחדת ,מיואשת ,מאוכזבת , מתוחה ,
הראש שלי בטח התסחרר לגמרי , אספתי את עצמי ,ניסיתי לחזר לחדר שלי בחזרה , לעצום את העיניים ,כי הן כאבו מרוב רצון לראות אותך, ופשוט לרוץ ישר למיטה הגדולה ,לחבק שם את הספר שאני הכי אוהבת שתמיד אני יכולה למצא בו נחמה ,
ופתאם בחושך , אני מבחינה בדמות ,שנכנסת לאט ,אפלה ,קודרת , אתה עומד שם חוסם לי את היציאה מהדלת , ואני מרגישה בחזרה את כל האהבה והגעגועים פיזיים ונפשיים ואני רק רוצה לברוח משם ,כי זה אתה ואין בזה טעם אני לא רוצה לראות אותך ,
אבל המתח כנראה העביר משהו ברוח מבחוץ ,אתה מושיט את היד ,מראה אנושיות , הכל קורה לאט ,שאני אזכור כדי שאוכל להאמין , ומלטף לי את הפנים ,היד שלך חבושה מהפציעה , ואתה פשוט יודע שאני אוהבת אותך ואני לא אשמה , ואתה מפשיט אותי ברוך ולא קורא לזה אפילו בשם הרגיל , זה מתחשב ומבין , ואני אומרת שלא התכוונתי שתפגע ואתה עונה אני יודע , ועוטף אותי קודם בחוץ ,מעביר אלי חום ,המון אנרגיה טובה , ואני מרגישה משהו שלא חשבתי שאני בכלל אדע -אושר , את כל מובן המילה , בפעם הראשונה , הפיוס הזה נותן לי כוח חדש , וכיוון שזה כל כך לא אמיתי אני בכלל לא מתנגדת ואתה חודר פנימה לתוכי , ולא אכפת לי משום דבר והנוזל שלך נמהל בשלי ,ומציפה אותי מתיקות ,כי אי אפשר היה להניח לזה שלא לקרות כל החיים , אתה לא אומר כלום נותן לי לחבק אותך חזק ,וללחוש לך ,אני ....